כותרות TheMarker >
    ';

    לא תקראו על זה בעיתונים

    מנסה לאמץ חשיבה מורכבת בנושאי אקטואליה, שירות וצרכנות בגישה קצת מאתגרת

    בזכותך התקבלתי לעבודה...ואתה תפצה אותי על זה

    0 תגובות   יום שישי , 24/5/19, 21:05

    צעיר, נאיבי ואקדמאי. זו כנראה ההגדרה הטובה ביותר שאני יכול לתת לעצמי של תחילת שנות ה- 2000.

    כל שנותיי כסטודנט הכנתי את עצמי לרגע שבו אקבל את ההזדמנות, כמו כל האנשים המוכשרים שמסביב, להיכנס למקום עבודה רציני ויוקרתי שייתן לי את הבמה, ומשם אני  כבר אדע איך להמריא, כי אני אף פעם לא אכזבתי את מי שהאמין בי( וזה אגב נכון גם בחלוף השנים).

    את השנים הסטודנטיאליות שלי העברתי באותה חברה. שמה ידוע כולכם מכירים אותה. אממה, תמיד שהייתה אפשרות קידום כזו או אחרת אני לא בא בחשבון, שכן אני עובד פחות מחצי משרה.

    טיימינג זה הכול. אין לי מושג מי אמר את זה, אבל לפחות לגביי זו אמירה שמספרת את כל הסיפור. 

    התוכנית הייתה לעזוב את המקום כבר לאחר התואר הראשון, אבל זה לא צלח. הסיבה אתם שואלים? אויבו המר של כל אדם, קוראים לו אזור הנוחות. הרגשתי שהוא משתלט על חיי ואני כבר מתקרב לסוף שנות העשרים שלי. רבים מחבריי כבר מזמן פרצו איש איש בתחומו, ואני מדשדש. 

    אולי כדאי שאהיה יותר אמיתי, איתכם אבל קודם כל עם עצמי . פחדתי. כנראה שפחדתי לקפוץ למים עמוקים. בחברה שעבדתי אולי לא יכלו לקדם אותי וגם תחום העיסוק שלה לא היה קשור להשכלתי אבל העריכו אותי שם עד אין קץ, וזו המלכודת הכי רעילה ויעילה של אזור הנוחות. הוא מספר לך כל הזמן שמעריכים אותך כאן אז למה ללכת?!

    החלטתי, ומכוון שהבנתם שאמיץ גדול אני לא, אז הודעתי 3 חודשים מראש על כוונתי לעזוב את מקום העבודה.

    לאות הערכה הוחלט לתת לי מכתב פיטורין על מנת שאוכל לקבל פיצויים ודמי אבטלה בתקופה בה אחפש סוף סוף את המקום שבו אני אמור להתחיל את הטיפוס לצמרת.

    ביום שיצאתי לדרכי מובטל אבל אופטימי ומרוצה שהעזתי לעשות את הצעד הזה, לא תיארתי לעצמי כי חודשים ארוכים של חיפושים יעברו בלי שיישאר אפילו לא חרס בידי.

    תאמינו או לא אבל חודש בערך אחרי שעזבתי פנו אליי ממקום העבודה שממנו אך זה התפטרתי וגיששו עם אסכים להחליף את מי שהיה המנהל שלי! הדילמה הייתה קשה.

    מצד אחד אותו ארגון שלא עשה מאמצים כבירים להשאיר אותי, מחזיר אותי עכשיו מהדלת הראשית, מצד שני זה היה מקום העבודה הראשון שלי מאז שחרורי מהצבא, הרגשתי שאזור הנוחות עורב לי בצד הדרך. לא ראיתי עולם(במובן העסקי) הרגיש לי לא נכון לחזור אחורה. דחיתי את ההצעה.

    אינני זוכר אם התחרטתי, אבל אחרי חודשים רבים של חיפוש, שכבר התחלתי להתפשר על תפקידים זוטרים יותר ממה שתכננתי, ואחרי שחלחלה בי ההבנה שאף אחד לא באמת מחכה לי בחוץ, קיבלתי שיחת טלפון כאשר טיילתי עם הכלבה שלי בשעות הצהריים האביביות של חודש אפריל(מה עוד יש למובטל לעשות). אני זוכר את תוכן השיחה במדויק, ואת המקום המדויק שבו קיבלתי אותה. זה היה המקום הקבוע שבו הייתי זורק לכלבה את הכדור והיא הייתה רצה להביא. על הקו היה אדם שנשמע צעיר, אמר לי שקיבל את קורות החיים שלי ורוצה לזמן אותי לראיון, הוא מסר לי את הכתובת וממש לקראת הסוף שאלתי אותו "אבל באיזו עיר...," והוא ענה "כמובן בתל אביב האחת והיחידה".

    אינני יודע למה דווקא פרט זה נקלט בזיכרוני, אבל אני מדגיש אותו כי באמת נתקלתי באדם מיוחד, חביב, אינטליגנטי, בעל חוש הומור, אמפתי, אוהב אדם אחד כזה שכולנו היינו רוצים לעבוד אצלו. הוא היה אדם כל כך ישר שאחרי שסיימתי את הבחינות במרכז הערכה הוא התקשר אליי ואמר לי שעברתי אותן בהצלחה.

    כמה מקומות עבודה לפני לא טרחו אפילו לשלוח מכתב לקוני של "לא התקבלת" כל שכן להרים טלפון, הוא הוסיף ואמר, אם זכרוני אינו מטעה אותי,  שעוד אחד עבר את הבחינות ויש עוד מועמדים נוספים והוא עדיין לא יודע, מה שכן הוא חושב שאני אובר-קוואלפייד. לומר את האמת הוא צדק, וזה הרשים אותי. חצי שנה לפני לא הייתי לוקח את המשרה הזו אבל אחרי חודשים רבים של אי וודאות קיבלתי אותה. הייתי מרוצה ושחררתי אנחת רווחה. הרגשתי שהגעתי לאיפה שהייתי צריך. האמנם?

    כשהתחלתי לעבוד גיליתי כי כל מה שהתרשמתי מהמנהל שלי בראיון ובשיחת הטלפון היה....אמת לאמיתה.

    איש של יחסי אנוש בחסד עליון. נמרץ, צעיר ואינטליגנטי. מה שכן, לקח לי להבין מהר מאוד כי אני והוא לא משדרים על אותו גל מקצועי, בעיקר בכל הנוגע להתעסקות של עיקר מול טפל, והוא היה מלך ההתעסקות בטפל, אני באופי שלי בדיוק הפוך. יותר מזה, אם תשאלו אותי מה התכונה הבולטת שלי בעבודה בוודאי אומר היכולת להבחין בין מה שחשוב למה שפחות. הזמן לא איחר לבוא ואחרי 3 שבועות בלבד בתפקיד הוא אפילו קרא לי לשיחה של מעין "אינך עומד בציפיות". זו פעם ראשונה בחיי שזכיתי לשיחה כזו. הרגשתי מושפל ופגוע, אך החלטתי להתאים את עצמי למה שצריך, וככה גם שביעות הרצון ממני הלכה ועלתה, אבל אני לא הייתי מרוצה, לא מהתפקיד, לא מהתפיסה המקצועית  ולא מכך שאינני קרוב לממש את הפוטנציאל לשלי ואיך שהדברים זזים ונהוגים בארגון הזה כנראה גם לא אממש אותן בעתיד הנראה לעין. החוויה הזו למעשה לימדה אותי שלא תמיד המנהל המקסים והנחמד הוא זה שיענה על הציפיות שלך. צריך משהו נוסף. מישהו שתוכל ללמוד ממנו שיקדם אותך אישית ומקצועית.   בתסכולי התחלתי כבר לשלוח שוב קורות חיים, ואז זה קרה... 

    המנהל כינס אותנו והודיע שהוא עובר לתפקיד אחר בארגון. הוא היה אדם אהוב בצוות, ובצדק. רבים ובעיקר רבות הזילו דמעה כששמעו את הבשורה. לא ידעתי מי יבוא במקומו אבל משום מה ליבי ניבא לי טובות. הפסקתי את משלוח קורות החיים, למרות שהים הוא אותו ים והארגון הוא עדיין אותו ארגון, אבל משהו בבטן אמר לי, חכה. שבוע לאחר מכן, המחליף שלו הגיע.

    אני עבדתי בארגון רק מס' חודשים אז לא שמעתי עליו, אבל היה לו רפיוטיישן של איש מקצועי וקשה בעל דרישות גבוהות מעובדיו, ואחרי כל זה אני זוכר שאמרתי לאחת העובדות שלקחה קשה את עזיבתו של המנהל הקודם "את תראי שאני ואת עוד נשיק כוסיות יום אחד בזכות ולזכות השינוי הזה". לא ידעתי כמה צדקתי.

    לכל אחד מאיתנו יש את המורה המיתולוגי שלו, את האקס המיתולוגי ואת המנהל המיתולוגי, זה שלמדנו ממנו המון, שלקח אותנו תחת חסותו ואיתו עפנו למעלה, ובכן, הגיע התור שלי. הפעם תחושות הבטן שלי לא אכזבו.

    קיבלתי מנהל שעד היום טרם פגשתי כמותו. כולם מכבדים ולעתים רועדים ממנו, אבל אם יש למישהו בעיה אישית בכל נושא הוא מייד פונה אליו לקבל עצה. איש שהוא קונצנזוס, בעל חכמת חיים נדירה, יכולת לנתח סיטואציות ולתת להן פיתרון מושלם בקור רוח. לדרוש את המקסימום מהעובדים שלו אבל לתת גם הוא את המקסימום ואפילו טיפה יותר.  להיות בעל סמכות נדירה שכולם מכבדים ויחד עם זאת לרקוד בחתונה שלי בכזו צורה שאחר כך באו ואמרו לי, תשמע אבא שלך דופק הופעה ברחבת הריקודים....

    בכל שנותיי תחת ניהולו, הרגשתי שאני נמצא בסירה אחת עם אותם אנשים שעובדים תחת מנהלים מהשורה הראשונה.

    אתם בטח מחכים עכשיו שאספר לאיזה תפקיד הגעתי וכמה התקדמי בארגון, אולם לצערי אינני יכול לספק, בשלב זה, את הסוף הטוב. אני נשארתי באותו ארגון. הדרך ארוכה, ואני מטפס, רק לאחרונה הצלחתי לדלג על שני שלבים מטאפוריים בקפיצה אחת וזה הרבה. יש אנשים שהכול הולך להם בקלות, אני לא מאלו. אני תמיד צריך לעבור דרך שדה של קוצים, אבל למדתי שאם אני משקיע ונותן מעצמי, בסוף אני תמיד אעבור את השדה. חבול, אבל על הרגלים, וזה לא דבר שיש לזלזל בו.

    בינתיים עברתי תפקידי רוחב בארגון, לקחתי איתי לכל מקום שק מלא השראה, כלים ותובנות שאספתי מהמנהל המיתולוגי שלי, אני מאמין שעוד קצת מאמץ ואגיע ליעד אליו אני מכוון.

    מדיי פעם אני פוגש את המנהל שקיבל אותי לעבודה. באמת איש מקסים.

    פעם אחת שהיינו בחברותא הוא אמר לנוכחים "אני זה שקיבלתי אותו לעבודה כאן" מי שמכיר אותי יודע שאני לעתים קרובות מדיי אוהב להגיד את המילה האחרונה, תמיד בהומור ותמיד עם גרעין עמוק של אמת. גם הפעם לא פספסתי את ההזדמנות ואמרתי לו "נכון, אתה זה שקיבלת אותי לעבודה כאן....ואתה תצטרך לפצות אותי על זה". כולם צחקו. הוא קצת פחות.

    מאז הוא מעולם לא הזכיר את הפרט הזה שוב. לא בנוכחותי בכל אופן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      גיאח0
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין