כותרות TheMarker >
    ';
    0

    תמונתו

    10 תגובות   יום רביעי, 17/4/19, 02:24

    תמונתו (נו תמות, בשיכול אותיות) תמיד מחרידה בעיניו. אולי כמעט תמיד, הוא כבר לא יודע. הוא לא רואה פנים, הוא רואה היסטוריה.
    העדשות המכסות על עיני רוחו מעבירות פוטונים של כשלון, עלבון, שבר, טירוף, רוע ושנאה.
    הן מסננות גלים של רוך, אהבה, חכמה, כשרון, חמלה, יכולת, רחמים.

     

    [מדוע ניקבנו את הזוגיים? אופן אחד אז אופניים יפים, הלא כן? אבל כולם אומרים יפות. משקפיים גם. מכנסיים. זה הכל זכר, אבל הזוגיות מקנה לזה, כך סבור העם המדבר, את תכונת הנקבה. זוגיות הופכת שמות עצם מסויימים מזכר לנקבה. גרביים. אולי בגלל עיניים, אזניים, שיניים, לחיים. בזוגיים שבפנים רק הנחיריים זכריים. בזוגיים שבגוף המעיים זכריים, ואין צורך להסביר מדוע, אבל הידיים, רגליים, כתפיים, מותניים, ירכיים, שוקיים זה בנקבה.]

     

    מבעד לתמונתו המאיימת, שצולמה על הים באיזור חוף הילטון, נשקפת בדידותו המזהרת, אבל במבט מעמיק יותר אפשר לזהות גם את טימטומו, חלומותיו המטופשים, כשלונו התמידי, פגיעותו הקיצונית וכן את מותו העתידי.

     

    אם כן, מדוע העלה את תמונתו? מה טרחה טרח שייראו פניו?

    "וראית את אחורי, ופני לא ייראו", אומר האדון האחד למשה, אבל בעולם הזה הדברים מתהפכים: הרשומות העולות כאן חושפות בפני הקוראים את הפנים, והתמונות העולות כאן הן בבחינת אחוריים (שזה זוגי, זכר, בלתי מנוקב, עם קשר מסויים למעיים, בם דיברנו קצרות קודם לכן). כלומר התמונה מסתירה את האני ואילו המלים מגלות, מה שעולה בקנה אחד עם רעיון האדם, שכל כולו סתירה, והוא נבנה ונהרס תדיר, תוך נסיונותיו הנואלים ליישב את סתירותיו. לאו דווקא נואלים. אולי נואשים. לפעמים אפילו הירואים.

     

    הרשימה הזו לא הושלמה כלל, ועל אף שאיננה מן המשובחות שברשימותיי, אפסיק כאן, בנקודת המעבר בין גוף שלישי לגוף ראשון, ואעלה אותה לרשת ממש עכשיו

     

     

     

     


     


     


    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/4/19 14:20:

      *

       

      חבל שאדם צריך כל כך לא לאהוב את עצמו כדי לראות דברים בצורה כזו. אם הוא עצמו לא יאהב ולא יסתח לעצמו איך אחרים?

        19/4/19 12:07:

      רוב הסתירות שכתבת עליהן הן אקזיסטנציאליסטיות, הרבה אנשים חכמים ממני ניסו ליישב אותן כמו קירגרגור ועוד אחרים, לא ממש הצליחו. כפי שכתבת רק לרגעים, ומיד אח"כ יצוץ משהו חדש, לכן אני אציע שהסתירה הקיומית היא סוג של בחירה, אחרי שבחרת באפשרות האחת, לא תוכל לבחור באפשרות האחרת, ונכון זה משהו שלא ניתן ליישב. אבל אם לרגע מניחים את הצורך ליישב אותן אפשר באותה נשימה לשנות את היחס אליהן, ולגלות למשל את הפליאה שבהם***

       

      (שימן, שימי, שמעון בשלושת השמות האלה אנשים קוראים לי שאני נעלם להם- איזה מהם שנוח לך).

      אגב, התחתית זו תחנת מעבר- כולם מתאימים.

      אחלה דיון.

        19/4/19 10:43:

      חג שמח אריה יקר. תודה על דבריך היפים. 

        19/4/19 10:23:
      אהלן איל, מה שלומך, חשבתי על הפסקה הזו שכתבת בפתיחה: "העדשות המכסות על עיני רוחו מעבירות פוטונים של כשלון, עלבון, שבר, טירוף, רוע ושנאה. הן מסננות גלים של רוך, אהבה, חכמה, כשרון, חמלה, יכולת, רחמים." ורציתי להגיד לך שאלה שורות פשוט נפלאות. חג שמח.
        17/4/19 23:36:

      תודה אריה ושימן. התחדשתי.

      אריה - אתה כותב שאי אפשר לעשות את המהלך מחדש, זה נכון, אבל אם נחליף תמונה פעם בשנה, נגיד, אז יש בזה משום שינוי מעניין. נכון שהאפקט הראשוני איננו עוד, אבל האפקט המשני יכול להיות משמעותי, אם בוחרים תמונה מאד אחרת. ואם עסקינן בתמונות, ראיתי את הפוסט שלך בשבתך כקלמן, ובאמת הופתעתי מהקרבה הרעיונית. אתה יודע להתחיל בנקודה כלשהי, לעבור דרך ולקחת איתך את הקוראים לאנשהו, לפעמים חזרה לנקודת המוצא, לפעמים למקום חדש.
      כיכבתי אותך על הקורא האמורפי, הרגשתי שעשית שם בדיוק מה שצריך.

      שימן (מותר לקרוא לך כך?) - אני חושב שלא ניתן ליישב את הסתירות. רק לפרקים, לרגע קט, ומיד עולה עניין אחר. אבל כיישות אנושית כוללת, לא זו בלבד שאנו חיים עם הסתירות שלנו, לטעמי הן עמוד היסוד של האנושי, ובלא סתירה לא תיתכן אנושות. דוגמאות: סתירת כלל ופרט, איפה אנחנו בתוך זה, מי אני ומה עולמי, ומה היחס ביניהם, סתירת טוב ורע - לפעמים אנו שם ולפעמים שם, סתירת חיים ומוות שמפעמת תמיד (לעשן, לאכול יותר מדי, לא לזוז, לנהוג במהירות, למשל, כל אלה פעולות שאנו עושים בניגוד לבריאות של עצמנו, למרות שאנו רוצים להיות בריאים בכל העיתים. לא ככה?), וכן סתירת הזמן והנצח, המכילה את סתירת קיומנו הרגעי, המתקיים בין אי קיומנו שקדם לנו, לאי קיומנו שיבוא אחר כך, ועוד. 
      וחשבתי להעביר איזה לילה בתחתית, אבל אני לא שייך שם, נראה לי. 

        17/4/19 22:06:
      אני בעד כל מה שנכתב בנשימה אחת. בן אדם עשוי להצליח ליישב את סתירותיו אם יחסו אליהם, כיחס האבסורד, בגדר המחשבה. ת'חדש על השיחוק.
        17/4/19 20:53:

      אגב, אפרופו הצטרפות מקרים, לפני יומיים פרסמתי בבלוג אחר שלי רשימה באותו נושא ממש, אתה מוזמן לקרוא אם בא לך.

        17/4/19 20:49:
      זה יפה, אהבתי את המהלך, קודם כל אתה בחור נאה אם לא ידעת, ודבר שני, למרות המשקפיים שמכסים את העיניים, עדיין אפשר לראות את המבט. מעניין, עד עכשיו היית מחוסר הכרה מופשט ואמורפי, חסר צורה מוגדרת, והנה באה דמות קונקרטית ממשית בגוף שלישי להחליף אותך, אבל זה לא עובד ככה כמובן, כי בפועל הדמות האמורפית היא זו שתפשה את מקומך, ועכשיו אתה רק עושה תיקון קטן. אני מת על מהלכים כאלה, חבל שאי אפשר לעשות אותם כל פעם מחדש, ותתחדש..
        17/4/19 13:04:

      תודה גילה, על ההתייחסות והכל, וחג שמח גם. 

        17/4/19 11:22:
      אתה אומר שאנחנו לא מצלמים את מה שאנחנו רואים אלא את מה שאנחנו. אם נסתכל לעומק נוכל לראות את הבפנוכו, כי קווי המתאר החיצוניים הם התמונה הכללית אבל לא הפרטים.