כותרות TheMarker >
    ';

    פתיחה

    ארכיון

    0

    בין דייאמונד היל לדייאמונד האד, מסע פסח להוואיי חלק א'

    0 תגובות   יום שני, 15/4/19, 11:42
    11.4.19
    באוויר החמים של ראשית האביב אפשר להבחין בפריחת ההדרים מסניפת החושים, ואנו שוב נוטלים את מקל הנדודים שלא הספיק להתאוורר ממסענו האחרון במזרח הרחוק, וכבר אנו בתחילתו של מסע ארוך אל צידו השני של כדור הארץ.
    27 שעות טיסה ארוכות הכוללות שתי חניות ביניים ממתינות לנו בדרכנו אל לב האוקיינוס השקט אל איי הוואיי.
    סיבת המסע הזה היא גיוסם הצפוי השנה לצבא, של שני הצעירים שלנו, בעוד האחת יוצאת עימנו מכאן, אחיה השינשין יצטרף בהמשך הדרך.
    בינתיים אנו שומעים בדרך את להקת המוטורס שרים על שדה התעופה, ומחליפים את זה הקבוע של מאיר אריאל.
    So many destination faces going to so many places
    Where the weather is much better
    And the food is so much cheaper.
    אומנם אני לא סגור שמחיר המזון יהיה יותר זול שם, אבל כל השאר בכיוון הנכון.
    לאור תוצאות הבחירות אני מתנחם בעובדה שאתם תשארו פה בנתיים עם זה שנבחר, ועם מי שהוא יבחר,  בעוד אנחנו נתענג על אננסים טריים ועסיסיים וחופים מרהיבים.
    בהכנסנו למטוס מקבלות אותנו דיילות חינניות ועם בונז'ור מתנגן שיש בו ריחות של ארץ רחוקה שתהיה לנו תחנה ראשונה במסע הארוך.
    ההסעה יצאה בזמן, יאללה, שרק לא יהיו פקקים בדרך.
    לאחר ההמראה אני מגלה במטוס כי מערכת הבידור מועברת באמצעות רשת אלחוטית ישירות למסך הטלפון, (טכנולוגיה חביבה), ובזמן ארוחת הבוקר הכוללת חביתה עם ירקות, תפוחי אדמה חמים, יוגורט ומאפין מתקתק, אני צופה במייקל קיין מלך הגנבים.
    בפריז הספקנו לרוץ בין הנחיתה לבין ההמראה הבאה כדי לעמוד בזמנים ולהתרשם בדרך מהטרמינל המודרני והיפהפה. שעה ורבע מנחיתה להמראה זה קצת מלחיץ.
    המטוס הבא רחב ומרווח, וכדי להוציא לדלת העם את העיניים, אנו חולפים על פני מושבי המחלקה הראשונה המרווחים  להחריד, דרך אלו שיש להם את מושבי מחלקת העסקים הנוחים עד לחלק בו יושבים בצפיפות וחולקים כתף עם מי שבלע לוויתן לארוחת הבוקר שלו.
    הדיילות מתחילות בחלוקת משקאות וחטיפים לפני ארוחת הצהריים, כשהתפריט המוצע מבטיח אפשרויות בחירה מעניינות.
    אני הלכתי על העוף עם תפ"א ופיטריות שהיה עסיסי, רך וטעים מאד. בצד הוגש סלט ירקות במיונז עדין, גם הוא טעים ומיוחד, לקינוח עוגה אוורירית מתוקה ודביקה שמיותר לציין שהייתה אף היא טעימה מאד. "מזמן לא נהניתי ככה מארוחה בטיסה", אמרה הזוגית.
    מותק, את צריכה להרבות בטיסות כדי שיהיה לך מקור להשוואה, ואף להנאה.
    ואני חושב שאם ככה אוכלים פשוטי העם מעניין מה קיבלו השורות הקידמיות במטוס.
    לסיום כל הטוב הזה כדרכם של צרפתים נהננו מקפה חזק ובקבוקונים של קוניאק וליקר,
    שיהיה.
    במסגרת הפקת הלקחים ממסענו האחרון למזרח החלטנו (קצת באיחור לצערי), כי בטיסה הטרנסאטלנטית הארוכה כדאי להתרווח יותר מהמקובל ושידרגנו תמורת מחיר מופקע מושב אחד בהלוך ושניים בחזור. (האחרונים שנותרו) וכך לפחות התנחמנו ברוטציה ובמרווח לרגליים בשורת יציאת החירום.
    כל זמן הטיסה משחרר צוות המטוס חטיפים שונים ושתיה ככל אשר רוצים, רעבים וצמאים לא נרד מפה.
    מעל  צפון קנדה השמיים מתבהרים וקנדה הקפואה והמושלגת מציצה מתחת. זהו נוף מהפנט, כמו ציור מופשט של ילד היפראקטיבי, בעיקר באיזורים בהם כבר נחשפות פיסות קרקע בין האיים הלבנים.
    ניתן להבחין בערוצים בהם ישנם נהרות קרח, ובאגמים קפואים.
    וואו.
    עוד חודשיים שלושה יהיה פה מהמם לבטח. 
    מעל סולט לייק סיטי אנו מקבלים בצער את הידיעה שהחללית הישראלית הראשונה לירח התרסקה, ומתנחמים ב(עוד) ארוחת ערב המוגשת שעה וחצי לפני הנחיתה בעיר המלאכים.
    דגמנו רביולי עם גבינת ריקוטה ותרד (טעים), סלט פירות ויוגורט (סביר), ועוגת פאי ים-תיכונית (לא משהו).
    יין לבן שטף את הכל בכיף.
    הטיסה הזאת עולה לי בבריאות, יסכם הכותב את החוויה, ויוסיף ויאמר כי בשורה התחתונה נהננומאד להתארח אצל הצרפתים מאיר פרנס.
    בשדה התעופה של אל איי מקבל את פנינו כאוס ובלגאן המוני שסיבותיו אינן ברורות.
    תורים אינסופיים בתהליך הכניסה והמעבר לארה"ב באופן שאינו מחמיא לאומה שכבשה את הירח לפני 50 שנה והגיעה אף למאדים.
    יש לנו שעה וחצי עד להמראה הבאה, ואנחנו לחוצים.
    הלחץ, נדע בדיעבד היה שלא במקומו.
    למרות ועל אף כל התורים הצלחנו לעמוד בזמנים רק כדי להגיע אל דוכן חברת דלתא ולשמוע כי הטיסה להונולולו נדחתה בשעתיים.
    אני לא יודע איך נראה הטרמינל הזה ביום יום, אבל היום יש כאן אלפי בני אדם שממהרים מכאן לשם, ונראה כאילו אבד לאחראי כל קצה של סדר ומשמעת.
    כאשר עלינו לעת ערב למטוס נוכחנו לשמוע כי למרות שזו טיסה ארוכה, לא מוגשת כאן ארוחה כלל, ומי שחפץ שיוציא ארנק וישלם.
    פלחי אננס שחיכו בכניסה למטוס יחולקו כנראה בנחיתה.
    בנתיים, כדרכן של טיסות לילה המטוס חשוך ושקט, ורק הרעידות הקטנות מידי מספר דקות מזכירות לי היכן אנו נמצאים.
    אנו אמורים לנחות בהונולולו בשעה 11 ורבע בלילה, בסיומה של יממה שנמתחת על קרוב ל- 30 שעות.
    עם נחיתה אנו מזדרזים לצאת אל השאטל שיוביל אותנו אל חברת השכרת הרכב, שם מחכים רק לנו, ובתהליך קצר אנו מקבלים שברולט אימפלה גדולה ומפנקת.
    נסיעה איטית וזהירה אל מעוננו לשלושת הימים הבאים בלב שכונה שקטה.
    עומדת לרשותנו דירה נאה ומאובזרת (airbnb), ובשעה 3 לפנות בוקר אחרי יממה ארוכה וגדושה אנו הולכים לישון.

    12.4.19
    לא להאמין אבל ביקיצה טבעית אנו מתעוררים ב-7:30 בבוקר ומתכננים את יומנו הראשון. אוויר חמים וערפילי מקדם את פנינו בבוקר. אני יוצא החוצה להתרשמות ראשונית מהשכונה השקטה השוכנת על שיפולי ההרים.
    ציוצי ציפורים הם הרחש היחיד בשעה זו של הבוקר.הנשים שאיתי מתארגנות יותר לאט, ואין טעם ללחוץ כל עוד אנחנו בתחילת הטיול. נתחיל רגוע ונגיע.
    תחנה ראשונה (וחובה לטעמי) הוא הביקור בפרל הארבור.אולי בגלל מה שהיפנים יזמו ניצל העולם מהכיבוש הגרמני, והחלה המעורבות העצומה של ארצות הברית עד לניצחון ההיסטורי.
    בעוד בנות המשפחה מקדישות עצמן לשופינג, אני ור' מתחילים ביקור במרכז המבקרים היפהפה של פרל הארבור. בחרנו להתחיל בביקור בצוללת באפין.
    מדהים להיווכח מה נדרש מלוחמים המקדישים עצמם לחיים בצוללת, ואם אנו מכירים פחות או יותר את מה שיש היום, אנו רק מעריכים יותר את אלו שחיו ככה בזמן מלחמת העולם השנייה.
    הבאפין זו צוללת שנבנתה ב 1937, ארוכה מאד וצרה. יכול להיות שפעם האנשים היו פשוט מאד קטנים ?
    המשכנו למוזיאון המטוסים, לאור ניסיוני במוזיאונים כאלה בארצות הברית, והאמת קצת התאכזבתי. ראיתי כבר מרשימים הרבה יותר. לא נורא, זו תרומתנו הצנועה(26$).
    בנקודה זו בזמן חברו אלינו בנות המשפחה כדי לצאת להפלגה במימי המפרץ אל האנדרטה של האריזונה הטבועה על 1177 מלחיה הקבורים עימה במצולות. אחרי ההפלגה החלטנו להקדיש זמן איכות ב-"רוס" הראשון שנמצא.
    מה רבה הפליאה כשמצאנו אחד המשמש עוגן לקניון עצום שופע פיתויים.לפני שנרוקן ארנקים העדפנו למלא בטן. במתחם המזון מצאנו דוכן אהוד של פנדה אקספרס (אוכל סיני טעים במיוחד), ובא לציון גואל.
    לאחר הארוחה הנשים הלכו למשש בדים ועורות, ואני השתרעתי על כורסה נוחה ב"פינת הגברים המוכים" (ע"ע) והתמכרתי לחלומות.
    התעוררתי לריח קפה מעורר, ומה רבה הפתעתנו כאשר יצאנו החוצה וראינו כי גשם זרזיפי כבד שטף את הרחובות וליווה אותנו כל הדרך בחזרה אל הדירה שבחרנו.
    לילה טוב.
    מחר נצא ליום מלא במרכז התרבות הפולינזי.

    13.4.19
    כאתמול כך גם היום וניתן לומר כי קשה להאמין אבל התעוררנו לגשם כבד של טיפות קטנות באוויר חמים ונעים.סוג של הפתעה.
    יצאנו לדרך מלווים בשמש ועננים, בגשם ובשמים כחולים. הכביש עולה בשיפוע מתון כאשר משני צידי הדרך עצים וצמחיה סבוכה, והרים גבוהים שזר ערפל מכסה את פסגתם.
    כאשר הכביש המהיר מצטמצם לכביש בינעירוני חופי ים מרהיבים מתחילים לצוץ מעבר לכל פינה וסיבוב.
    זו הוואיי שדמיינו.
    אנשים רבים מנצלים את סוף השבוע (או שזאת מציאות חייהם כל הזמן) ומבלים בפארקים הצמודים לחופים. ים בצבעים שונים הנעים מחום בהיר לטורקיז וגווני כחול, חופים בהם החול שחור וגלים עדינים מכים את קו החוף, לכאלה עם חול לבן וים שקט.אנו בדרכנו אל המרכז לתרבות הפולינזית שנמצא בעיר Liae אשר בחלקו הצפון מזרחי של האי.
    לפתע צועקת ופוקדת החוקית לעצור.
    מוזיקה רועשת מאיזו חורשה ושלט המבשר שמתקיים כאן פסטיבל כלשהו מהווה מבחינתנו סיבה לעצור.
    יש לנו חיבה לדברים כאלו הצצים לנו על הדרך.
    דוכנים קטנים המציעים ממיטב התוצרת המקומית, ואווירת נירוונה באוויר.
    באחד הדוכנים אנו קונים שתיה מרעננת המורכבת מאננס קוקוס ולימונדה בתוך צנצנת זכוכית עצומה. המוכר החביב שקורא לי bro, זוכה להכיר את המקבילה בעברית ולא מפסיק לקרוא לי אחי, אחי.
    רבע שעה נסיעה משם ומבנים מיוחדים ומגרש חנייה גדול מבשרים שהגענו למחוז חפצנו.
    כמי שמכיר את תרבות הפארקים האמריקאיים אני יותר משמח לגלות פארק אחר ושונה.
    את הכרטיס רכשתי מראש ברשת (100$ לאדם), ובקבלה שידרגתי את המקום שלנו במופע בערב. הכניסה לפארק מבשרת על משהו שונה מכל הדיסני'ס והיוניברסל'ס שחרשנו בעבר.
    מייד אנו פונים לשיט על סירות קאנו קבוצתיות המשייטות באגם המרכזי של הפארק, המשיט הוא גם המדריך וגם הליצן של הקבוצה, מסביר על כל כפר שיש בפארק ומאפייניו, כאשר הגענו לקצה המסלול התחלנו למעשה את הסיור מסופו.
    בכל כפר יש מופע פולקלור מוסיקלי המקיף מוזיקה, ריקודים ולבוש.בשעת הצהריים נוהרים כל המבקרים לטריבונות משני צידי האגם למופע המרכזי שהוא צבעוני תוסס ומרהיב.
    לפני שיצאנו אל ארוחת הערב (הכלולה במחיר הכניסה) הוצע לנו סיור למקדש הקרוב על ידי עלמות חן בתלבושת אחידה. למעשה זה סוג של סיור מיסיונרי שמביא את הנוסעים לקמפוס נוצרי מושקע ומרשים. מאד מזכיר את הגן הבאהי בחיפה, אם כי נופל ממנו בהיקף ובאיכות.
    אני סיפרתי למלוות שלנו על ישראל ויחסי לדת ובכך ניטרלתי אותן מראש.
    זהו סיור הנמתח על כ-40 דקות ובסיומו חזרנו אל  בופה ארוחת הערב באולם יפהפה המכיל מעל 600 סועדים בו זמנית. הארוחה היתה בינונית אבל משביעה.אל המופע המרכזי הגענו תשושים לחלוטין, ושוב חזינו בריקודים ושירים ממיטב הרפרטואר הפולינזי.מחר צפוי לנו יום מרענן ושונה.

    14.4.19
    השכמה רגועה ואיטית מתחילה את יומנו האחרון פה. היום אנו יוצאים אל פסגת הר הגעש דייאמונד האד.
    שמו של הפרק הזה נגזר מהתחנה האחרונה במסענו האחרון שהייתה בדייאמונד היל הונג קונג, וכאן אנו מסיימים ביקור על הדייאמונד האד.
    מסתבר כי רק יהלומים אני מוצא בטיולים שלנו.
    פארק הדייאמונד האד שוקק חיים הבוקר אבל אינו צפוף.
    העליה לפיסגה מתונה ברובה ועשויה שביל בטון מתפתל.
    בקצה השביל מתחילות 317 מדרגות מעייפות במיוחד, שמביאות את המטיילים לנוף מלהיב של כל המפרץ וסביבתו.
    האמריקאיים הקימו כאן על הפסגות בזמן מלחמת העולם השנייה שורת בונקרים להתראה על פלישה, וכיום הם רק זיכרון עמום לזמן אחר.
    ממרומי ההר נראית הונולולו כמזכירה במעט את תל אביב.
    בירידה התנחמנו בגלידת אננס ייחודית, ומשם נסענו לראות את חוף וואייקיקי המפורסם.
    כל סביבת החוף הינו רצועת חנויות יוקרה וקניונים יפים. מצאנו חנייה במחיר סביר (6$ לשעה) ויצאנו לשוטט.
    אל החוף ניתן להגיע דרך הלובי של מלון שרתון שמוביל ישירות לבריכה מעל האוקיינוס.
    מפתיע לגלות כי אף אחד לא עוצר את המגיעים ובודק אותם.
    רצועת החוף הזאת כולה חול לבן ונקי, עם המוני נופשים.
    ללא מוזיקה,
    ללא מטקות מעצבנות,
    וללא התראות מצילים.
    רגוע ושקט.
    כמו שצריך.
    הוואי, חביבי.
    אלוהה.
    ממש לפני יציאת לשדה התעופה, שולח השינשין שלנו ממקום מושבו בלונג איילנד הוראה לדאוג לו לדונטס ששמען יצא למרחוק.
    מה הורים לא יעשו עבור ילדיהם ??
    הבאנו, גם הבאנו.
    בשעה טובה החזרנו את הרכב לחברת ההשכרה, ולפני הזמן המיועד התייצבנו בשדה התעופה להתחיל הרפתקה באי גדול.
    נתראה שם.
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ירון הולנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה