כותרות TheMarker >
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע - אמור

    3 תגובות   יום חמישי, 9/5/19, 22:56

     "לנפש לא יטמא בעמיו"- ליום הזיכרון וליום העצמאות

      "ויאמר ה' אל משה , אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו... לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו , ובבשרם לא ישרטו שרטת..." (ויקרא כ"א).

    בפרקים הקודמים בספר ויקרא עסקנו בקדושת החיים של האדם הפרטי מישראל .

    עכשיו , בפרשת אמור , עוסקת התורה בקדושה המיוחדת לכהנים שבבני ישראל .

    מלבד האיסור להיטמא למת , מצווה התורה על הכהנים שלא למרוט את שערותיהם במקרה שיש להם מת , לא לגלח את זקנם ולא לשרוט בבשרם .

    שואל על כך רש"י : "והלא אף ישראל הוזהרו על כך !" אין אלו איסורים מיוחדים לכהנים !

    בתשובה לשאלה זאת , נלך בדרכו של הרש"ר הירש בהסברו לפרשה זאת .

    כל שלושת האיסורים הללו , שנאמרו גם לבני ישראל , קשורים לעניין המוות .

    בעולם האלילי היו מורטים את השערות כאשר היה להם מת .

    הדבר בא לבטא את חוסר הערך בגופו של האדם החי .

    כך הדבר הוא גם בשריטה בבשר החי על המת , מעשים אלה הם ביטוי לכניעה למוות . במות המת , ניטל גם ערך גופו של החי .

    בעולם האלילי , הדת נקשרה ישירות במושג המוות .

    האל אינו חפץ בגוף , וכל פעם כאשר הוא מתגלה בעולם זה על ידי המוות , על ידי מחלות , עוני ושאר צרות .

    עיקר המטרה של העולם האלילי הייתה שהאדם הקטן והשפל יירא מן האל , ולכן עיקר עולמם הדתי היה מבוסס על פחד מהאל והאפשרות שהוא יעניש אותך על המעשים הרעים שלך .

    תפיסה זאת , שהדת אין לה עניין עם החיים , חדרה בטעות ובשקר אצל חלק מהאנשים כלפי היהדות .

    אמנם יש מקום ביהדות ליראת אלוקים וליראת העונש , אך ראשית אין זה עיקר עולם האמונה שמבוססת על קדושת החיים ואהבת אלוקים , וגם תפיסת היראה בשיאה ביהדות היא יראה של כבוד , יראת הרוממות , ולא יראה הבאה מתוך פחד וחולשה מול האלוקים .

    התורה מכוונת את אנשי הקודש , את הכהנים , להתרחק מכל מושג של מוות . "לנפש לא יטמא בעמיו" .

    נכון שגם ישראל מצווים להתרחק מדברים כדוגמת שריטה בגוף ומריטת השיער במצב של מוות , אך לכהנים הדבר מודגש הרבה יותר .

    הכהנים המייצגים את הקדושה לעם ישראל , מייצגים את הריחוק מהמוות , מהחידלון והחיסרון .

    תפקידם של הכהנים הוא להנחיל לעם את קדושת החיים .

    את הקדושה המתגלית בתוך הגוף , בתוך העולם הזה .

    בתקופה זאת , ציינו גם את יום השואה וגם את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה .

    איננו מקדשים את המוות .

    אנחנו לא מפסיקים את החיים שלנו .

    גם כאשר אנחנו עוסקים באנשים שמתו , אנחנו מרבים לעסוק באיך הם חיו , מה הייתה מורשתם , מה הצוואה שהם השאירו אחריהם , מה המטרה שלשמה הם מתו ולאור דברים אלה אנחנו מרגישים את עצמנו מחויבים לפעול בעתיד .

    הסמיכות של יום הזיכרון ליום העצמאות ממחיש זאת יותר מכל .

    אנחנו זוכרים את הנופלים , אך עושים זאת בעיקר למען מטרת החיים , בכדי להעצים את חווית העצמאות ולתת לה משמעות עמוקה הרבה יותר .

    "האל , המורה לכהן את מעמדו בישראל , הוא א-לוהי החיים , התגלותו הנעלה ביותר איננה בכוח המוות , השובר את הגבורה ואת החיים ; אלא הוא מתגלה בכוח החיים המשחרר והמחיה , המקים את האדם לרצות בחירות ולחיות חיי נצח .

    אין הוא מורה לאדם כיצד למות , אלא איך לחיות..." (רש"ר הירש , פרשת אמור).

