כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    חאספיקו, "ריקוד הקצבים"

    7 תגובות   יום רביעי, 15/5/19, 19:06

     

    ''
     

     

    מכירים (או זוכרים, תלוי את מי שואלים...) את הסצינה הנפלאה מתוך הסרט "זורבה היווני”, זו שבה אנתוני קווין ואלאן בייטס רוקדים סירטאקי על החוף? [כבר הוצאתי רשומה על השיר, אבל רשומה זאת, ובכן..., היא מדברת על ז'אנרים מוכרים (יותר או פחות) נוספים]. 

    ~

    הסירטאקי הוא בעצם סוג של התפתחות אבולוציונית של ריקוד אחר, ה"חאספיקו". ריקוד זה ידוע גם כ"ריקוד הקצבים", ומייד ההסבר:

    המילה (Kasap) מקורה בשפה הטורקית ופירושה, קַצָּב.

    הייתה זאת גילדת הקצבים בשוק הבשר בפיראוס אשר שאבה השראה מהמוזיקה הטורקית (כמו גם את קריאות ה"אמאן אמאן", אשר הוחלפה ב"יאסו" או ב”יאמאס”, לחיים!...) ויצרה סוגה חדשה במוזיקה היוונית.

    ארבעה קצבים החליטו להפוך את המוזיקה למקור פרנסתם: באטיס, סטראטוס, ארטמיס ומוואקריס (שהיה הבולט והמפורסם שבהם), הם קראו לעצמם, “מאנגאס".

    הרביעייה הזאת הייתה לכוח החלוץ בהבאת המוזיקה העממית אל תוך המיינסטרים היווני.

    ~

    אגב(1) – אחת הזמרות הראשונות בז'אנר הזה, אותה ליוותה לא פעם רביעיית ה"מאנגאס", הייתה זמרת הנשמה היוונית-יהודיה, רוזה אשכנזי. (אקדיש לה בעתיד רשומה נפרדת)

    ~

    אף שבסצינה הקולנועית המפורסמת רקדו רק קווין ובייטס, בפועל היה מיועד הריקוד הזה להיות ריקוד המוני לגברים ולנשים וכך בטברנות של פעם אפשר היה לראות שורות שורות של מחוללים יחדיו, גברים ונשים.
    ולמה שזה יהיה מיוחד?, מפני שבמקור היו 2 סוגות של מוזיקה ובעקבותיהן גם 2 סוגות של ריקודים: ה"זבביקו", שהיה מיועד ומוגבל לגברים, וה"ציפטדלי" אותו רקדו הנשים.

    למעשה, עד היום נהוגה ההפרדה הזאת למעט ה"סירטאקי" (ה"חאספיקו"-לשעבר...).

    ~

    ה"זבביקו" בוודאי מוכר לכם: גבר בודד רוקד, כמעט לא מתואם עם המוזיקה שברקע, ריקודו איטי, מחושב-משהו, ולעיתים הוא מבצע דילוג של עז-הרים ממוצעת..., לפעמים, כדי להוכיח את מומחיותו ואת שליטתו בריקוד, הוא מניח בקבוק על מצחו...

    ה"ציפטדלי" הוא ריקוד לנשים והוא חושני יותר, מן הסתם..., הראשונות לרקוד אותו היו נוהגות לרקוד על השולחנות. עכשיו אתם מבינים מהיכן לקוח המנהג...

    ~

    אגב(2) – מנהג שבירת הצלחות.

    בעבר הרחוק יותר היה מקובל שהצופים ברוקדים היו מעודדים אותם ע"י השלכת צלחות האוכל על הריצפה.

     היו למנהג כמה הסברים:

     רק אחרי סביאה הגונה והערת כמויות מסחריות של אוזו ורק לקראת שעות הלילה המאוחרות (או, שעות בוקר מוקדמות, מאוד...) היו מחליטים החוגגים, כך: אכלנו, שבענו ועכשיו, קדימה!, לשרוף ת'קלוריות. יאללה בלאגן, שמחה!..., זה הסבר מעט מאולץ, אני מודה...

    הסבר נוסף למנהג: שבירת הצלחות והריקוד על פניהם של השברים מסמל את הרוח היוונית – ההתרוממות מעל קשיי היום-יום, מעל לסבל בשל הטרגדיה שפקדה את העם היווני בעקבות התבוסה במלחמה נגד טורקיה (1919-1922) וכו'. זהו ריקוד המשלב עצב ושמחה, בעת ובעונה אחת.

    לא להאמין...,

    אבל נוהג שבירת הצלחות הופסק דווקא ע"י משטר הקולונלים (1967-1974), אלוהים יודע מה הייתה הסיבה לכך..., בכול אופן – המשטר פקד באופן גורף שמנהג שבירת הצלחות יעבור מן העולם ואת הצלחות יחליפו, פרחים..., פתרון די פיוטי של משטר אפל...

    בד בבד קיים משטר הקולונלים פיקוח קפדני על תוכן השירים, כך למשל נאסרו תכנים המעוררים עצב ויגון, אישי ולאומי.

    ~

    אגב(3) – המוזיקה שמאפיינת כמעט את כול הז'אנרים הללו גם ידעה לשלב השפעות והשראות מז'אנרים אחרים, טנגו למשל. ואם אתם מזהים פה ושם גם מנגינות יהודיות, אתם לא סתם מדמיינים. לפעמים מוזיקת הרבטיקה (השם הכולל...) נשמעת כמו תזמורת כלייזמרים יהודית. זאת השפעה סלאבית, בעיקרה. היא הגיעה מאזור הבלקאן הצפוני ביותר, הגובל באזור שרשרת הרי הקרפטים, מקורה של מוזיקת הכלייזמרים.

    ~

    גם כלי הנגינה, בסופו של יום, יובאו מטורקיה. בראשם: הבוזוקי והבגלמה (בוזוקי קטן). המוזיקה היוונית, לפחות בתחילתה, לוותה בעיקר ע"י גיטרה ולאוטה (קתרוס, או אם תירצו, עוּד)

    אגב(4) – פירוש המילה עוּד מהשפה הערבית = עץ, או מקל.

    לא שהגיטרה והלאוטה נשכחו חלילה, אבל – הבוזוקי והבגלמה הלכו ותפסו נפח גדול יותר. כול זה כמובן השתנה ככול שהזמן עבר: המוזיקה המודרנית כבר כללה חטיבת מיתרים מלאה, כלי נשיפה, קלידים, שלא לדבר על אמצעים אלקטרונים.

    כלי אחד, שבטורקיה מרבים להשתמש בו, לא נכנס אל הטמפו היווני, הכינור. לטעמם של היוונים הוא כלי בכייני מדי..., די להם בהתבכיינות המילולית לכשעצמה...

    ~

    יאמאס !

     

       

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/5/19 18:14:
      כיף להזכר. תודה
        16/5/19 22:15:
      יאמאס, הפוסט תופס אותי בזגורה ביוון, בדיוק כתבתי על "זורבות בדימוס" בבתי הקפה כאן.
        16/5/19 17:53:
      יאמאס !!! אחלה פוסט... :))
        16/5/19 16:03:
      יאסו...!!
        16/5/19 15:01:
      מעולה. מלא תגליות. תודה
        15/5/19 21:26:

      *

       

      אוהבת כל כך את המוסיקה היונית, את הרמבטיקה, ואת זורבה היווני הבלתי נשכח.

        15/5/19 20:08:

      את זורבה דה גריקו זוכרים מ י צ ו י ן !i

      קח את עצמך בהזדמנות ליוון :)

      באת'נס ברחובות אחל'ה מיוזיק ובטברנות שם בכלל כיף שחבל על הזמן.

      הנמל של פיראוס והאורות של חיפה די דומים אכן :-)

       

      אגב,

      בכנען היה לאחרונה איזה זוג שכן חידש את הנוהג לזרוק צלחות מהמרפסת מגדל U אם אני זוכרת נכונה תמים

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי