כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    האיש שבא לעשות עלינו סיבוב

    4 תגובות   יום רביעי, 24/4/19, 10:44

    http://cafe.themarker.com/image/421397/

     

    האיש שבא לעשות עלינו סיבוב הגיח במפתיע לפני שנים. ביום בהיר אחד הוא דפק על הדלת ובנימוס רב אמר:הרגע נחתתי מניו יורק יש לכם במקרה כדור מלטונין? הג׳ט לג הורג אותי אבל אין לי ברירה, חייב לטוס בשביל הפרנסה. אישתי טובת הלב הכניסה אותו, הציעה לו צלחת מרק חמה וכוס מים עם המלטונין. אם תרגיש ישנוני, הנה לך שמיכה, פה על הספה, יש לך כמה שעות עד שהילדים יחזרו מבית הספר. האיש הודה בנימוס, הניח את מזוודתו הקטנה למראשותיו, חלץ את נעלי העור האיטלקיות ותוך דקות עלו קולות נחירה חלושה, כשל ילד מצונן.

    הוא איש מיוחד, אמרה לי אישתי בטלפון ותוך כמה דקות הגעתי הביתה. (אח, הכבישים של היום זה לא מה שהיה פעם. הם נפלאים. כמו מסוע, דוחפים אותך בלי עיכובים לעבודה, הביתה, לבילויים). את שקרה אצלנו בזמן הרב שחלף מאז הגיע אלינו הביתה, היה קשה לזכור. עניין רדף עניין וארוע אחר ארוע בשטף בלתי פוסק. בהתחלה זה היה נעים. בקושי הרגשנו אותו, כל כך נימוסי היה כשביקש רשות להתקלח ואת חדר האמבטיה השאיר סדור, מגבת תלויה מקופלת והכיור והאסלה מבהיקים כאילו לא עשה בהם שימוש.

     

    בארוחת הערב השלישית מאז הגיע, שאלה אישתי, תרצה אולי יין? והוא בבישנות ענה, לא תודה, אני שותה רק שמפניה. מיותר לומר כי עם צאת החג נשלחתי אל הסופר לקנות שמפניה ולאחר כמה שעות במקרר הגישה לו אישתי את הבקבוק וחיוך על פניה. הו, תודה, הוא אמר ובימים הבאים חיסל בקבוק אחד בכל ערב ואחרי הארוחה, כבר בלי לבקש רשות, היה מדליק את הסיגר בדרכו אל המרפסת. במשך היום הוא היה מאוד עסוק, פוגש אנשי מקצוע, עיתונאים, עורכי דין ואפילו אם שכולה אחת שהגיעה אליו במיוחד ״כי הוא מבין בזה״ . הימים חלפו, באמבטיה הופיעו שערות, הוא סבל מנשירה איומה, תיאבונו, שהלך והתגבר, חייב אותנו לנסוע כמה פעמים בשבוע לשופרסל דיל.

     

    ערב אחד, אחרי די הרבה זמן, אני זוכר שהתחילה כבר שלכת, חשבתי לבקש ממנו ללכת, כי אחרי הכל אנחנו משפחה ממוצעת, עם שתי מכוניות נכון ופעם בשנה נוסעים לחול, אבל מאז שהוא הגיע הוצאנו המון, גם את הכסף ששמנו בצד בשביל הסלון החדש, והוא אמר לי אל תדאג, עוד מעט אסע ואחזיר לך הכל. וכשחלפו הימים ונהיה ממש קשה, שוב ביקשתי, בטון הרבה יותר תקיף, שיעזוב, שיצא מהבית ומהחיים שלנו בכלל ולו רק בגלל שכבר אי אפשר היה לדבר בבית, כי הוא מיד היה נעלב, חשב שמדברים עליו מאחורי הגב ונהיה רגיש מאוד למרכך הכביסה שנאלצנו להחליף ולמרות שכמעט בכל יום גיהצנו לו את הבגדים, הוא התחיל להתלונן שאין פס בגרביים והחולצות שקנינו לו עם השנים, לא מסודרות לפי צבעים. יום אחד, אישתי ואני וגם הילדים שגדלו בינתיים,

    התכנסנו בחדר האמבטיה ודיברנו בלחש כדי שהוא שוב לא יעלב. אישתי אמרה שהמצב קשה אבל לא נראה לה שזה בגללו כי המחירים גם ככה עולים והעולם כולו משתנה והילי אמרה, לי זה ממש בסדר וחוצמזה אני מתגייסת בעוד 10 ימים, שכחתם? ואלון גיחך ואמר אפשר לחשוב כמה הוא מפריע, זה נכון שהוא קצת קרציה וחי טוב על חשבוננו אבל בסך הכל החיים שלנו די סבבה ואני לא מבין מה יש לכם ממנו, זה הרי מוסיף בטחון שיש עוד מבוגר ששומר על הבית! לא יכולתי להוציא הגה. הסתכלתי עליהם, המשפחה שלי, דם מדמי, (למרות שאלון נולד מתרומת זרע, העבודה בתעש הרגה לי את כל הספרמדואידים), והם...לא רק שהתרגלו אליו, הם מוכנים שהוא ימשיך וישאר...עד מתי?

     

    לי היה ברור מההתחלה שהוא בא לעשות עלינו סיבוב וביום שהוא יחליט ללכת הוא בטח יחזור לאמריקה ואחרי שקיבלתי את הארוע לב גם אני הפסקתי להילחם וחשבתי לעצמי, מזל שהוא פה, הוא ממש בן משפחה ומשפחה הרי לא בוחרים, ואני בטוח עכשיו לגמרי, אין לי בכלל ספק שהוא כבר ידאג להם אחרי שאני אלך.

     

    (נכתב אחרי הפעם הרביעית או החמישית או אולי השישית? בה נבחר אותו אדם לראשות הממשלה)

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/19 11:40:
      כתוב נהדר, לדעתי ההערה בסוגריים בסוף מיותרת, למה לכבול סיפור על-זמני כזה לענייני היום? שכל קורא יעשה את החשבון שלו.
        26/4/19 10:44:

      *

       

      כל כך עצוב מצחיק מעצבן ונכון שזה נורא. טרגי קומי. חבל שאתה לא מפרסם את זה בעוד מקומות.

      כולם צריכים  לקרוא את זה במיוחד את הסוף שלמרבית הפליאה די מפתיע.

      שמחה שחזרת לכתוב במיוחד עם זו הדוגמא.

      מתבקש להמשיך.

      תודה

        24/4/19 21:52:
      לא שכחתי אבל זה כל כך קשה להיזכר בזה שאני מעדיף לא לדבר על זה בכלל.
        24/4/19 11:02:
      שכחת את הקטע שהוא הביא את אישתו והילד לישון על הספה יחד איתו. כבר לא נשאר לכם מקום אבל ממילא העדפתם את הסלון הקטן של הילדים

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין