כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    סטפן שמש ותרנגול

    18 תגובות   יום חמישי, 18/4/19, 21:02

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

    "לפני שאתה שוכח כל הרשימות"

     

    זמן והיפוך מעיים קטן. כבר שכחת מתי יצא לך להמליץ על איזה ספר. בזמן האחרון הגיעו אליך מהספרייה לעיוור כל מיני זיפתים כמו "זאב בודד", "הבלתי אנושיים" מאת פיליפ קלודל ועוד ועוד חרא של ספרים.

    עוד כשהיית ילד דיברה האימא שלך ביראת כבוד על אחד, סטיפן צווייג.

    הוא היה אחד מהסופרים המהוללים ביותר בגרמניה ובאוסטריה של תחילת המאה ה-20. כל פריחתו התרחשה עוד לפני שנולדת. כשהיית בן 10 או 11 הוא התאבד וזהו.

    בין הספרים הנ"ל, שהגיעו אליך מהספריה לעיוור, נפל עליך פתאום דוקא סטפן צווייג, עם סיפור קצר בשם "יעקב מנדל".

    כל הסיפור עוסק ביהודי גליצאי שהגיע לוינה ושם הפך את עצמו לקטלוג אנושי של כל מה שנדפס בעולם התרבותי. סטודנטים, מלומדים וחוקרים שיחרו לפתחו בבקשה שיעזור להם למצוא כל חומר אפשרי על מה שהם עוסקים בו.

    כל היהודי הזה ישב בחדר אפלולי שבבית קפה וינאי ושם עסק בשלו. חוץ מזה לא עניין אותו שום דבר. לא מזג האוויר, לא הפוליטיקה, לא מה שקורה בכלל בעולם, שום דבר.

    רק ספרים.

    ''

     

    אתה נדהמת לקרוא בעמודים הראשונים של הספר תיאור מופלא ומהפנט על התהליך המסתורי של ההיזכרות. סטפן צוויג הולך ברחוב בוינה. יורד גשם והוא מוצא מסתור בבית קפה קטן, גלוק. אחרי כמה דקות קופץ לו משהו במוח ונדמה לו שלפני 20 שנה הוא כבר היה פה. לא זוכר למה. תוך מעבר אינטנסיבי ומרתק של ריחות, טעמים, אורות וצללים הוא מגיע אל חדר אחורי בבית הקפה. שם יש שולחן ביליארד וגם שולחן קטן מכוסה שיש. לפתע נזכר סטפן צוויג מדוע ולמה ואיך הוא היה פה כבר פעם. זה בגלל יהודי קטן בשם יעקב מנדל.

    אתה לא מתכוון לספר פה הכל. ואתה מספר פה משהו בגלל היופי שבתאורה של ההיזכרות. לרגע אחד אתה נהיה סטפן צוויג קטן. בגלל ההיזכרות שזה מה שאתה עושה כאן במשך כמה מאות עמודי מחשב. תודה סטפן.


    ''

     

    ואם בהיפוכי מעיים עסקינן, אז הגיע הזמן שתגיד לעצמך עוד פעם משהו חשוב. בוודאי שמת לב שבהרבה עניינים אתה נוהג להשמיע ביקורת חריפה מאוד מאוד, אפילו יותר מדי חריפה. אתה גם דואג מאוד מאוד והרבה לַכָּבוד העצמי שלך שאתה מצפה שאחרים ירחשו כלפייך.  די ברור לך שהביקורת המוגזמת עלולה להעליב ולפגוע באנשים הנוגעים בדבר. מה אתה יכול לעשות? בכל אופן לא לשתוק.

    נקודת מבט אחת שלך אומרת שכאן אתה בעסקי כתיבת זיכרונות אישיים לחלוטין ואין טעם או רצון לכסות על שום מחשבה ושום רגש. נקודה.

    לעומת זה יש לך זווית ראיה אחרת: בשביל מה טובה כל הביקורת הזאת? ממילא לא יצא לך מזה כלום, רק עוד שונאים. כל מה שאתה טוען זה אולי נכון, אבל לא אכפת לאיש. אף אחד לא הסמיך אותך להיות איזה מן חכם גדול כמו קהלת, שיודע הכל יותר טוב מכולם. אף אחד לא ביקש ממך להביע דעה ובטח שלא למתוח ביקורת.

    טוב, אז מה אתה הולך לעשות עם ההיפוך מעיים הזה? לא יודע. המעיים הזקנים שלך כבר לא כל-כך מסוגלים להתהפך כמו שצריך. זאת עובדה ממשית. אז לך ותיזכר במשהו אחר - לפני שאתה שוכח.

    ''

     

    פעם, באיזשהו מקום במסמך הזה, אתה מספר על זה שכתבת את המחזה "השמש והתרנגול"/ זה היה מזמן וזה היה עסק גדול מאוד וזכור לטוב. אשתך נוהגת לפעמים לחטט עבורך בכל רחבי הרשת, פתאום היא קופצת ומודיעה:

    "עוד מישהו כתב משהו על "השמש והתרנגול", לא מחזה אבל סיפור ילדים".

    שם האיש ז"ל מוטי ברזלי שנפטר לפני שש שנים. גם הוא התעוור בשנותיו האחרונות וגם הוא כתב כל מיני דברים. בין השאר קרא גם הוא, כנראה, את אגדת העם הקוריאנית, זאת ששימשה עבורך בסיס למחזה, אבל הוא עשה מזה סיפור ילדים.

     

    וככה נראה הספר שמוטי ברזלי כתב ואשתו איירה והוציאה לאור.

    ''

     

    ממש מעניין לדעת: איך שיכולים שני אנשים לחיות באותו עולם בלי לדעת אחד מהשני אבל להיתקל באותו סיפור ולכתוב עליו יצירה אמנותית.

    אתה גם שמח להכניס את כל זה במסמך שלך, שיהיה הספר הזה עוד פעם ברחבי האינטרנט.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/19 21:41:

      צטט: עמנב 2019-04-19 14:21:21

      כרגיל, אחאב, הסיפורים שלך על אביך מעניינים מאד. נושא ההיזכרות מעסיק גם אותי, אך ויתרתי על היצמדות לעובדות, ברור לי שהזיכרון הוא סובייקטיבי, וייתכן שאחרים זוכרים את אותו הדבר בדרך אחרת. בספרי "פנינת השומרון", שיצא לאחרונה, אני כותב כך בהקדמה: "סיפוריי, ככל סיפור, מורכבים ממציאות ומדמיון, גם כאלה הכתובים בגוף ראשון. מרכיב המציאות שבסיפורים, גם הוא סובייקטיבי, על פי הזיכרון שלי, שייתכן ואינו תואם את המציאות כפי שנתפשה ונזכרת על ידי אחרים". שבת שלום וחג שמח, עמוס.

       

      תודה :) חג שמייח

        24/4/19 21:41:

      צטט: bonbonyetta 2019-04-21 09:05:02

      *

      אין מקריות בחיים, כנראה שני אלה היו בקשר בגילגול קודם או משהו.

       
      אומרים שמקריות היא - דרכו של האלוהים להלך על פני האדמה בעילום שם

       

      Image result for ‫נוריות‬‎

      חג אביב שמח ובריאות לראות גם את היופי

       

      חג שמייח :-) 

        24/4/19 21:41:

      צטט: גילהסטחי 2019-04-21 11:29:29

      כשאני משחזרת ארוע או מקרה יש עובדות ויש פרשנות שלי, ונראה לי שאביך מנסה לדייק אבל בלתי נמנע המבט האישי שממרחק הזמן קצת משפץ זיכרונות.

       

      למה קצת? דווקא הרבה. 

        24/4/19 11:05:

       גם אותי הפליא הדבר-

      איך שני אנשים כותבים סביב אותו נושא ואינם מכירים איש את רעהו.

       חג שמח

       ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

        23/4/19 15:04:
      חג שמח:-)
        21/4/19 11:29:
      כשאני משחזרת ארוע או מקרה יש עובדות ויש פרשנות שלי, ונראה לי שאביך מנסה לדייק אבל בלתי נמנע המבט האישי שממרחק הזמן קצת משפץ זיכרונות.
        21/4/19 09:05:

      *

      אין מקריות בחיים, כנראה שני אלה היו בקשר בגילגול קודם או משהו.

       
      אומרים שמקריות היא - דרכו של האלוהים להלך על פני האדמה בעילום שם

       

      Image result for ‫נוריות‬‎

      חג אביב שמח ובריאות לראות גם את היופי

        20/4/19 22:20:
      יופי. חג שמח.
        20/4/19 17:58:
      אנו יודעים מקומה של מקריות בחיים, והיא פועלת. לא תמיד. מפעם לפעם.
      תודה . את "הישמר מן הרחמים", או משהו דומה מאת שטפן צוויג לא אשכח לעולם, ובתרנגול-המעורר הגדול נתקלתי באחרונה, נאים גם הציורים. - ובפרט העלמה. מי ייתן וייטיב// האביב.
        19/4/19 19:09:
      תמיד מעניינים הסיפורים ויפים הציורים. חג אביב שמח אחאב יקר :)
        19/4/19 17:35:
      חג אביב שמח...
        19/4/19 14:21:
      כרגיל, אחאב, הסיפורים שלך על אביך מעניינים מאד. נושא ההיזכרות מעסיק גם אותי, אך ויתרתי על היצמדות לעובדות, ברור לי שהזיכרון הוא סובייקטיבי, וייתכן שאחרים זוכרים את אותו הדבר בדרך אחרת. בספרי "פנינת השומרון", שיצא לאחרונה, אני כותב כך בהקדמה: "סיפוריי, ככל סיפור, מורכבים ממציאות ומדמיון, גם כאלה הכתובים בגוף ראשון. מרכיב המציאות שבסיפורים, גם הוא סובייקטיבי, על פי הזיכרון שלי, שייתכן ואינו תואם את המציאות כפי שנתפשה ונזכרת על ידי אחרים". שבת שלום וחג שמח, עמוס.
        19/4/19 12:16:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך היקר,

      ותוך כדי התוודעתי לסופר סטפן צוויג והסופר מוטי ברזלי זכרם לברכה

      עונג לצפות בציוריו הנפלאים

      חג שמח לך ולכל בני המשפחה ובריאות טובה

        19/4/19 10:55:

      מעניין והציורים כרגיל שובי לב.
      חג שמח לך אחאב!!

        19/4/19 09:04:
      תהליך ההיזכרות מאוד מעניין. ציורים נפלאים. חג שמח
        19/4/19 08:39:

      זיכרונות היסטוריים

      ציורים יפים

      חג אביב שמח

      ''

        19/4/19 07:55:
      מרתק, אחאב. תודה וחג שמח :)

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין