כותרות TheMarker >
    ';

    טקסטים מהקצה

    פרופיל

    מרצ'לו קוף
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    הולדת רייזל'ה

    23 תגובות   יום ראשון, 28/4/19, 20:25

    "נו איך היא? איך היא"? שאל אדון וייסגלס, שנהג תמיד לחזור על כל דבר פעמיים, את נסים, שיצא לחדר ההמתנה.

    נסים הסתכל לו בפנים וראה שהעין שלו, הלבנה,מזכוכית, זאת שעשו לו בבילינסון במקום ההיא שהוריד לו הגוי ברוסיה,רוטטת בעצבנות.

    "נו בסדר, בסדר?  משלנו, משלנו? " וייסגלס דחף לנסים מרפק בצלעות בידידות.

    " שמואל, כולנו יהודים " לחשה גברת וייסגלס.


    נסים לא ידע איך לצאת מזה.

    שמואל וייסגלס היה הדוד של רבקל'ה.הוא ואשתו גידלו אותה כמו הורים.אי אפשר להגיד שהם לא השקיעו בעובר. היו להם שני בתי מרקחת בגבעתיים ואת כל התרופות שרבקל'ה הייתה צריכה לשמירת הריון, הם נתנו.

    "העיקר שהתינוק יצא בסדר" הייתה פניה וייסגלס טופחת לרבקל'ה על הכרס ומביטה בנסים בהאשמה, כאילו יש לו חלק יותר גדול  מלכולם בסיכון שלו.היה להם בן מבוגר בניו יורק. הם אמרו שהוא "סוייחר", אבל לא ידעו להגיד של מה. בכל מקרה, הוא לא התחתן,ולכן כשנסים רצה להתחתן  עם רבקל'ה, שהייתה כבר אוטוטו  רווקה זקנה, בלי הורים ולא ממש מאור הגולה, הם הסכימו, אפילו שהוא היה שחור.

    נסים לא היה בעצם כל כך שחור.הוא היה מדריך ספורט, הייתה לו מקבילה לבי. אי בחינוך גופני, היו לו חסכונות בבנק והיה לו רק אח אחד. אפילו צבע העור שלו היה יותר בהיר מהצבע של הרבה לבנים שהוא  הכיר. אבל מצד שני הוא גדל בבת ים, וההורים שלו באו מתורכיה ודיברו לדינו, אז הוא לא מצא הרבה טעם להתנגד.מה שכן, מאז שעמד על דעתו, הוא עשה הכל כדי להיות שחור בהיר וידידותי.

    את רבקל'ה הוא הכיר בבית המרקחת  של הוייסגלסים. היא עבדה שם ליד הקופה בחלוק  מגוהץ ובשבועות הראשונים בכלל לא שמה לב שהוא שחור. נסים אהב את רבקלה. הוא התחיל לבוא לבית המרקחת כל אחר הצהרים כשהשמש כבר לא הייתה חזקה, לקנות אה.פה. צה.  וקרמים נגד שיזוף. פעם, אחרי ריאיון מוצלח לתפקיד מלווה במסע לפולין, התגבר על ביישנותו ושאל אותה, אם צריך לקחת את זה לפני או אחרי האוכל. רבקל'ה ענתה שזה לא משנה וחשפה שיניים צחורות. מאז היה אומר לה שלום בכל פעם שבא והיא הייתה מחייכת אליו. כשחזר מאושוויץ, המתין עד שהתור יתפנה וניגש אליה להשוויץ בתמונות. רבקל'ה הביטה בהן בסקרנות ואמרה שבתמונה עם ערימת הנעלים מאחור הוא נראה ממש כמו ניצול שואה. מאז הם היו ביחד. נסים היה לוקח אותה בערבים מבית המרקחת ומבקש שלא תוריד את החלוק. רבקל'ה חשבה שזה מקורי.שניהם אהבו את הים בלילה. נסים רצה לחוף פלמחים, היתה לו חיבה מיוחדת להתיישבות העובדת, אבל רבקה לא אהבה חול ברגלים ולחצה לכיוון החלקים הערביים של יפו. אילו היה רואה בכך סימן לבאות אולי היה מתעקש, אבל הוא לא זיהה את הסכנה והסכים. לפעמים היו הולכים לויקטורי לאכול גלידה. רבקלה אהבה שוקו שוקו. נסים היה אוכל מלאבי עם קוקוס,ואחר כך היו הולכים יד ביד לטיילת החשוכה להביט בירח. אחרי שקיבל משרה של מורה להתעמלות בבית הספר הממלכתי ע"ש טשרנחובסקי  ברשל"צ ,באחד מטיוליהם, אזר נסים אומץ וביקש את ידה.

    "אני רוצה בכך מאוד", ענתה רבקל'ה מיד, "יש רק בעיה אחת קטנה",

    הסיטה ממנו מבטה. ליבו של נסים נפל.

    " אני יודעת שאתם קשורים מאוד למשפחה ולכן אני לא אכעס אם תסרב. לדוד ולדודה שלי ,יש רק בן אחד, שייליק, בניו יורק, והוא לא התחתן...."

    משהו בליבו של נסים התחיל להתרונן.

    " ...שם המשפחה שלך יפה,דה מורנו,זה שם מלכותי כזה ואני אהיה מאוד גאה בו, אבל זה יהיה אצילי מצדך אם תאפשר לי לשמור גם על שם משפחתי, כדי שיהיה לדודים שלי המשך...לא לבד ...ביחד עם השם שלך...גם וגם ..."

    ליבה נמוג, היא השתתקה והפנתה מבטה לים החשוך.

    ליבו של נסים התפקע משמחה.

    "...רבקל'ה אהובה שלי.." הוא חפן את ידה בידו " ... לא רק שזה בסדר שתשמרי על שם משפחתך, אני כל כך אוהב אותך שאני מוכן לקרוא את שנינו על שמך". 

    הוא הזדקף והטווה בידיו צורת כותרת באוויר:

     "נסים ורבקה וייסגלס"  שאג מילרעאית אל הים.


    את מסיבת האירוסין הם חגגו בשטיבל בבני ברק, איפה שסבא של רבקל'ה מתפלל. לשביעות רצונם המלאה של הוויסגלאסים הזמין נסים את האוכל מ"שליעסל". אמנם, קצת העיבה על השמחה העובדה שמהצד של נסים כלל לא היו אורחים, כי נסים שכח לשלוח את ההזמנות, אבל מרק הקרייפלך,הבעבס, השמאלץ הערינג, הקישקע והצימעס נשפכו כמיים, ומסביב לשולחן שהכיל ברוחב יד את משפחתה הקטנה של רבקל'ה, הדיבור היה שניסמל'ה הוא מענטש. לקראת סוף האירוע הופיעו זוג זקנים בבגדי חג מהוהים ועמדו בצד נבוכים ומבויישים. רבקל'ה חשבה שהם טעו באירוסין. אבל נסים הלך אליהם וחיבק אותם. אלה היו הוריו, בוכור ואלגרה דה מורנו, שהסתובבו בכל בני ברק עד שמצאו את המקום, כי ההוראות שנסים נתן להם היו מבלבלות. 


    לאחר האירוסין הגיש נסים את מועמדותו למשרת מזכיר סניף הסתדרות המורים בבת ים. להפתעתו נבחר מיד. אמנם היה זה ניצחון טכני כי הוא היה המועמד היחיד, אבל נסים חגג. את מסיבת הנישואין ערכו באולמי העצמאות בבת ים באולם המסובסד של ההסתדרות. אורח הכבוד היה מזכ"ל הסתדרות המורים ארל'ה( ליובה) וייסמן, שניצל את האירוע לנאום בחירות קטן אותו תיבל באלגנטיות רבה בבדיחות ביידיש. נסים צחק בקול רם מהבדיחות, אפילו שגם קורס היידיש למתחילים שלקח באוניברסיטת בר אילן, ואפילו ההרגל שעשה לעצמו ללמוד כל בוקר מספר מילים חדשות ביידיש, לא עזרו לו להבין אותן.   


    לא היו ימים יפים יותר לנסים מהימים הראשונים של הנישואין. את הכובעים רחבי השוליים שהיה נוהג לחבוש בכל מזג אוויר, החליף בכובע מצחייה. אחרי שקנו מקרר, מכונת כביסה ותנור אפייה ועשו חרסינה לבנה חדשה במטבח ובחדר האמבטיה, הוא אפילו עשה לעצמו הרגל להסתכל על אנשים  ולנחש מי שחור ומי לא. הוא הופתע והתענג להיווכח כי הוא רוחש ללבנים סולידריות משפחתית חדשה. אמנם ההתרגשויות סביב הנישואין מנעו ממנו במשך מספר ימים להתמיד בסדר היום הקבוע שלו, והוא פספס להערכתו כמאה מילים ביידיש. אבל אט אט השתלטה עליו שלווה בעלבתית זחוחה. באחד הבקרים,לאחר שגישש באור הקלוש אחר נעלי הבית שלו, ניגש לארון הספרים  ופתח את המילון הזנוח באות מ'. "מיידלע"   לחש כמעט בקול והביט ברבקל'ה, שעכשיו אחרי שעזב את המיטה כבשה גם את מקומו וישנה באלכסון.

    אבל מאז שהתברר מעל לכל ספק שרבקל'ה בהיריון ושזרעו מקנן בה, הכל התחיל להיחרב לו וההרגלים הישנים חזרו.בלילות, היה מבלה שעות מול המראה באמבטיה ומניח את אברי גופו אחד אחד על אריחי החרסינה, ובימים היה מסייד שוב ושוב את קירות חדרי הדירה שלהם. דעתו לא נחה, גם  אחרי שהגברת וייסגלס קיבלה בקורת רוח  את הצעתו לקרוא  לעובר  רייזל'ה,ע"ש הסבתא של רבקל'ה, והוא ביקש ממנה להביא לרבקל'ה יום יום  מהאוכל שלה:געפילטע פיש, מרקים צחים עם קרעפלך, עוף מכובס , ולביבות זהבהבות מטוגנות בשמן עמוק. נסים קנה כתוסף גם חזרת לבנה, והיה שם לרבקלה בחשאי במרק.

    המצב התחיל להתדרדר כשרבקל'ה התעוררה בוקר אחד ובקשה שיביא לה פול מצרי. נסים אמר לה שהוא לא יודע איפה יש וכבר לא מוכרים את זה, אבל רבקלה התעקשה, אז לנסים לא הייתה ברירה, אבל הוא הקפיד לקנות לה  מהמשביר לצרכן, וגם הכניס לה בפנים, בלי שהיא תרגיש, מיץ של מלפפונים חמוצים. שבוע אחר כך הלכה רבקלה למספרה וחזרה עם פאן וצבע בשיער, וכששאל אותה למה ?ענתה "למה מה קרה"? ועשתה את התנועה הזאת ביד.

    כשרבקל'ה התחילה להאזין ל"גלי  הים התיכון " ברדיו, התחיל נסים לראות לה סימנים שחורים מתחת לעיניים. נראה היה לו גם שהפטמות שלה, שגדלו מאוד,מתחילות להשחיר ושצומחות לה שערות שחורות מתחת לפופיק.בדאגה התחיל לבדוק לה את השתן. הבלונד הצח של השתן  הרגיע אותו לזמן מה, אבל כשגילה בוקר אחד חתיכות שחמחמות של ג'חנון קפואות במקרר,החליט לקחת אותה לרופא. 


    הרופא גילה שלרבקלה יש רעלת הריון.


    מאז ועד ללידה נראה היה לנסים שהוא מאבד את הישגיו. השתן שלו הלך והתכהה. לפעמם היה יורד עליו ערפל כזה ונדמה היה לו שהוא מאבד במהירות את האינטליגנציה ונעשה חם ופראי. בוקר אחד התעורר וראה כי כף ידו השמאלית השחירה. האצבעות התעבו, העור הפך גס, הצפרנים הקרינו והצהיבו ובמקום בו התחברה ציפורן האגודל האטומה אל הבשר בצבץ עור עבה ואדמדם. חור נפער בבטנו. רבקלה נחרה קלות לידו במיטה. ההר האפל של הריונה המתקדם עולה ויורד, אגלי זיעה מבצבצים על פאות לחייה הכהות. נסים חמק בזהירות לאמבטיה וניסה לקרצף את היד בסבון, אפילו שפך קצת אקונומיקה, אבל לזוועתו העור השחור העבה, וציפרנים הגסות, הקרניות, שהיו עכשיו כף ידו השמאלית, נותרו בעינם. הוא צלצל לחבר רופא שהיה לו מהצבא, אבל ברגע שזה ענה התחרט וטרק. ליבו פעם בחזקה והוא התחיל להזיע וחישב להתעלף. בידיים רועדות בלע שלשה  כדורי ואבן. הוא נזכר באחות  הטלפונית של קופת חולים כללית.

    "כף היד שלי השחירה "לחש לאחות.

    "מיד לחדר מיון" ענתה האחות. "זה כיב".

    נסים ניסה ללחוש שאין שום כיב ואין שום פצע, אבל האחות לא עשתה סימנים, שהיא  מתכוונת להבין.  כדורי ההרגעה פעלו את פעולתם לבסוף. הוא הפך מנומנם. בחלומו ראה שמונה פרות שחורות לבנות שמנות, כרסן ועטיניהן מתנדנדים בין רגליהן, רועות באחו. הוא פחד מהן אבל הכריח את עצמו להתקרב.פרה אחת עשתה קקי חום מסריח ומימי למחצה. מרוב זוועה וגועל הוא איבד את שיווי המשקל ונפל. כף ידו השמאלית התחלקה לתוך המרק הדוחה.

    נסים התעורר מבועת והביט שוב בכף היד העצמאית.  היה נדמה לו שהצבע השחור התפשט מעט לכיוון מעלה. רבקלה עוד ישנה, הלומת הכדורים שקיבלה לשמירת הריון. הוא שם כפפות, מודה לאלוהים על  החורף, וחמק מהבית אל הסניף המרכזי של קופת חולים. רופא העור, טיפוס רזה וחמצמץ, שאהב את התמחותו ושנא את הזלזול הנוהג בה, הורה לו להוריד את הכפפה מיד שמאל .נסים הוריד לאט לאט ובחוסר חשק, מפנה את ראשו בתיעוב כשהתחיל להיחשף השחור, כפי שעשה גם בכל פעם שלקחו לו דם בקופת חולים. הרופא שרק. "מה זה ?" התפעל " ....את זה עוד לא ראיתי....תראה לי את היד השנייה" ? נסים ציית.

    "יש לך יד אחת של מהגר אפריקני ויד ואחת של אדון לבן... יד פה יד שם,עלץ הרופא. זה משהו יוצא דופן. אני צריך לצלם את זה".

    הרופא שלף את הנייד שלו. בידו השחורה סטר נסים בחזקה לזרוע המושטת של הרופא. הציפורן הקרנית החזקה של הבוהן שרטה את אמתו של הרופא. הוא נאנק ספק מכאב, ספק מהפתעה, והרים את שפורפרת הטלפון שעל שולחנו לצלצל לביטחון. אבחת  כף יד שחורה קטעה את מאווייו והמכשיר עף מידו.

    "תסתלק מכאן לפני שאני קורא למשטרה",גנח הרופא.

    נסים לבש בשקט את הכפפות ויצא.

    "שווארצע חיה" קרא אחריו הרופא כשהיה נסים בדלת. 


    ההכרה נחתה עליו במדרגות. היד השחורה היא תגובה אלרגית לעוברו המקנן ברבקל'ה. אולי אף קרבתו משפיעה לרעה על העובר בחזרה,חשב בבעתה.  הוא צריך להתרחק ממנה...חייב להתרחק ...אסור לו לשהות במחיצתה אפילו רגע. לפחות עד ללידה. אין עוד הרבה זמן. רבקל'ה בתחילת השמיני. הוא צריך לשרוד רק כמה שבועות  ....ללכת ממנה...פתע נזכר באמו שבינקותו הייתה פורעת בגאווה ובחיבה את תלתלי ראשו הבהירים ושואלת באיטיות מוטעמת "איפה הלך השחור, ניסימצ'י,איפה ? "זכר שהיה עונה "אין" ופורש זרועותיו הקטנות לצדדים, מה שהיה גורם לה לאמץ אותו אל ליבה בחום.

    לא העז לדבר עם רבקלה. צלצל לפניה וויסגלס ואמר לה שהזעיקו אותו מבית הספר להחליף מורה שחלה בליווי התלמידים למחנה גדנ"ע ושתשמור על רבקל'ה במקומו עד שיחזור. "סע ואל תדאג", שמחה פניה וייסגלס על הקרבה הצפויה לאחייניתה האהובה. צלצל לחבר שלו, אברבוך, שחזר בתשובה ושהה בישיבת  אור השם בירושלים. "איזה סוג של  ישיבה זאת " ? חקר אותו. כשהלה השיב שזו ישיבה ליטאית  ושהאוכל אשכנזי וכשר למהדרין, אמר נסים שהוא רוצה לבוא לנסות. החבר אמר שאין בעיה לתת לו מיטה. יש כמה מיטות פנויות בחדר שלו. נסים שאל על שכניו לחדר. "שוורצמן ,וייסמן ופרייליך ולפעמים בא גם צוויברג ....." ענה אברבוך.  

    נסים עלה לירושלים. אבל עד שבישיבה התחילו להתרגל לגבר המוזר עם הכובעים רחבי התיתורת שקיבל על עצמו חומרה יתרה בהלכות צניעות, מסרב לחשוף גם את כפות ידיו, אפילו בשנתו, הזעיקו את נסים- רבקלה נכנסה לחדר לידה.


    נסים הגיע לבית החולים תשוש ומודאג, ומיד כשנכנס בקבלה דרש חלוק ומסכה, כמו לרופאים.בלידה הכל הלך בהתחלה בסדר.המיילדת הייתה מבלארוס והעובר נראה אפרפר במוניטור.אבל אחר כך רבקלה התחילה לעשות צעקות שהיא מתה ולהתפתל מכאבים.  למזלו ,בדיוק כשהדופק של העובר נעשה דומה לתיפוף של טם טם והמיילדת התחילה לרוץ בין המיטה למוניטור, לטלטל את ידיה לפי הקצב ולצעוק על רבקלה ללחוץ, הוציאו אותו החוצה לעשות לרבקלה ניתוח קיסרי.

    נסים יצא אפוף לחדר ההמתנה, מצא לו פינה ליד אחות הקבלה והתמוטט על רצפת הפוליאתילן .

    מפעם לפעם יצאו אנשים בחלוקים לבנים מחדר הניתוח.

    "יש בעיה ?" תפס נסים בידו השחורה לאחות המיילדת הממהרת בנעל.הציפורן הקרנית פלחה את הכפפה וננעצה בבשרה של האחות.אגל דם נקווה מעל למפרק כף רגלה.

    "איי ..."נאנקה האחות ובעטה בו עם הגולדה.

    נסים הרגיש כאב חד בתחתית הבטן.פרה גדולה שחורה משחור מהאחו באה מעליו והשתינה לו על הפנים. הוא עצר אינסטינקטיבית את נשימתו והחל נחנק.

    "התעלפת ", אמרה האחות המיילדת שהתיזה עליו מים מכוס שקופה,

    "מזל טוב, יש בת מצוינת " 

    "אין בעיה עם הפיגמנטים " ?

    "נו באמת, מה זה ?זה שום דבר, הכל בסדר, מזל טוב ",השיבה האחות.


    נסים הביא בלב כבד את הוייסגלסים  הנרגשים לחדר הלידה.

    הוא לא העז להסתכל בתינוקת, אבל הם התקרבו למיטה ולהפתעתו התחילו מיד לחייך, לעשות פרצופים מתחמדים ולצקצק בלשון.

    " היא דומה לדודה מניה ",אמרה הדודה פניה.

    "תוצרת טובה, תוצרת טובה", קרץ לו שמואל בעינו הבריאה,החומה.

    נסים הציץ בעריסה ולא ידע את נפשו. התינוקת הייתה שקטה. ארשת רצינית אך ענוגה הייתה בה. עיניה היפות, העמוקות, הביטו בתקרה במבט סקרני. דומה היה לנסים שהילה של אור נמשכת מהן.

    נסים שלח את ידו וליטף רכות באצבעו את לחיה. "רייזל'ה" לחש.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/6/19 21:40:
      נכון . בהחלט, זה המסד הריאליסטי עליו בנוי הסיפור - כל השאר הגזמה לצורך הדגשה ..... :) תודה על הנדיבות.
        19/6/19 19:30:

      להריונות יש סימפטומים דמיון ופחד סקרנות ולחץ ...במידה מסויימת הם תמיד שם אצל כולם

      במיוחד כשמדובר בכור היתוך כשמנסים להסתיר משהו ופוחדים שידלוף החוצה :)

       

      אבל אתה כותב מאוד מאוד יפה

      הצלחת להכניס עולם מופלא עשיר שפות ותרבויות לתוך התא הקטן והמרגש הזה..

      בראבו!

        15/6/19 16:30:
      בויקטורי יגידו Next time I'll ice cream :))x
        9/6/19 22:19:
      בהחלט הצלחת להעביר את המסרים ולמרות זאת יש כאן בבחינת ׳הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם-נוֹעָדוּ...’ שהצליח כאן לא רע. כי בקטנה, דיכוטומיה, זו מילה נורא קשה לילדה חכמה ובגלידה ויקטורי, בטח יגידו משהו בנוסח ... If I see you next time I'll scream
        5/6/19 09:34:
      תודה מיסיס H משום שאת ילדה כל כך חכמה אני מוכן לגלות לך שהתכוונתי בסיפור( לא בטוח שהצלחתי) לשים ללעג את כל הסטוריאוטיפים שרווחים בתחום הזה של הדיכוטומיה בין מזרחים ואשכנזים ( כך למשל "שחור" הוא בכלל לא צבע בסיפור אלא הגדרה סוציו אתנית, וכך גם הלבן ) וגם להצביע על בעיה מוכחשת ומודחקת בקרב מזרחים....
        4/6/19 00:39:
      קפץ לי ה-‘היהפוך כושי עורו...’ ואידך זיל גמור. ולך תגיד לירמיהו שלא נהג לפי עיקרון הפוליטיקלי קורקט. ראה ערך סיפורו של פרופ׳ קולמן סירק ב׳הכתם האנושי׳ של פיליפ רות. ונו, קראתי בשלישית, כי הסיפור הזה מדגדג את עצב החשיבה. תודה.
        3/6/19 22:04:

      צטט: friend :) 2019-06-02 17:25:09

      כתוב נפלא!

      הטקסט, סאב טקסט וקונטקסט.

      כור ההיתוך שלא תמיד צלח עד עצם היום הזה לצערנו, מחד.

      הניסיונות לגישור ופשרות וקבלה של השני והשונה, מאידך.

      ערבוב המסורת, האמונות וההומור הנובע באינטראקציה בין

       ה"לבן", וה"שחור"..

      כתוב כל כך מוחשי וחי. התענגתי. תודה.

       

       

       

      היי דיר פרינד , התענגתי על התגובה שלך. תודה . 

        2/6/19 17:25:

      כתוב נפלא!

      הטקסט, סאב טקסט וקונטקסט.

      כור ההיתוך שלא תמיד צלח עד עצם היום הזה לצערנו, מחד.

      הניסיונות לגישור ופשרות וקבלה של השני והשונה, מאידך.

      ערבוב המסורת, האמונות וההומור הנובע באינטראקציה בין

       ה"לבן", וה"שחור"..

      כתוב כל כך מוחשי וחי. התענגתי. תודה.

        1/6/19 10:59:

      צטט: מיסיס H 2019-05-31 15:47:07

      קראתי פעמיים רק כדי לנסות ולמצוא איזה סאבטקסט נעלם. אבל לא, לא מצאתי כזה כי הכל מונח כאן ישר על הפנים, לא נרמז, לא עטוף, אלא נהיר ובהיר. ואולי, יש כאן סובלימציה של מושג ה‘פוליטיקלי קורקט׳, המקבל כאן מימד של הלקאה עצמית, אבל זו רק אני עם הקריאה שלי.

      Mrs. H המיסתורית 
      ראשית, זה שקראת פעמים זה נדיר ונפלא, שנית,הביקורת שלך לגמרי לגיטימית, שלישית, קראי פעם שלישית, והפעם תשתדלי להניח בצד את הרתיעה והכעס שזה מעורר בך כאשכנזיה ....תודה. 
        1/6/19 10:54:
      Mrs. H המסתורית ראשית, זה שקראת פעמים זה נדיר ונפלא, שנית, הביקורת שלך לגמרי לגיטימית, שלישית - קראי פעם שלישית. תודה .
        31/5/19 15:47:
      קראתי פעמיים רק כדי לנסות ולמצוא איזה סאבטקסט נעלם. אבל לא, לא מצאתי כזה כי הכל מונח כאן ישר על הפנים, לא נרמז, לא עטוף, אלא נהיר ובהיר. ואולי, יש כאן סובלימציה של מושג ה‘פוליטיקלי קורקט׳, המקבל כאן מימד של הלקאה עצמית, אבל זו רק אני עם הקריאה שלי.
        23/5/19 18:39:
      זאת מחמאה גדולה. תודה. הקושי שאת מדברת עליו הוא פונקציה של האוביקט האסתטי או הסובייקט הקורא ?
      לא י'דת, אני בעד כתיבתך גם כשקשה לי או אין זמן לקרוא הרבה מעל אקרן.
        3/5/19 11:51:
      נראה לי שניסים שלנו היה מעריף ניסימלה או ניסמקה או אפילו ניסמל' במבטא יידישאי כבד :)
        2/5/19 21:00:

      צטט: מרצ'לו קוף 2019-05-02 19:34:22

      צטט: shimenben 2019-04-30 22:22:52

      יש פה ריבוד, מצד אחד מאד ישראלי, מצד שני גם הגלותיות ניכרת היטב. (לאדינו למול האידיש שתי שפות יהודיות) חייב להודות שהובלתי באף עם ניסים עד לשורות האחרונות אשר שם הבנתי שאינני מחבב אותו, ולו בגלל היעדר המלעיל***

       

      תודה. נשמע טוב. וזה גם בסדר שאתה לא מחבב את נסים ( גם אני לא בטוח שאני מחבב אותו :)  אבל על איזה מלעיל אתה מדבר ...הפעם היחידה שהסיפור מתייחס לטעמים, זה ממש קרוב להתחלה ( ולא בשורות האחרונות ) ....

       

      אתה בהחלט מדייק קרוב להתחלה זו היתה הפעם היחידה. בשלב הזה של הקריאה שאלתי עצמי הוא איך הוא קורא לעצמו ניסים במילרע או ניסים במלעיל, וניסיתי למצוא רמזים לכך... (אגב ישנם גם אנשים המתעקשים שתקרא אליהם ניסים במילרע) 

       

        2/5/19 19:34:

      צטט: shimenben 2019-04-30 22:22:52

      יש פה ריבוד, מצד אחד מאד ישראלי, מצד שני גם הגלותיות ניכרת היטב. (לאדינו למול האידיש שתי שפות יהודיות) חייב להודות שהובלתי באף עם ניסים עד לשורות האחרונות אשר שם הבנתי שאינני מחבב אותו, ולו בגלל היעדר המלעיל***

       

      תודה. נשמע טוב. וזה גם בסדר שאתה לא מחבב את נסים ( גם אני לא בטוח שאני מחבב אותו :)  אבל על איזה מלעיל אתה מדבר ...הפעם היחידה שהסיפור מתייחס לטעמים, זה ממש קרוב להתחלה ( ולא בשורות האחרונות ) ....

        2/5/19 19:32:

      צטט: גילהסטחי 2019-04-30 11:32:21

      כבוד גדול, מסירה בפניך את הכובע על פריצת הדרך הספרותית. במידה ואגיע אאתר אותך בקהל.

       

      אני אהיה על הבימה ...:) 

        30/4/19 22:22:
      יש פה ריבוד, מצד אחד מאד ישראלי, מצד שני גם הגלותיות ניכרת היטב. (לאדינו למול האידיש שתי שפות יהודיות) חייב להודות שהובלתי באף עם ניסים עד לשורות האחרונות אשר שם הבנתי שאינני מחבב אותו, ולו בגלל היעדר המלעיל***
        30/4/19 11:32:
      כבוד גדול, מסירה בפניך את הכובע על פריצת הדרך הספרותית. במידה ואגיע אאתר אותך בקהל.
        29/4/19 12:53:

      צטט: ~ ~ 2019-04-29 11:51:08

      סיפור יפה 

      אהבתי את השתלשלות העניינים,

      את החרדות של האב לעתיד

      את תיבול השפה היידיש

      ואת הקבלה האשכנזית את החתן הטורקי.

       

      תודה. את כל כך חיובית ואופטימית ידידתי. גם את מוזמנת בוודאי. ראי פרטים בהערה למטה. 

        29/4/19 12:50:

      צטט: גילהסטחי 2019-04-29 11:49:10

      יש אנשים שלגביהם בריאה חדשה מאפשרת לשאול את עצמם מה נשתנה ולהבריא.

       

      היי גילה,תודה מזמן לא שמעתי ממך. אמת בריאה או בריה חדשה זאת הזדמנות להתחדש. הסיפור אגב נדפס ופורסם בכתב העת "נכון" בעריכת אורציון ברתנא . ההשקה של כתב העת תיערך בחנות "סיפור פשוט" בנווה צדק ב 6 במאי ב1930 . את מוזמנת.... את יודעת מה. כולם מוזמנים :) . 

        29/4/19 11:51:

      סיפור יפה 

      אהבתי את השתלשלות העניינים,

      את החרדות של האב לעתיד

      את תיבול השפה היידיש

      ואת הקבלה האשכנזית את החתן הטורקי.

        29/4/19 11:49:
      יש אנשים שלגביהם בריאה חדשה מאפשרת לשאול את עצמם מה נשתנה ולהבריא.

      ארכיון