כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    הערבים, היהודים והבחירות הבאות

    1 תגובות   יום שלישי, 16/4/19, 07:05

    הערבים, היהודים והבחירות הבאות

     

    כחול-לבן טעתה במידה קריטית בכל הנוגע לערביי ישראל. מדובר בציבור שמונה בפוטנציה 24 מנדטים, שיכלו להכריע את הבחירות, אבל זה לא קרה. היה קושי גדול – גם למפלגות הערביות – להנהיר את המצביעים הערביים לקלפיות. האדישות בקרבם חגגה. הערבים ירו לעצמם ברגל, אבל ככל הנראה ממילא נקעה רגלם מן ההתנהלות של הרוב היהודי. הימין העוין והשמאל המתחבא לא הראו כל סימנים של אחווה דו-לאומית, ומי שהיה צריך לקבל מכך איזה מסר – קיבל אותו גדול וצורב.


    מפלגת כחול-לבן לא הייתה נפגעת מהצגת הערבים כשותפים שווי מעמד וזכויות, כיוון שזהו ממילא רצונם של בוחריה; מי ששונא ערבים, בכל גירסא שניתן להעלות על הדעת, לא הצביע לכחול-לבן. יתרה מכך: הניסיון להיות מהיבט זה "ליכוד ב'" היה שקוף לכל מתבונן בר-דעת וגרם לנזק אלקטוראלי וחברתי רב. גם מפלגת העבודה, אם לצייר תמונה רחבה יותר, העמידה מיצג דומה, אבל היא לא התמודדה על ראשות המדינה. אבי גבאי שדחה את פניית מר"צ לשותפות קיבל את המגיע לו.


    מדינת ישראל הולכת ימינה, אבל ימינה מכוער, שמוביל נתניהו כבר למעלה מעשרים שנה. מדובר בימין של שנאה, פלגנות, שחיתות, פגיעה במוסדות השלטון ועוד מעשי תועבה רבים שעולים וצצים ללא הרף. זהו הימין בישראל, ואין בו תכנים אחרים שמצדיקים את המושג "ימין". לא מדובר בציבור של ימין כלכלי, שמוקיר פערים חברתיים גדולים; לא מדובר בימין מדיני, אלא בציבור שרובו רוצה את מדינת ישראל בעלת רוב יהודי מוצק; לא מדובר ב"חינוך ימני", "צבא ימני", "בריאות ימנית", "תרבות ימנית" וחיסול מערכת המשפט הישראלית. מדובר בניסיון לשמר דבר אחד: את בנימין נתניהו, האיש שמוביל את הכיעור. למרבה הצער, הציבור הגדול התומך בנתניהו אינו מבין את הקשר בין האיש לבין הכיעור שהוא משית עלינו.


    הציבור שכן מבין את הקשר ושמבקש מדינת חוק מתוקנת עם חברה מתוקנת – הוא גדול. אולם הוא אינו די גדול להביס את ה"רק ביבי" ללא הציבור הערבי. שאלת הלגיטימיות של הערבים בישראל אינה עומדת רק על הזכויות הפורמאליות שלהם; היא עומדת על ההבנה שכל אזרחי מדינת ישראל הם שווים, באמת שווים. אם הייתה התנהגות דומה של ממשלות ברחבי העולם – סליחה על הקלישאה המוכרת – כלפי היהודים, היינו מגיבים בחומרה גם בדיבור וגם במעשה.


    אם מפלגת כחול-לבן רוצה באמת למרר את חיי הממשלה הבאה, ולהחליפה בבוא העת, עליה לפעול באופן נרחב, גלוי ונחוש לטובת שוויון זכויות ומעמד לציבור הערבי. עליה ליצור בית עבור הציבור הזה, שהיום אין לו כל סיבה לנהור לקלפיות. בבחירות הבאות עלינו לראות ציבור גדול בקרב הערבים, דרוזים והבדואים שמבין את האינטרס שלו בהחלפת השלטון ומתייצב לממש זאת בקלפי. הוא המפתח לשינוי.


    ועוד נקודה למחשבה: האם גזירת גורל היא, שציבור יהודי רחב לעולמי-עד לא יבין את התהום הפעורה בין האיש שמכער אותנו לבין דמותה של מדינת ישראל מאוחדת, מתקדמת, אור לגויים? נקודה זאת מפנה זרקור אל מערכת החינוך ואל היעדר חינוך לחשיבה ביקורתית. אדם שאומר "רק ביבי" הוא נטול חשיבה ביקורתית וקול המון מבחינתו הוא "קול שדי". הוא נוהר בהמוניו אחרי העדר. מערכת החינוך שלנו אינה מחנכת לחשיבה ביקורתית בכוונת מכוון. זה כמובן צריך להשתנות באופן גורף.

     

    תוצאת תמונה עבור ערבים תמונות

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/19 21:12:
      התשובה לדבריך מחייבת מענה רחב, מפורט. מדובר בהיסטוריה ובפסיכולוגיה. ציבורים נרחבים מצביעים לתנועה שונה מאשר המערך, הם עושים זאת כתוצאה מרגשות קשים שהם חשים כנגד תנועה זו, שלדעתם ספגו אותם, ובעיקר הוריהם. בשל כך הם מצביעים "נתניהו" ואינם בודקים מי הוא כיום המערך. באשר לערבים - זה נושא שונה. זרים במדינות אחרות מצביעים למי שמסייע להם. בישראל ,הערבים קרובים לאחיהם מעבר לגבול. גם אם מצבם השתפר מאד מאז ימי מלחמת השחרור, מה שמכוון את הצבעתם זה מצבם של אחיהם , במרחק לא רב מהם. היכן זה קיים בארץ אחרת? היינו רוצים שההצבעה תהיה הגיונית, אבל היא עדיין בלתי רציונלית ונובעת מרגשות קיימים או תורשתיים. יעבור זמן רב עד שנחזה (אנחנו כבר לא) הצבעה מסוג הקיים בארצות "נורמליות".

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין