כל ההתחלות האלה. לא מובנות, לא ברורות.

יצלצל? יבוא? יילך? ייעלם? יישאר? ירצה? ומה ירצה? ומתי אדע? ואיך אבין?

וכשאתחיל להבין, שוב זה יקרה? כאב הלב הזה שהתרגלתי אליו בזמן האחרון. די לו. 

וכשהלב לא יכאב הוא ירגיש. אהבה. ירגיש את מה שאני רוצה באמת. אני רוצה באמת?

ומה אחרי? מה אז אחוש?

חידלי לחשוב יותר מידיי. די לראש הזה. הפסק לפעול כמו מכונת ירייה אוטומטית. די לך. הפסק לחשוב כל כך מהר.

הלב הזה, הפסק לפחד, הפסק להיבהל, תשתוק כבר. רק תנשום וזהו. נשימות סדירות ותקינות. לא מבוהלות, לא מהירות, לא בועטות.

ושניהם יחד, הראש והלב, ממתינים.

מצפים לבאות. מחכים לתשובות.

ואני?

יושבת כאן. הולכת שם. ושניהם מהדהדים בתוכי כמו היו חיילים במלחמת הרגשות השלישית.

(את השיר הקלטתי ללא כל עזרים מקצועיים או תוכנות הקלטה).