     

    מצוות התורה- חינוך למוסריות האנושות

    "שור או כשב או עז כי יוולד והיה תחת אמו , ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' .

    ושור או שה , אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כז- כח).

    הגמרא בברכות (לג ע"ב) אומרת שכל האומר "על קן ציפור יגיעו רחמיך" , כלומר עד כמה הקב"ה רחמן בכך שאומר לאדם לקיים מצוות שילוח הקן ולשלח את האם ואת הבנים לקחת לו , משתקין את אותו אדם .

    לפי אחת הדעות שם בגמרא הסיבה היא מכיוון שמידותיו של הקב"ה אינן רחמים אלא גזירות .

    כלומר , דרך הנהגתו של הקב"ה בעולם היא לא בדרך של רחמים , או לפחות לא רק רחמים , וכפי שמסביר המהר"ל, הרי היה ראוי יותר לצוות את האדם שלא לגעת כלל בקן הציפור וזה היה רחמים גדולים יותר , אלא הנהגת ה' בעולם היא בדרך של גזירות , כלומר איננו יכולים לרדת לעומק כוונתו במצוות וכן בהנהגתו בעולם דרך המקרים .

    ובכל זאת התורה מצווה אותנו להיות מוסריים , אמנם גם אם לא נגיע לעומק טעמי המצוות , מתוך עצם העיסוק בעומק כוונת ה' במצוות , נוכל לחדד אצלנו את המוסר האלוקי ולפעול יותר על פיו .

    עניין הרחמים בולט בפסוקים שהבאנו למעלה .

    מצווה שלא לשחוט את השור שנולד אלא רק ביום השמיני ללידתו בכדי שיהיה "תחת אימו" , וכן שלא לשחוט את האם והבן יחד באותו היום .

    דברי המהר"ל נכונים גם כאן .

    הרי בשם המוסר היה ראוי שלא לשחוט כלל .

    וכן אם נתן לאם להיות בקרבת בנה שבעה ימים , אולי אף הלקיחה אותו ממנה תהיה קשה אף יותר .

    וכן בעניין השחיטה ביום אחד , וכי האם הנמצאת רחוק מודעת שלוקחים את בנה לשחיטה ?

    ספר החינוך מסביר את טעמי המצוות הללו כך .

    שלא לשחוט בשבעה ימים ראשונים , זה בשביל שלימות הקרבן , כי לפני היום השמיני אינו ראוי לאכילה .

    ולגבי "אותו ואת בנו" כותב ספר החינוך שהמטרה היא שהאדם יתן אל ליבו שלא להשחית את המינים לגמרי מן העולם .

    אמנם אתה תשחט את הבן הנולד למחרת , אך בנפש שלך תיחקק המידה לשמור על המשכיות החיים , להרחיק מאתנו את מידת האכזריות .

    אמנם התיר לנו ה' לאכול בעלי חיים , אך גם בזה יש כללים , ונדע לאכול בשביל צרכינו , ונתרחק עד כמה שניתן מן האכזריות .

    הרש"ר הירש כותב שאמנם גם הבן וגם האם ישחטו , אך לו רק לרגע אחד , לשבעה ימים צריך לקיים את היחס הראוי שבין האם לבנה .

    זוהי דרכו של עולם ואין להפקיע זאת , גם לא למען מטרה של הקרבת קרבן .

    לא הרחמים על הבהמה היא המטרה , שהרי סוף סוף הבהמה תשחט ותאכל .

    האכילה של הבהמה אפילו מרוממת אותה מבחינה מסוימת , הרי קודם היא הייתה בהמה וזה היה נשאר מצבה , כעת היא עולה למדרגת אדם , היא הופכת להיות חלק מגופו של האוכל .

    לכן, גם במעשה זה של שחיטה ואכילה של בעלי חיים , הקרבן איננו בא 'לספק את רצון האל' והאכילה איננה באה רק למען תאוות האכילה .

    המטרה היא לקדם את עולמו המוסרי של האדם .

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/19 07:59:

       יישר כוח על המאמר הנפלא עם המסרים החשובים לחיים-

      בבחינת: "דברי חכמים בנחת נשמעים"

       שבוע טוב ומבורך.


       בברכה

       אהובה.

        10/5/19 13:17:
      תוספת ראוייה ומנצחת הוספת 'קלועת הצמה' אכן שנזכה לחיים טובים !
        10/5/19 12:45:
      בהתייחס לחלק הראשון: מתכתב היטב עם הפסוק הידוע, מספר דברים, שמזכירים בכל קבלת שבת: " הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ "