כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    0

    יוסי

    6 תגובות   יום שישי , 3/5/19, 17:16

    בערב יום הזיכרון, שנת 1994 יצא יוסי כהרגלו מלווה ברעייתו, לחנות הפרחים באור יהודה. כבכל שנה מילא את רכבו בזרי הפרחים, אותם יניח למחרת על קברי חבריו הלוחמים שנפלו.
    לאחר שסיימו את העמסת הפרחים התיישבו, כהרגלם בכל שנה, בבית הקפה הקבוע. שם, בבית הקפה, רכבו עמוס בפרחים לחבריו והוא מתרגע לקפה עם אשתו – נדם לנצח לבו.
    למחרת, ביום הזיכרון, נקבר כחלל צה"ל מכוסה בזרי הפרחים.

    בשנת 1969, כשהוא בן 28, נשוי ואב לשני פעוטים - גויס יוסי למילואים ב"ארץ המרדפים". הוא נפצע אנושות בראשו כשרימון הושלך אל המוצב בו שהה עם חבריו בבקעת הירדן.
    שבועות ארוכים שכב בבית החולים מחוסר הכרה. רק סיכוי קלוש היה שיישאר בחיים גם לאחר הניתוחים הרבים שעבר בראשו. יותר מפעם אחת הוזעקה המשפחה להיפרד.
    ובכל זאת, הגיע הרגע שבו התעורר ושב לחיים. נכות קשה, אשפוזים חוזרים ונשנים אך חיים. ילד שלישי הצטרף למשפחה.
    25 שנים של מאבק לחיים הסתיימו באותו יום זיכרון. כמה סמלית וכואבת הייתה סגירת המעגל.

    יוסי היה בן דודי הבכור, 12 שנים הפרידו בינינו. אביו ואבי היו אחים מאוד אוהבים וקרובים. במציאות של ימי ילדותנו לא בילינו הרבה ביחד, אך חווינו בעוצמה רבה את המסר והרגש של הקרבה המשפחתית.
    יוסי גדל במשפחה חמה ואוהבת, על ברכי חינוך לאהבת האדם והארץ. הוא היה גבר מקסים, יפה תואר, חייכן ואמיץ. תמיד נראה לי כמו גיבור על כל יכול.
    עם תום שרותו הצבאי, לאחר מלחמת ששת הימים והשתתפות בקרב על כיבוש רפיח, השתחרר ויצא לטיול חובק עולם על אוניה. באחד מביקוריו הביא לי 
    פסלון לבן יפהפה של ונוס הנשית חסרת הידיים. שמרתי אותו שנים רבות עד שנפל ונשבר.
    אבי אהב אהבה עזה את אחיינו הבכור. אני זוכרת את השבר הגדול ואת המעבר "לגור" בבית החולים כדי להיות לצידו ולצד המשפחה.
    משפחתו ניהלה את חייה לצד הקושי, הכאב, הפחד והדריכות המתמדת. אסירי תודה על כל רגע של חסד שהוא איתם ותוך התמודדות עיקשת עם הקשיים הם עטפו אותו במסירות ובאהבה. כשהרגיש יותר טוב ביקש לצאת לטיולים, לנשום את הנופים ולהנחיל לילדיו את אהבת הארץ. לא פעם זה נגמר באשפוז קצר או ארוך ויוסי יכול היה לסמן לעצמו V על היכרות עם כל בתי החולים בארץ.

    הפעם האחרונה בה פגשתי את יוסי הייתה בחגיגת בר המצווה של בני הבכור, שנה לפני מותו. על אף מצבו הבריאותי הקשה ועל אף המרחק - הוא התעקש להגיע.
    בפעם הבאה נפגשנו בהלווייתו. בית העלמין היה עמוס במבקרים שבאו לפקוד את יקיריהם ביום הזיכרון ואני חשבתי לעצמי: "הרבצת חתיכת כניסה יוסי".
    אמא ואבא שלך כבר שוב איתך, גם אבא שלי ועוד בני משפחה וחברים. אולי עכשיו יותר שמח שם אצלכם...

    מחבקת את זכרך בן דוד יקר. המחשבה עליך – יש בה תמיד חיוך שטבול גם בצער ההחמצה הגדולה.

     



    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/19 13:22:

      צטט: א ח א ב 2019-05-08 11:29:22

      זכרו לברכה.

      תודה אחאב יקר.
      חג עצמאות שמח!

        8/5/19 11:29:
      זכרו לברכה.
        4/5/19 22:14:

      צטט: barir 2019-05-04 10:47:47

      חיבוק ממני♥

      תודה יקרה,
      חיבוק בחזרה.

        4/5/19 10:47:
      חיבוק ממני♥
        4/5/19 08:16:

      צטט: * Forever Young * 2019-05-04 07:11:03

      מרגש

      אכן. תודה.

        4/5/19 07:11:
      מרגש

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      esty.d
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין