למי היה אכפת אז, שצרור מפתחות ענק,
המיטלטל ארבעים שנה על חגורת עור מתבלה,
פורץ לך, לאט ובזהירות,
חוליה-חוליה, את כל דיסקיות הסחוס בגב,
בדיוק כמו שאתה, לאט ובזהירות,
עם שיער מצהיב ונובלס מעשנת בין השפתיים,
פורץ את המנעול של מעבדת הכימיה,
שהמחוצ'קנים ההם, פרופסורים לעתיד,
נעלו בכוונה כל שלישי בבוקר.