כותרות TheMarker >
    ';

    על הקצה

    דברים קורים,

    5 תגובות   יום שבת, 18/5/19, 13:17

    ואני לא אומר את זה סתם, יש בטח סיבה, רק לא זוכר מה זה היה. דברים קורים כל הזמן, אז מה העניין. אולי זו הדרך להיפרד מהדיבור שהיה ולעבור לגדה השנייה. זה אותו תרגיל כל הזמן, ברגע שאני מעלה את הזנב על הכתב, הוא נקטע ומתחיל דיבור חדש.


    חדש לא במובן של פעם ראשונה, אלא חדש יחסית לקודם. אז אולי נכון יותר לקרוא לו, דיבור אחר. במה הוא שונה מהקודם, מה הוא מספר וזה לא אומר, קשה לומר. אין אפשרות להעמיד את שני הדיבורים האלה זה מול זה ולבחון את ההבדל ביניהם. הדיבור שהיה נשכח, ואם הייתי עכשיו מנסה להיזכר בו, רוב הסיכויים שהייתי ממציא אותו מחדש. מה שכן, אפשר לבחון את התנאים שבהם פועל כל דיבור, וכך לראות את ההבדל ביניהם מבחוץ.


    בראש ובראשונה, ההבדל שקופץ כמעט מיד הוא ההבדל במהירות. הדיבור הקודם רץ במהירות רבה כמו ארנב. עד כדי כך שהוא מסוגל לקבץ את המחשבה שהולכת צעד אחר צעד, ולהפוך אותה לתמונה שלמה. הדיבור האחר, זה שאני שקוע בו עכשיו, נע באטיות של צב בקצב הכתבה. ולא רק שאין ביכולתו לקבץ את המחשבה לתמונה, לרוב אין לו מושג מה עומד לבוא אחר כך, כי רק לאחר שאני מסיים להעלות על הכתב את המשפט התורן, אני מחשב את המשפט הבא.


    באותה מידה אפשר לומר שלא ידעתי מה ההבדל השני שאפשר לראות מבחוץ, ועם זאת סמכתי על עצמי שהוא יצוץ ויעלה ברגע שאסיים לכתוב את ההבדל הראשון. מה זה יכול להיות, כמובן, הדיבור שרץ כמו ארנב במרחבי הדמיון לא משאיר אחריו זכר. אמנם אפשר לזכור אותו, אבל זה תמיד יהיה שיחזור של מה שהיה, אף פעם לא המקור ממש. הדיבור האחר לעומת זאת, זה שאני שקוע בו עכשיו, מכפיל את עצמו באופן מידי ועולה באופן אוטומטי על הדף, או על המסך.


    אם יש שני הבדלים, בטח יש גם שלישי, הם תמיד מגיעים בשלשות. עם זאת, אי אפשר לצפות שיעלה באופן ספונטני כמו הראשון. צריך לחשוב, מה נובע מכך שהדיבור האחר מכפיל את עצמו, כמובן, אפשר להציג אותו לזולת, לציבור ולכל מי שחפץ, ואילו הדיבור שעף ומצייר תמונות באוויר הוא פרטי ביותר, הצגה לאיש אחד בלבד, אין עוד עדים מלבדו.


    צריך להודות, ההבדל הרביעי צץ ועלה בד ובד עם השלישי, עליו השלום, וזאת למרות שההבדל הזה מתוחכם יותר מקודמיו ודורש מבט יותר עמוק, וזה ההבדל בכיוון המחשבה. כאשר מסתכלים על השתלשלות הסיבתית כפי שהיא מופיעה כאן, במבט על ממעוף הציפור כדי לראות את התמונה השלמה, אפשר לראות שהיא הולכת מהסוף להתחלה. כלומר מהתוצאה לסיבה.

     

    כי למה אני טורח ומעלה את כל הדברים האלה על הכתב אם לא כדי להציג אותם לפני הקורא הזולת. זו הסיבה הראשית שהחלה את כל המהלך, ולא איזה הבדל שלישי דחוק כמו שהופיע כאן. מאחר ואין דרך להעביר את המחשבה החופשית מראש לראש באופן ישיר, חייבים להכפיל אותה. לכן אין ברירה אלא להוריד את מהירות המחשבה לקצב הכתבה כדי להעביר אותה מצד לצד.

     

    כמה נחת יש בקפיצה. הייתי שם והנה אני כאן, וכל מורך הלב התבוסתני התחלף באחת לאמונה שלמה. רק בשביל זה היה שווה לקפוץ. אם כי מודה על האמת, לא השקעתי בזה שום מאמץ, קפצתי בחינם. יותר נכון, במניפולציה על הסביבה. במקום לקפוץ, שמטתי את הקרקע מתחת לרגליי. לכן מדובר למעשה בנפילה ולא קפיצה כמו שטענתי קודם, וזה משנה את התמונה, או לפחות מסביר למה הקפיצה אינה המטרה המוצהרת. הרי כל מה שרציתי זה לעבור צד, כי מה שרואים מכאן לא רואים משם, כמו שאמר המשורר הידוע, והוא צודק בהחלט.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/5/19 09:59:
      תודה שימי, האמת שהייתי צריך לקרוא שוב כדי לראות אם יש למסקנות שלך אחיזה בכתוב למעלה, כי לי עצמי לא הייתה שום כוונה, ואני חייב לציין שאתה צודק פחות או יותר, למעשה זה תרגיל בדיבור עיוור שלא רואה שום דבר, תוך כדי כתיבה שמנסה להבין את עצמה, העובדה שקורא נהדר כמוך מצא בה עניין, היא בגדר נס ממש.
        19/5/19 21:06:
      אני מסיק מהדברים שקראתי שאי ההבנה היא ההבנה העמוקה, שאינך יודע. וישנו דיבור מהיר שרץ מקצה חוט לקצה חוט אחר, ודיבור איטי שדוחס נתונים, ודיבור שלישי שצריך לתווך בין השניים האחרים, ורביעי ואחרון שבמחי יד מוחק את הכל, והופך את הקערה על פיה, והוא בעצם הדיבור היחידי, אורגינלי, כי הוא נוצר כרגע, והוא כל התמונה.
        19/5/19 12:27:

      תוצאת תמונה עבור אייקון אגודל

        19/5/19 11:45:
      זה נכון בוחשת, ככל שההבנה רחבה יותר ועמוקה, כך התובנה מצומצמת וקטנה, לכן מאחר ואני אוהב לכתוב וללכת מסביב, אני משתדל להיות שרוי באי-הבנה. שבוע טוב ומבורך גם לך ולכל הצופים בבית.
        19/5/19 06:31:

      הגעתי למסקנה - שכאשר הכותב מבין את הנקודה עליה הוא כותב לעומק, מספיק כמה משפטים מצומצמים :))

      דברים קורים ולאחר שקרו אי אפשר לשנות.

      בני אדם בדרך כלל לא יכולים לקרוא מחשבות הזולת - לכן משתמשים במילים

      אם כי, יש הטוענים, שבעולמות העליונים המילים מיותרות - הכל עובר בסוג של טלפתיה.

      מילים לא מעבירות תחושה או חוויה - מילים רק מנסות להסביר או להגדיר תמונה כללית.

      שבוע טוב קלמן.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קלמן (1)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין