כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    טרפת ליל-הסדר בעיצומה.הפסיכולוגיה בפרוטה חוגגת

    3 תגובות   יום שני, 15/4/19, 16:33

     

    טינופי הבחירות מאחורינו.לפנינו-התוצאות העגומות. וטרפת ליל-הסדר שבפתחנו כבר כובשת את המרחב הישראלי כולו. מדי שנה אני תמהה מחדש איך זה שגם חילוניים גמורים נסחפים ונשטפים בטרפת האובסס 

    יבית הזאת.

    ובתקשורת שוב מתחדשות חגיגות הייעוץ, המעשי וגם הנפשי. "איך לא להשתגע מהקניות,מהניקיונות,,מסידור השולחן ומהביקורת הצפויה של החמות" כנאמר במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות".

       אבל שי שטרן בתוכניתו החביבה עלי, "שי בשידור" {בערוץ 13}, יודע לשחק אותה אהבל ולהגחיך,כאילו ברצינות, את הטרפת הזאת. בתוכניתו האחרונה הוא אירח,בין השאר,דוקטור שחיבר ספר עצות מצחיקות:איך לא להתגרש בעקבות פסח.והוא גם הציג דילמות גורליות הצפויות סביב שולחן הסדר. למשל:האם תטעמי מתוך נימוס מכל התבשילים שיציעו לך הסבתא המיתולוגית ושלוש דודות? או: האם תעצרי ותבלמי חברה שעוברת משבר פרידה וכבר מסתערת על מנת הגלידה השלישית?

    שי שטרן,אהבל חכם ואירוני, יודע להצחיק. אבל רוב המקצוענים מחלקי העצות בתקשורת עושים זאת ברצינות גמורה. זה קורה פעמיים בשנה. בהתקרב ליל-הסדר ולקראת חגי תשרי אנחנו נשטפים בגלים גואים של פסיכולוגיה בפרוטה. התקשורת מגייסת סוללות של מומחים שמנדבים לנו עצות איך לצלוח בשלום את המפגשים המשפחתיים רצופי המוקשים. היועיצם עושים כמעט דמוניזציה של אותם מפגשים. כאילו רובנו מתמודדים עם משפחות מהגהינום {ככל שידוע לי,רוב  מפגשי ליל-הסדר דווקא נעימים למדי}.

      בפוסט שכתבתי לפני מספר שנים כבר הזכרתי דוגמית קלאסית.כתבה שהופיעה ב"החיים הטובים", מגזין לבני חמישים פלוס. טרפת הפסח נתפסה שם בשיא הרצינות. מערכת המגזין גייסה,כלשונה "סוללת מומחים שיעזרו בייעוץ לכתבה". אשר נשאה את הכותרת: "בואו נעשה לנו חג". המומחים שגויסו היו מוכנים, מן הסתם, להיטפש ולתרום עצות בנאליות-טריוויאליות כדי לקושש קצת פרסום ופרנסה. ביניהם היו יועצת זוגית וארגונית, מנכ"ל של מרכז לאימון עסקי ואישי, פסיכולוגית קלינית, וכן גם בעלת חברה לארגון הבית וסביבת העבודה.

      ישראלים חילוניים אכן סוגדים למומחים שיגידו להם את הדברים המובנים מאליהם. ואנשי מקצוע רבים עולים בלהיטות על הגל הפסיכולוגיסטי, הפסבדו מקצועי, וכך מגבירים את הזילות של מקצועם.

    בין הסעיפים שנידונו באותה כתבה: איך מארחים שהם חולי ניקיון יתגברו על לכלוך ואי-סדר { המומחה מציע להם "להשתחרר זמנית מהאובססיה ולהפנים את העובדה שכל מפגש של יותר משני אנשים עלול לגרום לכלוך ובלגן"}, איך לארח אנשים "בעלי היסטוריה בעיתית משותפת"-בני זוג שהתגרשו או בני משפחה מסוכסכים. העצה שנודבה: אכן לא צפוייה ומתבססת על מומחיות מקצועית:לא להושיב אותם זה ליד זה או אחד מול השני. ואפשר גם "להצטייד" בחבר או חברה כדי שיהיה להם על מי להישען במהלך הארוחה. ויש גם סעיף שמתייחס למתיחות  בין בני-זוג שעדיין לא פרשו מהעבודה "ואינם רגילים לשהות יחד זמן ממושך". המומחים מציעים להם לשמר במהלך עונת החגים המתמשכת "פעילויות אינדיבידואליות. ובזמן שנותר לבצע יחד פעילויות חדשות כסמל להתחלה חדשה:בשלו יחד מנות אהובות. טיילו במקום חדש".

     אגב,המומחים לא מזכירים פתרון נפוץ במקומותינו:רבים חומקים לחו"ל לקראת ליל-הסדר, וכך עוקפים את המוקשים.ולא זכור לי יועץ-מומחה שהתייחס לתופעה הכאובה באמת: הישארות בבית בליל-הסדר נתפסת במקומותינו כמעט כאסון {אבל אני מכירה גם אנשים שדווקא מעדיפים להישאר בביתם}. אני נזכרת באחת מפגישות ההדרכה החודשיות של מתנדבים בעמותת "עמך", המציעה סיוע חברתי ונפשי לניצולי שואה. הייתי מתנדבת ב"עמך" במשך יותר משבע שנים. באותה פגישת הדרכה דובר על מצוקתם של ניצולים זקנים שאינם יודעים איפה יעשו את הסדר, בגלל ריבים וסבכים משפחתיים שונים ומשונים. אני הערתי:אולי אפשר לארגן עבורם ליל-סדר של "עמך".

    העובדת הסוציאלית שהנחתה את פגישות ההדרכה הגיבה בטון מזועזע: "שאנשים מהנהלת "עמך" לא יהיו בליל-הסדר עם משפחתם.?!"...חשבתי בליבי: ומה קורה לבעלי מקצוע שנאלצים להיעדר מהאירוע המשפחתי? כגון רופאים בתורנות, פרמדיקים, קציני צבא, שוטרים? הם בכל-זאת נשארים בחיים.

     

    וכל הטרפת הזאת שוב מגבירה געגועים לפסח הקולקטיבי-חילוני-ייחודי של ילדותי ונעורי.גם לחגיגות העומר בשדות. בלי השאלה הקלישאית המתבקשת "איפה את/ה-אתם בפסח?". בלי שום תחרות והתחשבנויות בין מחותנים,דודות,סבתות,גיסות. זה לא הזוי. כך באמת זה היה פעם. לפני שנות אלף,בקיבוץ.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      גם לפני שנות אלף בקיבוץ לא היה כ"כ נפלא, והן חלום הקיבוץ כהווייתו המקורית גז מזמן... מה שמלמד על טבע האדם, ו"לא מותר" ממנו היהודי- בארצו...

      השנה לא קראתי על זה.

      ומה שאני לא מרוצה ממנו זה שבכלל הוזמנתי לליל-סדר.

      אני שמח שהפעם עשינו אותו בחוג מצומצם עם פחות טבעונות, רגישות למזון ואכילה סלקטיבית שהפסיכולוגיסטים בטח לו כותבים עליהן.

      אני מתלבט הרבה זמן על איזה חג הכי כדאי לי לדלג, ונראה לי שמצאתי.

      חג שמח!

      .

      ברוך שפטרני מין ההתמכרות.

      מישהו פעם כתב, עדר.

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין