כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    חלום. מערכת-קול נקמיצ'י, למשל...

    3 תגובות   יום שלישי, 30/4/19, 08:03

     

    ''

    פינק פלויד, The Happiest Days Of Our Lives

     

     

    ברשומה האחרונה (על השיר Millennium של רובי וויליאמס) הזכרתי טייפ-אולפן מתוצרת נקמיצ'י.

    באותה רשומה כתבתי על אופן הקלטת השיר וציטטתי את אחד המפיקים שתיאר את מורכבות ההקלטה ואת העובדה שלא כול ערוצי ההקלטה בטייפ הנקמיצ'י (48 ערוצים!!!) נוצלו...

    חבר וותיק (שרון קדם) הגיב לאותה רשומה וכתב כך: “טייפ נקמיצ'י שווה רשומה נפרדת".

    אין מה לומר, צודק!!!
    אפילו, יותר מסתם..., צודק.

    ~

    ומכיוון שמוחי עבד שעות נוספות במחלקת האסצואציה, נזכרתי במעשה שהיה, וכך היה:

    אתם מכירים את העניין הזה ש..., בני-אדם לעיתים מפריזים-משהו?, אז כזה!!!, בערך...

    באחד ה"עברים" שלי, לפני כ-20 שנים (קצת יותר...) עבד איתי איש נחמד, אם כי..., היו כמה חברים שטענו שהאיש, שוויצר...

    יהודה, קראו לו.
    האם הכרתם אי-פעם בחייכם מישהו שקוראים לו יהודה ולא..., יודה?!!!

    (ואני..., אני יש לי דוד שקוראים לו, יודה!!!)

    ~

    על כול פנים,

    באחד הימים רכבו של יודה סירב להניע ואני התנדבתי ל"הקפיץ" אותו לביתו. בדרך הוא סיפר לי על המערכת הסטריאופונית שיש לו בבית, כולה מתוצרת המותג "נקמיצ'י".

    היא שווה חצי-דירה, בערך..., גיחך הברנש, כמו בינו לבין עצמו. באותו הרגע חשבתי שהוא בהחלט הפריז אולי אפילו השוויץ.

    לא שחשדתי בכשרים..., על המותג נקמיצ'י ידעתי זה מכבר. ידעתי שהוא נחשב לבעל איכות יוצאת-דופן וגם יקר להחריד.

    אבל..., מכיוון שגם כך היינו בדרך לביתו והברנש, כנראה, חשב שאני הוא האיש שיעמוד לזכותו בבית-דין של מטה, הוא אפילו לא התבלבל לרגע בודד והזמין אותי לעלות אל דירתו להיווכח במו עיניי.

    ~

    המעלית החלה לטפס ונעצרה בקומה העליונה, הפנטהאוז.

    נו בטח, אם כבר אז כבר. כלומר, אם חצי-דירה שלפחות תהא זאת דירת הפנטהאוז...

    הדבר הראשון בו הבחנתי היה מסך הטלוויזיה. הוא היה המסך הגדול ביותר by far מכול המסכים שראיתי ever..., אתכם סליחה על ה...,אנגלברית.

    בכול אופן, על מזנון מעוצב להפליא שכן לו לתפארת פטיפון מדהים למראה. נקמיצ'י, לחשתי לעצמי.

    יודה ניגש אל המזנון וללא שום הקדמה הסיט חלק ממנו. ושם..., שם...
    התיישבתי על הריצפה אל מול המזנון, מביט בעיניים כלות אל הג'ונגל הדיגיטלי שנחשף אל מול עיניי.

    טוב, אז ככה..., החל יודה להרצות לי על נפלאות הג'ונגל. הרמתי את ידי ועצרתי את ההרצאה בעודה באיבה, ככלות הכול ליודה אין את האינטונציה של דייויד א'טנבורו...

    ~

    בדיוק שבוע לפני כן הביא לי חבר קטלוג מפורט של חברת "אלמור", נציגת נקמיצ'י בישראל באותה התקופה. לא שהיה לי תקציב לרכוש ולו לא קבל מתוך אחד המכשירים..., אבל היי, לחלום מותר, לא?, נו טוב, חלמתי גם על למבורגיני קונטאש ועל אסטון-מרטין db5 !!!

    זכרתי את שמות המכשירים ויעודם, זכרתי גם את המחירים, פחות או יותר. לרוב זה היה..., יותר...

    אני מביט ביראת כבוד של ממש אל המערכת של יודה ומתחיל לעשות חשבון...

    ~

    ובכן,

    המכשיר הראשון שעיני שזפוהו היה טייפ-דק.

    לרגע חשבתי שזהו ה"דרגון", כלומר המכשיר שכונה 1000zxl (תו מחיר של כ-4000 דולר...), אבל, לא.

    זה טייפ-דק שתוכנן ע"י חברת "מיקוסייקי" במיוחד עבור חברת "נקמיצ'י”, מספר לי יודה. זהו הדגם tx1000. הוא עולה כפול מה"דרגון"..., מסכם יודה את תיאור הפלא הטכנולוגי הזה.

    על יד המיקוסייקי שוכנים להם בניחותא אמפליפייאר (מגבר הספק) pa-7 וקדם מגבר ca-7a (תו מחיר של 5000 דולר..., לשניהם יחד!).

    מעל השניים מצא את מקומו ואת יעודו עלי אדמות מעבד צליל דיגיטלי 1000p (תו מחיר של כ-6000 דולר...).

    "עוד לא תמו כול פלאייך, עוד הזמר לו שט...” אני מזמזם לעצמי באירוניה..., משום שבמדף שכן יושבים זה לצד זה נגן תקליטורים 1000mb ונגן dat1000 (תו מחיר, במבצע מיוחד של 1 + 1..., כ-12000 דולר..., לשניהם). שניהם תוכננו במיוחד עבור נקמיצ'י ע"י חברת "נלסון פאס"...    

    נדמה לי שהמכשיר הזול ביותר בתוך הג'ונגל הלז היה טיונר st7 (כ-800 דולר בלבד...).

    ועוד לא כתבתי מילה אחת אודות מחירו של הפטיפון בעל ראש לייזר ש"נתרם" לנקמיצ'י ע"י חברת "קואטסו"...

    הרמקולים המקוריים של נקמיצ'י לא מצאו חן בעיניי, הצליל היה מתכתי מדי..., מתנצל יודה ומצביע על 4 רמקולים שמונחים להם ב-4 פינות הסלון רחב הידיים.

    את הרמקולים הנ"ל אני מזהה: דגם beo-lab של חברת "באנג אנד אולפסן", הידועה במחוזותינו בשם הקיצור b&o (כול הרביעייה תמורת סכום זניח. 2000 דולר, מהם ביני ובינכם?...).

    ~

    אני נעמד על רגליי ומוצא לעצמי מקום טוב באמצע, כלומר – באמצע הסלון. יודה מבין.

    הוא מעביר אצבע זהירה על המערכת ומפעיל אותה.

    האמפליפייאר נעור לחיים ודרך הרמקולים נשמע מעין קול חבטה עמומה. נגן התקליטורים עושה קולות נעימים של התעוררות לחיים ו..., לא, הצליל הקוואדרופוני אינו יצירתו המונומנטלית של רמי קליינשטיין. אלו הם הצלילים של The Happiest Days Of Our Lives מתוך "החומה" של פינק פלויד. צליל ה-וואפ וואפ של ההליקופטר הם כול-כך צלול, כול-כך ריאליסטי עד שהזיכרון חוזר לקול המסוקים באותם ימי לבנון ה"עליזים", רק עשור אחד קודם לכן.

    ~

    אחרי מחציתה של דקה אני מבקש מיודה להנמיך את הווליום כי הזיכרון, בניגוד למוזיקה, הוא לא משהו לכתוב עליו הבייתה...

    ~

    חישוב מהיר..., כול המערכת..., משהו בסביבות 30000 דולר and change...., והדולרים הם של תחילת שנות ה-90, כן?

    ~
    אז ככה..., אין לי שמץ סגלגל באשר לעלות הפנטהאוז של יודה ו-30000 דולר הם כנראה לא מחצית העלות, אבל היי..., למה להיות קטנוני?...

    ~

    “..., ואלו היו 60 שניות על חברת נקמיצ'י...”

    (:

        


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/4/19 12:32:
      שרון, תודה על הקטע.
        30/4/19 08:55:

      וזו מאריה קאלאס

       

      ''

        30/4/19 08:54:

      בסרט "דיוה" זמרת האופרה איננה מוכנה לבצע הקלטות שלה שרה, צריך לבוא לקונצרט ולשמוע

      גיבור הסרט מקליט את הזמרת בקונצרט כשהוא מגניב בתיקו טייפ נקמיצ'י כמובן.  האיכות כאן לא טובה אם כי הבמאי מתמקד כמה שניות על הטייפ (על הלוגו) כשהגיבור מכוון את הווליום

      הביצוע הזה אגב טוב בהרבה, לדעתי, מהביצוע המקורי של מאריה קאלאס

      Aria from Diva - Wilhelmenia Wiggins Fernandez

       

      ''

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי