כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של האישה באדום

    0

    משפחת השכול

    0 תגובות   יום חמישי, 16/5/19, 17:40

    בעולמנו יש סוגי משפחות רבים. משפחות ענפות. משפחות ברוכות ילדים.חד הוריות. וגם משפחות שכולות.

     לפני כשנה כאשר בני רון ז"ל הפרח המלבלב. נקטף עי"י אלוהים. שלפעמים שומע את בכי הלב.... צורפתי למשפחה זו.

    ובמשפחת השכול ישנן תובנות רבות. שהיקר מכל  לא יחזור. אולי רק בתחיית המתים... ועלינו לתת לשמחה לעצב לחדור ללב. למרות הגעגועים והעצב...הסובבים אותנו מצפים. שנהיה חזקים.. ולכן עלינו להוות מודל לדוגמא. אך גם  לא להתבייש  ולבכות. כי לפעמים הבכי. מתגנב באמצע  השמחה. אך זה נורמלי בהחלט.. כי השכול מלמדנו להכיל גבהים של   שמחה ועצב. ושמותר לנו לבכות..

    וכן....נשמתנו יודעת מתי לבכות. ומתי לחייך. מתי להיות ייצוגיים   ולשמוח. ואם בעבר  כעס רוגז  אושר נחת התגוררו בחיינו. פתאום השכול הופך להיות דייר.... והכאב הגעגועים מפלחים את הנפש... וקשה לנו להבין את  הניתוק הפתאומי. ואנו צוללים למערבולת רגשות.... לנו ולמשפחת השכול יש שפה אחרת. אנו דומות לצנצנת אטומה. ורק עד שהסובבים אותנו. נאלצים  חלילה לטעום מתוכנה... הם מבינים את הטעם השונה והלא מוכר.... וכדי להתגבר אנו בורחים למנהרת זמן  פרטית. וייחודית.  ומכירים בכך שיש לנו מחויבות  להתהלך בקומה זקופה. ובמסכת  זו של חיינו. יש עתות של בכי מרורים... אולם יש גם ימים מנחמים ומרגיעים....

    יש לקום בבוקר ולהודות   על יום רגוע ושליו....

    למרות שאלוהים קטף מגינת משפחתנו פרח  מלבלב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אסתריעקובי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין