בסיבוב קניות של יום שישי ברחוב עמק רפאים הירושלמי ראיתי אותה שוב עם ההבטחה לנצח על בג"צ. ביבי ינצח על התקשורת – עבד. לפחות על כמה מן המצביעים. איילת תנצח על בג"צ (ובנט על החמאס)– ממש לא. מה אומר על שרת משפטים בישראל שהפכה את המאבק בבית המשפט העליון לסיסמת הבחירות המובילה שלה – בעודה מכריזה כי היא שואפת לשוב ולהיבחר לתפקיד זה.
והיתה הבטחה כי בהמשך דרכה על כס שרת המשפטים תעשה משילות גם מול בית המשפט – גם מול היועץ המשפטי. פגשתי את איילת שקד במספר משימות עיתונאיות. היא הרשימה אותי מאד ביכולת ההתמקדות שלה. בחדות הביטוי ובבהירות בה ביטאה את דעתה בקצב של ירי אוטומטי. דעתנית. בעלת יכולת ביצוע. ועדיין – הקרב של איילת מול בג"צ כולל להיט הבושם ברשת ירשם בתולדות הקמפיינים הפוליטיים ככישלון מוחץ. ובמבט לאחור – כאיתות שהרוב הדומם גם בימין רוחש הערכה למוסד המשפטי העליון, הערכה שלצערי אינו רוחש כלפי התקשורת. עליה עוד אפשר לעשות סיבוב אלקטורלי. אך לא עם מסר על עלית משפטית ליברלית מדי. רגע אחד של אופטימיות מול לוח המודעות ברחוב ירושלמי למהדרין בעיר המרתקת שלי. |
