2019
אני מייצג מוכר דירה תושב חוץ.
מקבל ממנו יפוי כח קונסולרי, חותם במקומו על החוזה ועל הסכמתו לרישום הערת אזהרה, וב"כ הקונה מעבירה לטאבו לרישום מקוון.
הבקשה בטאבו נדחית.
הסיבה: הקונסול לא אישר את החותם על יפוי הכח.
ב"כ הקונה ואנוכי מגיעים שנינו לטאבו לשמוע מה הבעיה.
"הקונסול לא אישר את החותם על יפוי הכח."
"נכון, הוא אישר את חתימת מזכיר אגודת הנוטריונים אשר אישר את נכונות חתימת הנוטריון אשר אישר את נכונות חתימת מייפה הכח."
רושם העיסקות, מן הטובים שבהם, פותח את התקנה המתאימה. התקנה מדברת על שתי תחנות כולל הקונסול, לא שלוש. הוא אומר שיבדוק מול רשמת הטאבו, וליתר בטחון שנפתח תיק פיסי ונשאיר בו גם את יפוי הכח המקורי, בצד צילום שלו. המקור יוחזר לאחר אישור העיסקה.
ברור שבמקרה כזה חייבים לצרף מכתב לוואי.
אני מנצל את בכירותי ואת התירוץ המנצח: "יש לי כתב יד איום", ופחות או יותר מכתיב לקולגה את גוף מכתב הלוואי. כלומר את מה שלמדתי בהתמחות.
לוקח לרשמת יומיים לחזור למשרדה כדי להישאל, ואז מתקשרים אלי טלפונית כדי לבוא, ולהוסיף עוד 32 ש"ח אגרה, הואיל ופתחתי תיק פיסי, לא מקוון.
אני משלם, אלא מה (זה בסדר, הקולגה הבטיחה שתשפה אותי...). הערת האזהרה נרשמת, ואני יכול סוף סוף להפקיד את השיק בחשבונו של המוכר.
מאמן טוב הוא מאמן לחיים.

עדיין 2019
מגיע לסניף הבנק הרלוונטי כדי להפקיד את השיק, מצוייד בצילומים מאומתים של יפוי הכח ושל חוזה המכר.
אני שואל את אחת העובדות הפנויות (ספוילר, מסתבר בדיעבד שהיא ס/מנהל הסניף) כיצד מפקידים את השיק.
"אי אפשר" היא פוסקת (כן, זו היזמה הפרטית וזו תשובתה).
אני מתחיל לפרט, והיא מתרצה.
אומרת לי ליטול מספר מן המכונה. ומנחה אותי לבחור בבנקאות אישית.
מגיע תורי לבנקאות אישית.
הפקידה שם נוטלת את המסמכים, בודקת את חשבון הבנק, מעיינת בפירוט ביפוי הכח, עוברת בעיון על סעיף התמורה בחוזה – ופוסקת: "אתה צריך ללכת ל"בנקאות פרטית" שם החשבון מטופל. קח מספר חדש." כן, בשביל לתת לי את התשובה הזו לא הספיקו לה פרטי החשבון. היא ודאי היתה חייבת לעבור על כל המסמכים שהבאתי.
אני מגיע לבנקאות הפרטית, וממתין. פקידה אחת מקבלת לקוח אחד, ולוקח לה בערך 30 דקות לטפל בו.
אני קולט לאט בד"כ, אבל חצי שעה זה מספיק זמן אפילו בשבילי. אני שואל היכן מנהל הסניף. הוא איננו, אבל הסגנית שלו יושבת "שם". כלומר, כפי שכתבתי – זו הראשונה ש"טיפלה" בי.
אני שואל אותה אם היא יכולה לתגבר את ה"פרטית". כמובן שלא, אבל היא מסתכלת עלי, ואני נראה לה מוכר מאיזה מקום. "כן" אני אומר לה, "שעה וארבעים ואני עדיין כאן". טוב, גם היא הבינה. היא מטפלת בסיפור בעצמה, ומנחה את אותה פקידה שהעיפה אותי ל"פרטית" לקבל את השיק...
אתם רואים – כשרוצים, אפשר.