מגילת אסתר
מדרש העונה לרשימה מוזרה של אדמיאל קוסמן הארץ 22.3.19
בדומה לגברים הרבנים הרואים את מגילת אסתר כסיפור שהתרחש בדלת אמות של היהודים ללא קשר עם האימפריה הגדולה הפרסית, למרות שבמגילה כתוב במפורש ששם התנהלו הדברים, הרי שגם כאן יש התעלמות גמורה מהתרבות ההיא במרחב האימפריה. לכן רואים, לפי הכותב, עניין של "סוד" – שוב, לפי תפיסתו של הגבר פרויד אשר חשב שהוא יודע כבר הכול ובמיוחד היה בטוח שהוא יודע הכול על האישה בלי לשאול כמובן לדעתה.
לכן כעסתי מאוד למקרא דבריך כאן, והתיישבתי לכתב לך מספר אמיתות למרות שחבל לי על הזמן וכל דקה בימים אלה שלי חשובה לי מאוד.
כתבתי על אסתר המלכה ספר אשר עומד להתפרסם, "עלילות הדסה לבית ימיני" (שם זמני), אבל אני לא כמו האחרים אשר אינם מביאים בחשבון את המקום – כאמור, האימפריה הפרסית הענקית שהיו לה תרבות ומנהגים משלה. לפיכך פשפשתי למצוא איך התנהלו שם החיים. ואין כמו ידידנו ההיסטוריון הראשון, כפי שכונה, הלא הוא הרודוטוס המספר הרבה על האימפריה הפרסית. בנוסף ישנה חוקרת ידועה ופעילה מאוד בימינו ואצלנו הלא היא דר' תמר עילם גינדין, אשר ממנה אפשר ללמוד הרבה על המקום ההוא ולהבין דברים שאינם "סוד" הידוע למתי מעט, אלא החיים עצמם.
וכך אני מגיעה למשפט המטופש הכתוב במגילה עצמה, ואשר מן הסתם נכתב בתקופה מאוחרת הרבה יותר כאשר היו כבר רדיפות יהודים, הלא הוא: "אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי;" ברור שהפסוק הזה מודבק בתקופה מאוחרת ולא יכול היה להיכתב בתקופת המאורעות בבית המלכות, מהסיבה הפשוטה שבתקופת מלכותו של אחשוורוש, הוא קרקסיס ביוונית, המלך שלפי המדענים שלט בתקופה ההיא, הייתה שלטת באימפריה הדת הזורואסטרית, אבל היה חופש דת. לא הגבילו ולא התערבו בדתם של העמים שעליהם שלטו. לא הייתה כפייה דתית אלא להפך – סובלנות דתית. לכן לא היה צורך להסתיר את דבר יהדותה של הדסה, היא אסתר.
נוסף לכך טיפשי מאוד לחשוב שהסריסים אשר לקחו את הנערה אל ארמון המלך לא ידעו מאיזה בית היא לוקחה. היא לא נלקחה משוק העבדים, הייתה תחרות גדולה בין המשפחות, השבטים, העמים כאשר לקחו את הבנות המתאימות אל חצר המלך להיות נשות ההרמון. לא לקחו אותן סתם כך כלאחר יד, אלא כל שבט וכל עם היה מעוניין מאד שהבת שלהם תייצג אותם בארמון וכך יזכו בנקודות זכות רבות. הבנות שנלקחו להרמון היו רק בנות אצילים, ואת אסתר לקחו מכיוון שהיא נמצאה בבית של מרדכי שישב או גר בשושן הבירה, והוא, כלומר דודה, האפוטרופוס שלה, היה אציל – "הבירה" בשפה של העת ההיא פירושו רובע או שכונה, שכונת יוקרה שליד
הארמון, המקום בעיר ששם גרו אצילי הממלכה. וכפי שכתוב: "בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ", סימן שהוא עבד שם והיה מאצילי העיר, ולכן הפקידים אשר אספו נערות הזדמנו גם לביתו של מרדכי שהיה מאצילי הממלכה. וברשימות של הסריסים הם כתבו בדיוק מאיזו משפחה לוקחה הנערה. אי אפשר היה להסתיר את מוצאה של הנערה, כי אם מוצאה לא היה ממעמד גבוה של החברה, לא היו לוקחים אותה אל ההרמון, במיוחד לא כשחיפשו אשת מלך. מה גם שלא היה צורך בעת ההיא ובמקום ההוא לשמור בסוד את דבר הלאום והדת.
חשוב מאוד להדגיש את עניין ה"סוד" – כלומר זה שבראשם של אותם רבנים, ולפיו לא יכול להיות שהאיש מרדכי רק אימץ את קרובת המשפחה היתומה אלא היה חייב לשאת אותה לאשה, או בשפת זמננו לקיים איתה יחסי אישות. אז איך הסריסים לקחו אל המלך אישה נשואה שכבר איננה בתולה? רק בראש הגברי הרבני פתרונים. והאם מתקבל על הדעת שאדם מבוגר שכבר עובד בשירות הממלכתי אין לו אישה ומשפחה משלו ? נכון שזה לא כתוב, אבל לא הכל כתוב בפירוט במקרא, ויש להפעיל את ההיגיון. כנראה שאצל הרבנים עובד רק ההיגיון המיני.
בספרי אני עוברת על כל הנקודות הבלתי מובנות בימינו ממבט ראשון, ומביאה פירוש אחר, חדשני ומנקודת מבט נשית. כך המגילה נראית שונה מאד מאותה פרשנות עבשה של הרבנים או לחלופין של אלה המכנים את ושתי 'הפמיניסטית הראשונה'. אלה דברי איוולת – הדמות הזו אילו קמה לתחייה הייתה מן הסתם מזדעזעת עד עומקי נשמתה מהתווית המעוותת שהדביקו לה מפני שלא טרחו להבין ולדעת את מנהגי המקום והתקופה. לפרשנים אין מושג מה היו חובות וזכויות הנשים בעת ההיא ובמקום ההוא. היו להן לנשים זכויות רבות כמו זכות לקניין, זכות ירושה, זכות להחזיק ולהפעיל עסק. מצד שני היו חייהן חיים קשים במיוחד כשמדובר בבעיות המגדר של האישה. על אלה אני כותבת בהרחבה רבה בספרי, אך לא ארחיב כאן את הדיבור. והדברים לא פשוטים, חיי האישה בתקופה ההיא קשים מנשוא – יש לכך אפילו תזכורות קצרות במגילה למרות שהגברים כמובן אינם נותנים את הדעת ל"זוטות" כאלה שאינן בולטות מספיק, שהרי אין זה מעניינם של הגברים להתעניין במצוקות הנשים.
המגילה מספרת על כך שאסתר התחבבה על כל רואיה ובמיוחד על הסריסים. אלה רצו להיטיב עמה, אך היא לא ביקשה דבר. גם יחסו של המלך אליה היה מיוחד. למה? מה היה בנערה היהודייה שמן הסתם לא באה עם ידע כיצד לשפר את הביצועים המיניים כפי שהבנות האחרות באו לאחר התמחות וחינוך לכך מבית כדי לשעבד את המלך – כאילו זה הדבר היחיד שחסר למלך אשר היה מוקף נשים עד זרא.
מה היה סוד קסמה של הנערה היתומה הזו? על כך כמובן אין הרבנים והפרשנים נותנים את הדעת.
אני דווקא מביאה פתרון לחידה זו. פתרון ייחודי ומקורי מאוד.
המגילה מספרת על נוהגי השתייה שבממלכה, והרבנים – כולל הפרשנים – אשר לא חקרו ולא הבינו, החליטו שאחשוורוש היה טיפש ושיכור. חבל.
ויש עוד המון מנהגים וצורות תרבות שאינם ידועים לפרשנים, אשר יש להבין ולדעת על התרבות ההיא בעוד שהרבנים והחוקרים רואים את הדברים דרך עיניהם שלהם ואינם מנסים לראות את הדברים כפי שהיו באמת.
הייתי מצפה מפרופסור מכובד אשר בא לכתוב מאמר על מגילת אסתר שיבחן את הדברים לאשורם ולא יסתפק ב"סוד" מפוקפק של משהו שחשב שהוא מבין בענייני נשים והיום כל תורתו אם לא נזרקה לפח הרי שהיא מעלה חיוך מר על השפתיים.
ר. מיפו
מגילת אסתר
מדרש העונה לרשימה מוזרה של אדמיאל קוסמן הארץ 22.3.19
בדומה לגברים הרבנים הרואים את מגילת אסתר כסיפור שהתרחש בדלת אמות של היהודים ללא קשר עם האימפריה הגדולה הפרסית, למרות שבמגילה כתוב במפורש ששם התנהלו הדברים, הרי שגם כאן יש התעלמות גמורה מהתרבות ההיא במרחב האימפריה. לכן רואים, לפי הכותב, עניין של "סוד" – שוב, לפי תפיסתו של הגבר פרויד אשר חשב שהוא יודע כבר הכול ובמיוחד היה בטוח שהוא יודע הכול על האישה בלי לשאול כמובן לדעתה.
לכן כעסתי מאוד למקרא דבריך כאן, והתיישבתי לכתב לך מספר אמיתות למרות שחבל לי על הזמן וכל דקה בימים אלה שלי חשובה לי מאוד.
כתבתי על אסתר המלכה ספר אשר עומד להתפרסם, "עלילות הדסה לבית ימיני" (שם זמני), אבל אני לא כמו האחרים אשר אינם מביאים בחשבון את המקום – כאמור, האימפריה הפרסית הענקית שהיו לה תרבות ומנהגים משלה. לפיכך פשפשתי למצוא איך התנהלו שם החיים. ואין כמו ידידנו ההיסטוריון הראשון, כפי שכונה, הלא הוא הרודוטוס המספר הרבה על האימפריה הפרסית. בנוסף ישנה חוקרת ידועה ופעילה מאוד בימינו ואצלנו הלא היא דר' תמר עילם גינדין, אשר ממנה אפשר ללמוד הרבה על המקום ההוא ולהבין דברים שאינם "סוד" הידוע למתי מעט, אלא החיים עצמם.
וכך אני מגיעה למשפט המטופש הכתוב במגילה עצמה, ואשר מן הסתם נכתב בתקופה מאוחרת הרבה יותר כאשר היו כבר רדיפות יהודים, הלא הוא: "אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי;" ברור שהפסוק הזה מודבק בתקופה מאוחרת ולא יכול היה להיכתב בתקופת המאורעות בבית המלכות, מהסיבה הפשוטה שבתקופת מלכותו של אחשוורוש, הוא קרקסיס ביוונית, המלך שלפי המדענים שלט בתקופה ההיא, הייתה שלטת באימפריה הדת הזורואסטרית, אבל היה חופש דת. לא הגבילו ולא התערבו בדתם של העמים שעליהם שלטו. לא הייתה כפייה דתית אלא להפך – סובלנות דתית. לכן לא היה צורך להסתיר את דבר יהדותה של הדסה, היא אסתר.
נוסף לכך טיפשי מאוד לחשוב שהסריסים אשר לקחו את הנערה אל ארמון המלך לא ידעו מאיזה בית היא לוקחה. היא לא נלקחה משוק העבדים, הייתה תחרות גדולה בין המשפחות, השבטים, העמים כאשר לקחו את הבנות המתאימות אל חצר המלך להיות נשות ההרמון. לא לקחו אותן סתם כך כלאחר יד, אלא כל שבט וכל עם היה מעוניין מאד שהבת שלהם תייצג אותם בארמון וכך יזכו בנקודות זכות רבות. הבנות שנלקחו להרמון היו רק בנות אצילים, ואת אסתר לקחו מכיוון שהיא נמצאה בבית של מרדכי שישב או גר בשושן הבירה, והוא, כלומר דודה, האפוטרופוס שלה, היה אציל – "הבירה" בשפה של העת ההיא פירושו רובע או שכונה, שכונת יוקרה שליד
הארמון, המקום בעיר ששם גרו אצילי הממלכה. וכפי שכתוב: "בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ", סימן שהוא עבד שם והיה מאצילי העיר, ולכן הפקידים אשר אספו נערות הזדמנו גם לביתו של מרדכי שהיה מאצילי הממלכה. וברשימות של הסריסים הם כתבו בדיוק מאיזו משפחה לוקחה הנערה. אי אפשר היה להסתיר את מוצאה של הנערה, כי אם מוצאה לא היה ממעמד גבוה של החברה, לא היו לוקחים אותה אל ההרמון, במיוחד לא כשחיפשו אשת מלך. מה גם שלא היה צורך בעת ההיא ובמקום ההוא לשמור בסוד את דבר הלאום והדת.
חשוב מאוד להדגיש את עניין ה"סוד" – כלומר זה שבראשם של אותם רבנים, ולפיו לא יכול להיות שהאיש מרדכי רק אימץ את קרובת המשפחה היתומה אלא היה חייב לשאת אותה לאשה, או בשפת זמננו לקיים איתה יחסי אישות. אז איך הסריסים לקחו אל המלך אישה נשואה שכבר איננה בתולה? רק בראש הגברי הרבני פתרונים. והאם מתקבל על הדעת שאדם מבוגר שכבר עובד בשירות הממלכתי אין לו אישה ומשפחה משלו ? נכון שזה לא כתוב, אבל לא הכל כתוב בפירוט במקרא, ויש להפעיל את ההיגיון. כנראה שאצל הרבנים עובד רק ההיגיון המיני.
בספרי אני עוברת על כל הנקודות הבלתי מובנות בימינו ממבט ראשון, ומביאה פירוש אחר, חדשני ומנקודת מבט נשית. כך המגילה נראית שונה מאד מאותה פרשנות עבשה של הרבנים או לחלופין של אלה המכנים את ושתי 'הפמיניסטית הראשונה'. אלה דברי איוולת – הדמות הזו אילו קמה לתחייה הייתה מן הסתם מזדעזעת עד עומקי נשמתה מהתווית המעוותת שהדביקו לה מפני שלא טרחו להבין ולדעת את מנהגי המקום והתקופה. לפרשנים אין מושג מה היו חובות וזכויות הנשים בעת ההיא ובמקום ההוא. היו להן לנשים זכויות רבות כמו זכות לקניין, זכות ירושה, זכות להחזיק ולהפעיל עסק. מצד שני היו חייהן חיים קשים במיוחד כשמדובר בבעיות המגדר של האישה. על אלה אני כותבת בהרחבה רבה בספרי, אך לא ארחיב כאן את הדיבור. והדברים לא פשוטים, חיי האישה בתקופה ההיא קשים מנשוא – יש לכך אפילו תזכורות קצרות במגילה למרות שהגברים כמובן אינם נותנים את הדעת ל"זוטות" כאלה שאינן בולטות מספיק, שהרי אין זה מעניינם של הגברים להתעניין במצוקות הנשים.
המגילה מספרת על כך שאסתר התחבבה על כל רואיה ובמיוחד על הסריסים. אלה רצו להיטיב עמה, אך היא לא ביקשה דבר. גם יחסו של המלך אליה היה מיוחד. למה? מה היה בנערה היהודייה שמן הסתם לא באה עם ידע כיצד לשפר את הביצועים המיניים כפי שהבנות האחרות באו לאחר התמחות וחינוך לכך מבית כדי לשעבד את המלך – כאילו זה הדבר היחיד שחסר למלך אשר היה מוקף נשים עד זרא.
מה היה סוד קסמה של הנערה היתומה הזו? על כך כמובן אין הרבנים והפרשנים נותנים את הדעת.
אני דווקא מביאה פתרון לחידה זו. פתרון ייחודי ומקורי מאוד.
המגילה מספרת על נוהגי השתייה שבממלכה, והרבנים – כולל הפרשנים – אשר לא חקרו ולא הבינו, החליטו שאחשוורוש היה טיפש ושיכור. חבל.
ויש עוד המון מנהגים וצורות תרבות שאינם ידועים לפרשנים, אשר יש להבין ולדעת על התרבות ההיא בעוד שהרבנים והחוקרים רואים את הדברים דרך עיניהם שלהם ואינם מנסים לראות את הדברים כפי שהיו באמת.
הייתי מצפה מפרופסור מכובד אשר בא לכתוב מאמר על מגילת אסתר שיבחן את הדברים לאשורם ולא יסתפק ב"סוד" מפוקפק של משהו שחשב שהוא מבין בענייני נשים והיום כל תורתו אם לא נזרקה לפח הרי שהיא מעלה חיוך מר על השפתיים.
ר. מיפו