כותרות TheMarker >
    ';

    המכון לסילוק תכניות

    בלוג החלומות של קלמן.

    רוח פרצים

    5 תגובות   יום שלישי, 23/4/19, 10:46

    טיפסתי על כבש האוניה אל הסיפון הראשי. רב המלחים עמד בפתח הכניסה והתכופף כדי לראות אותי מקרוב עולה במדרגות. זיהיתי אותו לפי צרור המפתחות שהשתלשל מחגורת מכנסיו, והעמידה היציבה של בעל בית שהכל סרים למרותו. נמוך ורחב עם כרס הריונית, לחיים אדמומיות ואף בולבוסי. בטח רוסי או רומני, מה שבטוח הוא ממוצא סלאבי.


    חייכתי אליו ושאלתי בחביבות לשלומו. הוא לא טרח לענות והצביע בפנים חתומות לעבר מלח פיליפיני שחום עור ועיניים צרות, נראה כמו סיני שהתחפש לשחור, שעמד בסמוך מול דוכן עץ בצבע לבן, והושיט עט לעברי. "הנה תרשום כאן בבקשה את השם שלך בספר האורחים, ואת התפקיד, ואל תשכח את מטרת הביקור", אמר המלח ונפנף באצבע מזהירה, "ולחתום בסוף השורה, זה הכי חשוב".

     

    רשמתי את שמי בשורה שסימן באצבעו. בסעיף התפקיד רשמתי, 'מפקח כללי', ובסעיף מטרת הביקור, 'ביקורת שגרתית'.


    "מה פרוש 'ביקורת שגרתית'?", התרעם רב המלחים שהציץ מאחור בדיוק כשבאתי לסיים את הפרוצדורה ולחתום, "את זה עוד לא שמעתי, תרשום איזה מחלקה אתה צריך".


    "אני מבקש לראות את המהנדס הראשי", אמרתי.


    "אז תכתוב 'מחלקת מכונה', ריבונו של עולם, מה כל כך מסובך בזה, אבל חכה רגע, עכשיו צריך למחוק ולתקן, איזה ברוך, הרי נתנו לך הוראות ברורות", אמר בצער והוסיף אנחת זעף, כאילו מי יודע איזה צרה נפלה עליו.

     

    לא התפלאתי ממש. עולמם של הימאים הוא צר מאוד כידוע, ולמעשה הוא נמצא בתחום האוניה בלבד, וכל מה שמחוץ לאוניה עבורם הוא עולם חיצון, לכן עניינים פעוטים וחסרי חשיבות שאנשי יבשה כלל לא שמים לב אליהם, מתנפחים אצלם וסופגים משמעות מעל ומעבר.


    המלח מרח מעט טיפקס מבקבוקון שהיה מוכן בידו על השורה הסוררת, וביקש להמתין קצת עד שיתייבש. "בינתיים אני יכול להתקשר למהנדס הראשי אם אתה רוצה", אמר והצביע לעבר הטלפון שניצב על הדוכן מעל ספר האורחים.


    "בבקשה", הסכמתי ברצון, "חבל לבזבז את הזמן על המתנה סתם".


    "אם כך", שמח המלח והרים את השפופרת בהתרגשות כאילו רק לזה חיכה, "אתקשר למחלקת המשק, הם בטח יודעים היכן הוא נמצא".


    "אבל רק רגע אחד", עצרתי אותו לפני שהספיק לחייג, "לא באתי לכאן לבלות את היום בחיפושי סרק, תעשה טובה, תתקשר ישר לחדר הבקרה בחדר המכונה, המהנדס הראשי בטח נמצא שם, אפילו הוא אמר", הצבעתי לעבר רב המלחים שבינתיים חזר לעמדתו מול פתח הכניסה הראשית.


    "אבל אתה רואה שאני משתדל, ועושה הכל בשבילך.." פניו של המלח התעוותו, עיניו הצרות כמעט נעלמו בין הקפלים שתפחו וסגרו עליהן, ונראה שהוא עומד לפרוץ בבכי בכל רגע. כבר אי אפשר לדבר היום בלי  לעורר סצנות. רציתי להרגיע אותו ולהבטיח שאני לא עומד להתלונן ולדווח על הטעות שעשה, אבל איחרתי את המועד. רב המלחים הבחין בהמהומה ופנה לעברנו, "מה קרה, אני לא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית!"


    המלח התעשת, ניגב את לחיו והצביע לעברי בשפופרת הטלפון, "הוא לא מרשה לי להתקשר לחדר האוכל".


    "נו טוב, די עם זה עכשיו", אמר רב המלחים ונפנף בידו כדי לשדל את המלח  הנרגש להירגע, "עוד מעט זה נגמר, תאמין לי, תכף תראה איך הכול מסתדר". ואז פנה אלי כמאבחן את מוקד ההפרעה הראשי, ואמר בתקיפות ממרומי הכרס הגאוותנית שלו, "סליחה אדוני, יש לנו נהלים קבועים ואתה לא יכול לבוא ככה משום מקום ולהתחיל לקבוע חדשים, תראה מה אתה עושה לאנשים..", הצביע לעבר המלח, שפלט יבבה חנוקה כדי לאשר את דבריו.


    לא התאפקתי והחזרתי באותה מידה, "סליחה אתה בעצמך, הרי אמרת קודם שהמהנדס הראשי נמצא בחדר המכונה, נכון או לא? אז בשביל מה להתקשר לחדר האוכל, מה יש לו לחפש שם?"


    "זה כבר מוגזם",רטן רב המלחים ופנה למלח, "תראה מה זה, רק הגיע וכבר הוא עושה לנו חישובים, מי אמר, מתי אמר, למה אמר, ואיפה כל אחד נמצא, באמת יפה מאוד". טפח בכפו על הבטן ופרץ בצחוק לעגני. המלח הצטרף אליו בגיחוך חנפני, שעמד בסתירה לכל ההתבכיינות שלו קודם, וזה כמובן אומר שהוא רק עשה הצגה לכבודי.


    "אין שום בעיה" אמרתי למלח וטפחתי קלות על כתפו, "מצידי אתה יכול להתקשר למי שאתה רוצה, אבל אם המהנדס הראשי לא יופיע כאן בתוך עשר דקות, אני הולך מכאן, וכל ההוצאות העודפות יהיו על חשבונכם".


    נראה שקלעתי בנקודה רגישה והמצב התחלף מיד לטובתי. רב המלחים פרש את ידיו לצדדים, "אבל רק רגע, לאן אתה ממהר", אמר והחליף פנים, "למה הכול מהר מהר אצלך, קצת סבלנות לא תזיק, הנה תראה בעצמך, המהנדס הראשי בכבודו ובעצמו הגיע לכבודך!"


    ואמנם איש גבוה ורזה בסרבל כחול, פנים צנומות מתחת כיפת שיער מתולתל שנראה כמו קסדה על ראשו, צעד לעברנו בחיוך רחב שעמד להתפקע. "הנה אתה!" צהל והושיט את ידו ללחיצה, "אתה המפקח הכללי, נכון? איך ידעתי, לפי התיק כמובן, רק מפקחים מסתובבים עם תיקים כאלה", אמר ופרץ בצחוק לבבי שהדביק את רב המלחים, ואם אני לא טועה גם את המלח החנפן.


    הוא לחץ את כף ידי בזריזות ומשך אותי אליו, "ולמה הגעת רק עכשיו, הא? אנחנו מחכים לך מתחילת היום, המכונה מצוחצחת ומוכנה לכבודך, בוא תראה בעצמך".


    הוא דיבר במבטא אנגלי אבל לא הייתי בטוח. "סליחה אדוני המהנדס הראשי" אמרתי והחזרתי לו משיכה באותה מידה, "אתה לא אנגלי במקרה?"


    "אנגלי? מה פתאום, אני גרמני!", צחק, "אף פעם לא הייתי אנגלי".


    "אתה עוד תתרגל אליו" אמר רב המלחים והצביע לעברי, "יש לו כל מיני המצאות משונות בראש".


    "זה נכון", הצטרף אליו המלח, "הוא רצה לקרוא לך בלי להתקשר, שמעת פעם דבר כזה!".


    זה היה שקר מפורש כמובן, לא אסרתי עליו להתקשר, ואם כן אסרתי, אז ההופעה של המהנדס הראשי באופן ספונטני מוכיחה שצדקתי.

     

    ואמנם, המלח התנדנד מעוצמת השקר ששחרר לאוויר, ושלח את ידו לעבר התיק שהיה מונח על הרצפה לצידי כדי להתאזן, "אדוני המפקח, אפשר בבקשה לעזור לך עם התיק?"


    "אין צורך בזה, באמת" אמרתי ושלחתי את ידי במהירות כדי לעצור אותו, אולם איחרתי את המועד. הוא אחז בידית התיק והניף אותו בעיניים פעורות לרווחה, "מה זה, התיק ריק!", קרא בפליאה והוסיף בהתרגשות לעבר רב המלחים, "תפעיל מהר את האזעקה הכללית!".


    מה הקשר, לא הבנתי. אמנם נכון שפעם המפקחים היו מסתובבים עם תיקים כבדים מלאים במסמכים, אבל מאז שנכנסו המחשבים הניידים, התיק הפך לסמל מעמד בלבד, היום מספיק דיסק-און-קיי בכיס כדי לשמור את כל המידע, אולם לא היה זמן לדון בזה כי המצב השתנה בבת אחת לרעתי.


    רב המלחים לחץ על כפתור אדום שהיה מותקן על המעקה, מלח המשמרת הניף את התיק כדי לחבוט בראשי, והמהנדס הראשי הושיט את ידו וקרא, "בבקשה, בבקשה, בואו נגמור את זה יפה".


    חמקתי בזריזות מהתיק המונף והדפתי את המלח לעבר רב המלחים, שמעד והתגלגל על רצפת הסיפון, ופרצתי בריצה מהירה לעבר הדלת הראשית במבנה המגורים. סגרתי אותה מאחורי, סובבתי את גלגל הבריחים לנעילה הרמטית, והשחלתי את פין האבטחה למקומו לייתר ביטחון.


    עוזר טבח הציץ מאחד החדרים במסדרון הארוך. זיהיתי אותו לפי החולצה הלבנה והסינר הקשור למותניו, כנראה הודי לפי צבע העור והעיניים הגדולות.

    "מה קרה", שאל בפנים דואגות, "על מה כל המהומה שם בחוץ".

    "שום דבר רציני", הרגעתי אותו, "יש רוח פרצים. רב החובל נתן הוראה לסגור את כל הדלתות במבנה המגורים".


    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/19 10:36:
      אם יש משהו קדוש באוניה, זו השגרה, וכמו שכל ימאי יודע, השגרה משחררת.
        23/4/19 18:53:
      ההיררכיה מאד ברורה. גם ממנגנון התירוצים המשומן, כאילו שמדובר בעוד מוסד טוטאלי, אשר עצם היותו כזה; דוגל בחרדת קדשה של השמרנות על כל טקסיה המיותרים שמא יופר השעמום המבורך.

      .

      מזכיר לי בירוקרטיה ישראלית.

      כאחד שפעם הפליג נהניתי מהסיפור.

        23/4/19 12:04:
      זה נכון, לעבוד באוניה זה לעשות את אותם דברים כל יום באותן שעות עם אותם אנשים כל הזמן, מנותק מהעולם, אין שעמום גדול מזה, ועדיין, גם אם היית סובלת מאוד, הפסדת חוויה מיוחדת במינה.
        23/4/19 11:25:

      פעם כשהייתי בחורה צעירה

      רציתי להיות ימאית

      בזמן שירותי הצבאי, אפילו העזתי להיכנס לנמל במדים - ניסיתי לעלות על אוניה כדי להפליג איתה לחו"ל.

      כאן בארץ, פגשתי ימאים ממדינות אירופה שונות - ואפילו כמה ימאיות.

      עכשיו כשאני קוראת את הפוסט שלך - נשמע כל כך משעמם שם (אם לא מדובר באיזה סערה רצינית, שגם אם כזאת לא הייתי רוצה להתמודד), חושבת לעצמי שאולי טוב שלא מימשתי את הפנטזיה שלי להיות יורדת ים.

      מה גם שאני לא כל כך טובה בשחייה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קלמן (3)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין