כותרות TheMarker >
    ';

    הגירוש מגן-עדן

    ידוע שעיקר האמונה היהודית נעוץ בקיום עולם הבא על כל הנגזר ממנו: גן-עדן, גהינום... מי שעושה מצוות, קונה לו לאחר 120 מקום טוב בגן-עדן, ואבוי למי שעושה רע ומה שמצפה לו בעולם הבא... מאידך, רואה האמונה היהודית בעולם הזה כפרוזדור, היינו כמעבר זמני שמשמש את האדם לתקן בו את מידותיו ולקנות בהם את חייו האמיתיים והנצחיים בעולם הבא.

    אם כן, "עולם הזה" הוא מרחב "החיים הזמניים" של האדם, "עולם הבא" הוא מרחב "החיים הנצחיים", כאשר "המוות" (הסתלקות האדם מהעולם הזה) מפריד בין שני העולמות. זו כאמור עיקר האמונה של הדת היהודית ושל עוד דתות; ומי שכופר בעיקרים האלה - כופר בעיקר.

    נכנסנו כבר למאה ה-21, ימי הביניים מאחורינו. הדמוקרטיה היא בשורת העידן המודרני והביאה עימה את חופש הדעה והאמונה: כל אדם באמונתו יחיה... כלומר זה לא ביג דיל לכפור היום בקיום אלוהים או בקיום עולם הבא; אף אחד לא יעלה את הכופר על מוקד, ואפילו קיימת האפשרות להיות נאור וכופר וכשר ויהודי למהדרין; בחר באחת הקומבינציות, כולן תקניות.

    דווקא בגין הפתיחות הזאת, עלה קרנו של מוטיב ההגיון ומילא את מקומה של "האמונה העיוורת": אני מאמין כי אמונותי נגזרת מההגיון. גם הכופר לא נותר חייב והטעים את דבריו בהגיון ובשכל הישר.

    פירצה נפרצה בדת היהודית - קוננו חכמינו את העת החדשה והתקוממו על פיתחון הפה שניתן לכופרים בשם ההגיון וגרורותיו... אולם גם עליהם לא פסחה הפתיחות, ומוטיב ההגיון חדר גם לחדרי חדריהם. הם נזכרו לפתע שעיקרי הדת היהודית מבוססים גם הם על ההגיון ועל השכל הישר, ואם כן מדוע להשאירם חבויים בתוך ארבע אמות האמונה העיוורת! הבה נוציא את מוטיב ההגיון אל אוויר העולם ונראה אותו לכול! שכל העולם יידע על מה מבוססת האמונה היהודית, וכל יהודי יידע מהי דתו ועל איזה בסיס היא עומדת. מהפירצה המבורכת הזו יצאו ביאורים ודרשות עם ניחוח שונה המסבירים איך למה ועל מה... מהפירצה הזאת יצאו הרבה רבנים והצליחו בעזרת הקוד החדש של ההגיון לחדור אל מודעות האנשים ולדבר אליהם בגובה העיניים... זהו מקור המספר העצום של החוזרים בתשובה דווקא בעידן הפתיחות זה.

    מהפירצה הזאת יצא גדול המחזירים בתשובה הרב אמנון יצחק, נפתחו תחנות רדיו דתיות, ועידן האינטרנט נפל בזמן... ההגיון והשכל הישר יצאו לאוויר העולם לאחר שנים של מסתור. האור הצפון בדת היהודית יצא לדרך.

    מהפירצה הזאת ביקשתי גם אני להשקיף על דתי היהודית, על דת אימי ואבי ודת ילדי. פתחתי את תורתי, את תורת אימי ואבי ורבותי, ועמדתי על ההגיון והשכל הישר פנים אל פנים; שם ראיתי עד כמה מאסה התורה במושג האמונה העיוורת, ועד כמה ביקשה להרחיקנו מנגררותיו.

    אבל ראיתי שם דבר אחר הרחוק שנות אור מהאמונה היהודית המקובלת שגדלתי עליה אני ואבי ומורי ורבותי. ראיתי בפרוש שגן-העדן הוא היקום שאנו חיים בתוכו, ולא צריך למות בשביל להכנס אליו; נהפוך, מי שנשאר מחוץ לשערי הגן קורס ומת. כלומר, גם בתעודת הפטירה של משה רבינו נכתב- "הנ"ל נפטר כי יצא משערי גן-עדן בכוחות עצמו ולא הצליח להחזיק מעמד מעל ל-120 שנה בחוץ". גם אבותינו אברהם יצחק ויעקב נפטרו מהעולם מאותה הסיבה, ואת תעודת הפטירה הציגה התורה לעיני כל באופן המפורט והברור ביותר, למען נראה ונלמד ונפנים...

    פתחתי את התורה וראיתי עד כמה התרחקה היהדות מעיקרי הדת היהודית, דורות על דורות... כה התרחקנו מתורת משה בן עמרם. כה כפרנו בעיקרי הדת הזאת, לאורך דורות ודורות... במאמר להלן אני עתיד להביא את נוסח העיקרים כפי שהופיעו בתורת משה, שהוחלפו בטיפשות ובמצח נחושה על ידינו.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    שבת קודש הוא

    0 תגובות   יום רביעי, 17/4/19, 23:09

    אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ . תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה יוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתָתָּ . אַבְרָהָם יָגֵל, יִצְחָק יְרַנֵּן, יַעֲקֹב וּבָנָיו יָנוּחוּ בוֹ . מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה, מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח, מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּה . יַכִּירוּ בָנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ.

                          

    ''

    תן לנו שלוות נפש

                                           -            -           -

     

     

    אמא שלי זכרונה לברכה היתה אחת הצדיקות בעולם. סצינה אחת מהסצנות הרבות שנשארו ממנה חרוטים בזיכרוני היא הסצנה הזו: מידי יום ביומו, בשעות הבוקר המוקדמות, הייתה עומדת ליד המזוזה, שמה את ידה עליה ואומרת בקול רם אך שקט את המילים האלה ואני אחזור עליהן בשפתה בערבית: "يارب عطينا السترة وراحة البال". בתרגום חופשי: "אלוהים שלא נבוש ולא נכּלם לעיני אנשים, תן לנו את שלוות הנפש". קראתי לתמונה הזו 'סצינה' כי זו באמת היוותה יחידה אחידה במחזה החיים שלה, זה היה חלק אינטגרלי מהמערכה על החיים. כך ראיתי ושמעתי אותה מידי יום בחלב, כך בבית הקטן שחלקתי איתה בבת ים כשהגענו ארצה, וכך בביתה בפנמה כשהצטרפה אלינו שלא תישאר לבד בארץ. הגלות, לצערי, הכתה בנו שנית.

     

    אם להעמיק בתפילתה הקצרה, אני כבנה מבין לחלוטין את התפילה ומדוע דווקא זאת. אם נסכם את שנות המשפחה בחלב, היינו משפחה קשת יום וענייה, ישנם סיפורים אינספור על העוני הזה, אחד האחים שלי הלך ביום חלבי טיפוסי קריר לביה"ס ללא מעיל ורעד בכיתה. המורה הבחין בו וביקשו להשאר לאחר תום יום הלימודים ולהמתין לו. הוא לקח אותו וקנה לו מעיל. כשאני היגחתי לעולם, הקטן מבין 7 האחים, דווקא מצבנו השתפר ואבי מצא עבודה בביה"ס כמורה למוזיקה, אבל לסיכום הפרק הכלכלי של המשפחה, תמיד סיכמה אותו אמא במילת הקסם: היינו 'מַסתוּרים'. בעברית- היינו בסדר. לא הושטנו יד החוצה ולבטח לא ברחוב, יצאנו מהבית עם בגדים נקיים היינו 'מסתורים'.

    המונח הזה 'מַסתוּר' בערבית קשה לתרגום, לא בטוח אם יש לו מקבילה בעברית. אבל אני חושב שכבר הבנתם אותו: חי בקושי אבל מסתור, בכבוד. לשמור בכל מצב גם הקשה ביותר על צלם אנוש, זו המשמעות העמוקה של המונח 'כבוד', זה שאמא כיוונה אליו כל חייה ושמרה עליו מכל משמר. זו הייתה משימתה בחיים- לשמור על כבודנו כמשפחה גאה ויפה למרות הקושי והמכשולים. לכן אני מבין את החלק הראשון מתפילתה היומית על המזוזה, היא ביקשה מאלוהים את 'הסִתרַה'. ובנוסף ביקשה את 'ראחת אל-באל'- את שלוות הנפש.

    בניגוד ל-'סיתרה' למונח 'שלווה' מקבילה בכל שפה. זה השלום האמיתי כשאתה חי עם עצמך בשלום. כשאתה משיג את השלום קודם כל עם עצמך ואחר כך עם האחרים. לשלום הזה כיוונה אמא זכרונה לברכה. בכל יום ויום נשאה את עיניה אליו וביקשה את עזרת אלוהים שיערוב להימצאות השלום הזה. אני מאמין באמונה שלמה שזה אותו השלום שגם רבותינו כיוונו אליו בברכת 'אתה אחד' בפתיח.

     

    אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה יוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתָתָּ. אַבְרָהָם יָגֵל, יִצְחָק יְרַנֵּן, יַעֲקֹב וּבָנָיו יָנוּחוּ בוֹ. מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה, מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶטַח, מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּה. יַכִּירוּ בָנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ.

     

    לשלום הזה שאמא קראה בשפתה העשירה 'ראחת אל-באל'- 'שלוות הנפש' – רבותינו ז"ל קראו 'מְנוּחַה', והתורה קראה לו בלשונה הקצר והמסכם 'שבת'. רבותינו הוסיפו ופירטו את כוונתם המלאה במונח הקסם 'מְנוּחַה'. זו מנוחת האהבה והנדבה, מנוחת האמת והאמונה, מנוחת השלום, השקט ובטח, זו בעינה המנוחה השלמה, סיכמו רבותינו את הבנתם למערכת המונחים שבונה את 'השבת': זו 'המְנוּחָה השְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּה'. זה בעינו 'השבת' ועל בניך מוטלת המשימה לדעת אותו ולהכיר בו; זהו התרגום המילולי לסיפת הברכה 'אתה אחד':

    יַכִּירוּ בָנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ.

     

    השאלה מה ל-'שלום' הזה ולחילוני שחוק השבת נכפה עליו כאחד מחוקי המדינה. כולנו יודעים כי החוק הזה הוא חוק קואליציוני שנחקק מכוח השיטה הקואליציונית, ואני תוהה ופונה לכולנו: האם באמת חוק השבת יביא לנו את השלום האמיתי שינחל בין כולנו? האם זה השלום שאמא התכוונה אליו? האם זה השלום שרבותינו כיוונו אליו? האם זה בעינו השלום שהתורה דיברה עליו?

     

    אני רוצה לשוחח עם עצמי ולשתפכם בשיחה הזאת. אני רואה מול עיני את משה כהן איש קשה יום חילוני שמבקש לבקר את משפחתו בשבת, ביום המנוחה היחיד שיש לו בשבוע. הוא בנתניה ואמו אביו או דודתו נמצאים בראשון. משה איש עובד ככולנו, לא יודע אם הוא קשה יום אבל אין לו מכונית כרגע או אולי המכונית תקועה במוסך, או אולי אין לו בשביל בנזין ואין לו אלא להשתמש בתחבורה הציבורית שאיננה בגלל חוק השבת. השאלה מה קורה עם משה התקוע בשבת בביתו ולא יכול לבקר את אביו בבית אבות בנתניה והוא עצבני לאללה על חוק השבת ועל כל העולם ואשתו- מי יתקע לנו שמשה הזה, בשבת הזה, ייכנס עם כולנו אל תחת חופת השבת ויהנה מהשלום הזה שאמא התכוונה אליו, שעיני חז"ל נישאו אליו, שהשם יתברך דיבר עליו.

     

    אינני מוצא את הקשר בין חוק השבת והמנוחה השלמה שחז"ל ביקשו אותה עבורנו ועבור הדורות. אני בספק גדול אם חוק השבת יקרב את משה כהן אל מרכז 'הקבוצה', אל מונח הקסם 'מנוחה', אל מנוחת האהבה והנדבה, אל מנוחת האמת, אל מנוחת השלום, אל השקט והבטחה. חוק השבת עושה את ההפך הנכון: הוא מוציא את משה מכלל המנוחה והשלום ומותיר אותם ללא תוכן.

     

    שאלתי מהו מקור 'חוק השבת' במתכונתו הנוכחית ועניתי: חוק השבת הוא חוק דמיוני שמשרת את הדמיון החולני של אנשים בודדים וצבועים, ואני מדבר על הח"כים הדתיים שעבורם זו המתנה האישית לבוסים האמיתיים שבהרף עין יכולים להעבירם מתפקידם; אפילו הקיסר דרעי פוחד פחד מוות מהבוסים שלו. בצד השני יושבים רבנים מושכים בחוטים מנותקים מהשלום האלוקי ונמצאים בחלום דמיוני מתוק וממושך בו כל ישראל שומרת את השבת, כל הבנים כל הנשים כל האומה. זה באמת חלום יפה אבל אסור ליפול לזרועות החלום ולוותר על המציאות. לפני חלום השבת ישנם חלומות הרבה יותר חשובים: לשבת בבטחה בארצנו, להתקדם לבנות עוד ערים וכבישים, לסלק את הגיס החמישי בתוכנו, לתלות את הצבועים המתחסדים ודו-פרצופיים שמספרם הולך וגדל יום יום במיוחד בסקטור הציבורי, וכאשר כל המשימות האלה תבואנה על מקומם בשלום אני חושב לא יהיה צורך בחוק השבת, אנחנו נהיה כל כך מאוחדים עד שכל ימינו יהפכו לשבת. חפרתי קצת עמוק.

    אני חושב כי אסור להשבית בשבת את התחבורה הציבורית. בשבת חייבים להפעיל תחבורה ציבורית מלאה בכל הערים כולל בירושלים הקרובה לאזור החרדי ולו כי חילוני אחד גר באזור הזה. אני שומר שבת וזו דעתי זה מצפוני. חוק השבת, לסיכום, הוא חוק אנטי דתי הסותר בעליל את ההכרה והידיעה ליום השבת.

              

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אלברט שבות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין