כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    לא על הקצח לבדו - פוסט מקרי בהחלט

    4 תגובות   יום שישי , 24/5/19, 13:59

    בשבועיים האחרונים אני מאתגרת את עצמי בתזונה באתגר ניקוי (של נעמה גפן)

    ומרגישה שמשהו במחשבה שלי גם עובר תהליך כלשהו

    כשפתחתי את המחשב לכתוב קצת על המשהו הזה שאני מנסה ללכוד במילים

    רגע לפני שנכנסתי לקפה עלתה הודעה של הפעלה מחדש

    ואני נאלצתי להשהות את הדחף הזה לכתוב

    בנתיים כשחיכיתי לעדכונים הבנתי שבעצם עוד אין לי מילים לתמלל את התהליך הפנימי הזה.

     

    החלטתי לכבות את המחשב ואז נתקלתי במשהו ששמרתי על שולחן העבודה

    מילים שכתבתי בתרגילי כתיבה שקיבלנו בזמן לימודי הנחיית סדנאות הכתיבה 

    מכתב לעצמי, משהו שאמא היתה אומרת ומשהו קטן על בית

     

    ואני שברגיל מנסה לחבר הרבה מקרים מקריים החלטתי להעלות את הדברים האלו פה

    כי ייתכן ועוד אמצע קשר בינם לבין התהליך הזה שקורה בי עכשיו

     

    והכותרת פשוט נתקעה בי ברגע שהדלקתי את המחשב

    וקשורה לבחירה שלי לשים קצח במזונות שמפחיתה בהם מלח

     

     

    מכתב לעצמי  10.12.17

    יושבת וכותבת מכתב לעצמי. אני שואלת את עצמי מה את רוצה ועצמי עונה לאני שאינני יודעת. שואלת שוב, ועונה שוב שאינני יודעת. וזו התשובה ששגורה בפי כבר 36 שנים. אני לא יודעת. ארבע פעמים מתחילה מכתב לעצמי בביקורת ובפעם החמישית משנה גישה. 
    עצם ההשתתפות בסדנא מיטל היא הצעד הפרקטי שלך. ואם תרצי להפסיק את הביקורות האלו תצטרכי פעם אחת לפחות לאפשר לעצמך לעוף רחוק רחוק בלי למשוך את עצמך בחזרה למציאות ומבלי לחשוש משיגעון אורב בפתחך. רק בלהתחיל ולקבלך. מבלי לבקר את מי שאת. 
    אני.את מנותקת מהמציאות ומרחפת מעל הדברים מבלי להצליח לעבור דרכם ולספוג את החומר שבהם. מבלי להיות חלק מהם. 
    עלייך להפסיק ולנסות להבין מה את רוצה כי כל עוד לא תתמסרי כולך לריחוף רחוק לא אצליח אני להתקרקע באמת. אז הנה אני יושבת וכותבת לעצמי מכתב ומבקשת ממני לפחות פעמיים ביום לרחף כמה זמן מבלי להיבהל ומבלי לנסות ולמשוך אותי חזק למטה. תדמייני כאילו את לוקחת סירופ לשיעול מבלי לירוק אותו אוטומטית. אחרת לא תצליחי לדעת מה את רוצה ותסתפקי ברצון הגלובלי של שלום עולמי כאילו את מיס יוניברס. ושתינו יודעות שאת לא. את סך הכל מיטל אחת שכל שחפצה זה להפסיק לתהות. 
    בברכה וכו' אני

     

     

    30.12.17

    אמא אומרת-שואלת "אם כולם יקפצו מהגג גם את תקפצי?" כתגובה לבקשתי לאופנה זו או אחרת; ואני עונה לה ברצינות מתיילדת "הכל תלוי בנסיבות". 
    היא בכעס משיבה "הבת שלי לא תקפוץ אחרי כולם, את שומעת גברתי הנכבדה";
    ואני בלב חושבת 'תקפוץ גם תקפוץ כאחרונת השפוטים' ובנתיים מוטבעת בי חרדת העדרים.

     

    28.1.18

    כל הפחדים כולם התאחדו בבית אחד

    בית הוא אשליה של ביטחון בעולם הארעי
    וכל אדם צריך בית להניח בו את ליבו אפילו אם בחר לסחוב אותו על גבו

    ועל הלב להסתובב כדי לנוח
    כי לפעמים הלב צריך לנוח
    וכדאי שזה יהיה בין ארבעה קירות
    ולא על ספסל באחד הגנים כחסר בית 
    אפילו שחדריו בקירבו אין זה מספק הקירות צריכים להיות מסביבו

    כאילו נח בכלוב צלעות של אדם אחד ג'ון דו שמו

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/5/19 22:22:

      אחלה התכתובת הזו מיטלי יקרה
      והנה קיבלתי גם רעיון ממך בענין המלח כי גמני כמעט לא ממליחה, אז אנסה קצת קצח לתבל את הסלט בנוסף לשמן הזי והלימון ואולי עוד מזונות :)

       

      שבוע טוב מיטלי יקרה

      שמחה שזכרתי לחזור לפוסט הזה שהנחתי בו כוכב דומני שהבוקר או אתמול מאוחר

      שהיה דחוף לי ללכת לישון.

      שבוע טוב

      נשיקה

        25/5/19 12:02:
      מיטל, ההתכתבות עם "אני" היא תרפיה מצויינת לכל אותם ויכוחים פנימיים להניח על הנייר את כל הטיעונים. הריוף -מבורך, ולמרבים בריחוף מענקת הטבה - המרחף המתמיד.( : לגבי העדריות - המשפט הבנלי של האמהות אולי מתסיס, אך אם הולכים עם זה הלאה מוצאים את הנכון והמתאים. למצוא בית/קירות ללב - ואולי הלב הוא הבית. תודה על השיתוף בכל הלבטים וההגיגים
        25/5/19 11:49:
      את עולה בסולם המודעות ומבינה שדברים משתבשים בדרך למקום חיובי ורצוי. אני מדמיינת אותך מרחפת על כנפי ציפור ומשם את רואה את שאלות הקיום שקושרות אהבה, פחדים, צרכים, עייפות, תקווה ואותנטיות. וממבט העל את מסוגלת למצוא את התשובות.
        24/5/19 15:49:

      מיטל ❤
      את כזו מעמיקה וחוקרת.
      לפעמים אני חושבת שלאנשים פשוטים הרבה יותר קל בחיים.
      הם לא תוהים וחושבים מלא מחשבות.
      פשוט חיים את היום הזה ונהנים ממה שיש להם.

      נשיקה

      תגיות