כותרות TheMarker >
    ';

    על הקצה

    הדיבור המשעמם

    3 תגובות   יום ראשון, 21/4/19, 14:37

    זה לא שאין מה להגיד, המוח לא מפסיק לדבר, אלא שאין חשק לעבור לתבנית אחרת, שונה מהתבנית שאני שרוי בה לבד בבית, הכיור עמוס כלים, שיירים של אורחים, הכלב מכשכש בזנבו ואני מסביר לו שאי אפשר לצאת, יורד גשם, שמתי פסנתר ברקע וזה עשה אותי עצוב יותר, אולי זו הייתה התכנית, ללכת לקצה, והשאלה החשובה באמת, למה בעצם, למה לא להישאר בתבנית הקיימת, מניין עולה הרצון להחליף אותה באחרת, ולמה הנפש מעדיפה לזוז ולהתרוצץ והעיקר לא להשתעמם, מה אכפת לה לשבת במנוחה ולהניח לעולם להסתחרר כאילו מישהו רודף אחריו, והוא אץ להספיק לפני שזה יגמר.

     

    אבל אם לעשות מדרג של כל תבנית פעולה לפי דרגת השעמום שהיא מפילה עליך, אז הכתיבה היא ללא ספק תבנית הפעולה הכי משעממת, להוריד את מהירות המחשבה לקצב של הכתבה, אין דבר משעמם מזה, אפילו יותר מאשר לבהות סתם בעולם החיצון. איך קבעתי דבר כזה, כי בכל פעם שהשעמום מכריע אותי בשעה שאני כותב ואני רוצה להתרענן קצת, אני נשען לאחור ובוהה בעץ האורן שנשקף מבעד לדלת המרפסת, וזה הרבה יותר מעניין ממה שאני כותב.


    למה אני אוהב להשתעמם, זו בהחלט שאלה מעניינת. עולות כמה תשובות אפשריות, מורכבות יותר או פחות, אבל התשובה שהכי מוצאת חן בעיניי ואותה אני נוטה לאמץ: ככל שהשעמום גדול יותר, כך אתה קרוב לעצמך. כי מה זה להשתעמם, זה לשבת באפס תנועה, להיתקע במבוי סתום, לעמוד בלי אפשרות לזוז, ללא דבר שיסיח את הדעת וירתק אותה, ואז מה נשאר, רק להקשיב לעצמך.


    לרוב זה לא נעים והנטייה היא דווקא להתרחק. מי רוצה להיות קרוב לעצמו, זה סתם עושה כאב לב. מצד שני, ואת זה הנהנתן בדרך כלל לא לוקח בחשבון, שבסוף בסוף אין לו ברירה אלא לחזור לברירת המחדל ולהיות עם עצמו. ולכן חשוב מאוד להתאמן ולשכלל את הדיבור הפנימי, שלא יהיה מופתע יום אחד וחסר אונים, כשימצא את עצמו לבד וללא עזרה חיצונית.


    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/4/19 15:01:
      זה נכון בוחשת, בתור ימאי שהפליג שנים רבות כחובל משמרת בגשר, רק ים וים מסביב ימים רבים ואפילו חודשים, כמעט ללא שום גירויים מהעולם החיצון, אני יכול להעיד שיש גבול תחתון לשעמום הגדול, לאחר שאתה הופך אפאטי ואדיש כמו נזיר זן במנזר יפני, לפעמים קורה דבר מופלא, השמיים נפתחים ומתגלה עולם חדש שאי אפשר להרחיב עליו את הדיבור, אבל כמו שאפשר להבין, כדי להגיע אליו צריך תנאים מאוד מיוחדים.
        21/4/19 14:49:

      אפשר להשתעמם לבד

      ואפשר להשתעמם עם אנשים

      אצלי למשל השעמום נובע בעיקר מעצלנות

      תחושת שעמום היא גם סוג של תחושת ריק - אם הריק כרוני, זו עלולה להיות בעיה

      אבל אם הוא זמני, הריק מאפשר מילוי מחדש או חדש.

      בכל מקרה "אדם בתוך עצמו הוא גר".

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קלמן (1)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין