עגנה ספינתי
הרגשתי כי לחוף מבטחים הגעתי.ורק ממרחבי אדמתך המוצקה.היציבה.מקום משכנך.חוף המבטחים השמורים במרחבי ליבך, אוכל להביט על ספינתי.ספינתי  שחצתה נתיבים. נגעה באופק, במקום שבו כחול של מיםם ושמים נושקים זה לזה, ושבה.

אלייך.

הבטתי משתהה כיצד חרטום ספינתי כאילו ידע נתיבו, לבדו, חזרה.
אלייך.

והוא, חרטום ספינתי, נלחם כל העת במרחבים בגלי החושך, גלי הקור והניכור, גלי אכזבה שהיו שוהים במחוזות ארץ נוכריה. פעמים, שספינתי שטה עם הזרם..ופעמים שהתמודדה ספינתי ונאבקה בזרם.מנסה בכוחה הדל שנותר לחזור ולהטיל עוגן במקום הבטוח ביותר.עוגן בליבך.

ואת כמו מגדלור בחשיכה, הארת באורך את דרכי כל הדרך חזרה.

אלייך.

עגנה ספינתי.