כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    תקשורת אלטרנטיבית

    2 תגובות   יום שישי , 10/5/19, 10:28

    תקשורת אלטרנטיבית

     

    יצא לי לצפות בשתי תחנות טלוויזיה (איני זוכר באילו שתיים מתוך השלוש, כמדומני שב"כאן" וב"מאקו") – בדיווחים על הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לחללי מדינת ישראל וחללי הרשות הפלסטינית. הן דיווחו דומה: רוב זמן השידור הוקדש לכמה עשרות שונאי-אדם שעמדו שם, ירקו וגידפו – כפי שתיאר רם כהן לתפארת מדינת ישראל – ומיעוטו ל-9000 אישה ואיש, ביניהם 100 פלסטינים מהשטחים, שנאספו להיזכר בנופלים ובנרצחים.


    כמעט שלא הובאו דברים מאלה שנאמרו על במת העצרת האלטרנטיבית, אף שהתנהגותם האנושית של הדוברים הייתה ללא דופי.


    האם גם אתם תוהים כמוני למה זה דווח בַאופן המעוות הזה, שמיעוט פשיסטי קיבל לעצמו את מרבית זמן השידור של האירוע? אפשר להעלות לפחות שלוש השערות:


    ההשערה הראשונה קשורה למצב התקשורת ולתחרות שבה נתונים הערוצים השונים זה עם זה, האומרת שבכדי למכור – "כמה שיותר זוועות יותר טוב". זה אטרקטיבי ומושך קהל יותר מדברים על אחווה בין אנשים וקריאת שיר. ניתן לראות זאת כ"השערה שיווקית".


    ההשערה השנייה אומרת שערוצי התקשורת ששידרו באופן הזה, רצו להראות את הביב האנושי הזה בכדי שהציבור יביע סלידה. אם זאת הייתה הכוונה הייתה כאן טעות גדולה: הציבור מחולק בין אלה שכבר התרגלו לתועבה הזאת, ואלה שפשוט מזדהים איתה. ניתן להגדיר זאת כהשערת "על דרך ההיפוך".


    ההשערה השלישית אומרת, שהדיווחים משקפים איבה מהותית לטקס האלטרנטיבי, ולכן נתנו את הבמה הרחבה לאלה שבאו למחות נגדו, ולא הראו כמעט דבר מן הטקס עצמו, זוהי "ההשערה המתקרנפת". כלומר, יש כאן לכאורה מהשערת "על דרך ההיפוך" אבל לא באמת, ו"השערה שיווקית" יש כאן בכל מקרה.


    אם לתאר נכוחה את הדברים המתרחשים לנגד עינינו, המצב הוא שיממה אחת בשנה אנחנו נזכרים באופן קולקטיבי בנופלים ונרצחים של מלחמות "יש ברירה", שהן פרי מדיניות מכוונת של המנהיגות הישראלית מאז שעלה בגין לשלטון. אבל בעיקר היא פרי מדיניותו של נתניהו שהפך ראש ממשלה לראשונה ב-1996, ומאז הוא הדמות המשפיעה ביותר על שימור הסכסוך הישראלי פלסטיני.


    אבל בעוד שבגין ידע לעשות גם שלום, נתניהו שוקד על סכסוכים רבים: עם הרשות הפלסטינית, רצועת עזה, איראן, מדינות אירופה, הדמוקרטים בארצות הברית, היהודים הרפורמים והקונסרווטיבים, זרמים בתוך החברה הישראלית – "שנאה" היא שם המשחק. לאחר יום הזיכרון האחד הזה אנחנו נחים שנה, בה אנחנו ממשיכים לנהל מדיניות שתזין בנופליה ונרצחיה את יום הזיכרון הבא.


    אין לי ספק, שלאחר 23 שנות שנאה, גם התקשורת מתרגלת לעובדה שזוהי דרך העולם, ואין מקום ליפי הנפש שמעלים על דעתם, שבדיוק ביום הזיכרון למתים היהודים אפשר לקיים גם יום זיכרון למתים הפלסטינים, ואין בכך סתירה. מי שסבור שהזיכרון למתים שלנו הוא צודק והזיכרון למתים שלהם הוא רק התרסה פוליטית ראויה-לגנאי, לא חווה על גופו חמישים שנות כיבוש, דיכוי, השפלה וחורבן.

     

    תוצאת תמונה עבור תמונות מיום הזיכרון האלטרנטיבי

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/19 13:16:
      מצטער לשמוע על אחיך. הכאב קיים לא חשוב כמה זמן עבר.
        11/5/19 21:21:
      באופן כללי אני מסכימה לעמדתך בנושא. אבל נראה לי שהיה רצוי לפצל תאריכים. ביום הזיכרון הרשמי, ערב יום העצמאות, רצוי להעלות את זכר הנופלים הישראלים. (אני כותבת זאת כמי שאחיה נפל כתוצאה ממלחמת "ששת הימים"). בתאריך אחר, לקיים עצרת זכרון לפלשתינאים ששילמו בחייהם עקב הסכסוך היהודי-ערבי כאן.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין