כותרות TheMarker >
    ';

    עיתונאי אזרחי

    יומן אישי של ד"ר מיכאל מירו, עיתונאי אזרחי שחוקר את החברה האזרחית למעלה משלושים שנה.
    © כל הזכויות בבלוג הזה שמורות למחבר, מיכאל מירו.

    להשתחרר מהנטל / ד"ר מיכאל מירו

    0 תגובות   יום שני, 27/5/19, 14:53

    מאז קום המדינה הולכת ומתעצמת שאלת חובת הגיוס לצה"ל. הקונצנזוס המקובל הוא שמדינת ישראל מוקפת אויבים וחייבת לקיים ולתחזק ולהעצים את צבא ההגנה שלה. הצבא ששומר על הגבולות, מפני אלה המבקשים לפגוע בנו. זה הקונצנזוס המקובל ורבים הם אכן הממלאים את חובת הגיוס וחשים שהם עושים את המוטל עליהם. ביום הזיכרון וביום העצמאות כולנו עומדים לזכר כל אלה ששילמו בגופם ובחייהם על הגנת המולדת.

     

    עד כאן האידיאולוגיה והזיכרון הכואב של עם נרדף שאיבד שישה מיליון בני משפחה בשואה. עומדים דום לזכר הנופלים אז ולאחר מכן בשרות בצבא ובמלחמות ישראל. בימים האלה אנחנו מניחים את הכל בצד ושוקעים אל הזיכרון. מיד לאחר יום העצמאות נשוב אל השגרה, אל המו״מ הקואליציוני, אל דרישות הסיעות החרדיות השערורייתיות וביתר שאת אל חוק הגיוס, או בצורתו האזרחית, שאלת השוויון בנטל נשוב אל הסוגיה שכואבת לכל מי ששרת בצבא ותהה איך יכול להיות שיש כאלה שחייבים לשאת בנטל ויש המשתחררים ממנו חרדים וחילונים כאחד.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2173777/

    (צילום: מיכאל מירו)

     

    אולי דווקא בימים האלה, לאחר ימי הזיכרון, הגיעה העת לשנות כיוון ולהפעיל את השכל הישר. אולי בימים אלה כדאי לתכנן "צבא קטן ושובב". צבא המורכב אך ורק ממי שחפץ לשרת בו. לבטח תשאלו מי ירצה לשרת אם נבטל את חובת השירות? התשובה לא פשוטה אך ננסה להתמודד עם השאלה מכמה נקודות מבט.


    ראשית, אפשר לשנות את חובת הגיוס לצבא לחובת שירות לאומי שתוטל על כל הצעירים והצעירות ללא יוצא מהכלל. אלה יאלצו לבחור בין שירות צבאי לבין שירות אזרחי. אלה גם אלה ישרתו למשך שנתיים וחצי ויהיו זכאים למענקי שחרור שיאפשרו להם להתחיל את חייהם האזרחיים מנקודת זינוק דומה. חלופה שניה היא ביטול חובת הגיוס ומתן משכורות לחיילים ולחיילות בדומה למערך התשלומים במשטרת ישראל. החלופה הזאת תעודד צעירים וצעירות לשרת בצבא ולצבור פנסיה וזכויות נוספות מגיל צעיר. אלה שיבחרו שלא לשרת בצבא יצאו לשוק העבודה ויתמודדו בעצמם עם נטל החיים, כבר מגיל 18. החלופה הזאת תועיל לצבא ותקטין את ממדיו ואת ההוצאות שלו לצרכים הנכונים למפקדיו. החלופה הזאת תועיל למשק שכן, מי שלא יתגייסו לצבא יתפרנסו מיגיע כפיהם ויפטרו את המדינה מהצורך בתשלומי הבטחת הכנסה. הצעירים האלה יוכלו ללמוד בכל מוסד שיחפצו בו ויוכלו לקבל מלגות מותנות. הכוונה למלגות שהן הלוואה למימון שכר הלימוד לטווח ארוך, הלוואה שתוחזר לכשיעמדו הצעירים האלה על רגליהם ויתפרנסו בכבוד. ההלוואות הללו יינתנו לכל דורש ובכל תחום לימודים באשר הוא.

     

    הסוגיה של שוויון בנטל היא סוגיה שמכבידה עד מאוד על כל ראש ממשלה שמבקש להרכיב קואליציה ולשמר את ממשלתו לקדנציה מלאה. החרדים ובעיקר הרבנים והאדמו"רים דבקים בעמדתם שתורתם אומנותם. זו עמדה שאין טעם להתווכח עמה אלא לראות איך מתמודדים בחכמה עם התביעה הזאת שנוכחת בחיינו למעלה משבעים שנה. אלה סבורים שעל כל הגברים מוטלת החובה ללמוד יומם וליל. לפיכך אין כל הגיון לעמוד בדרכם ולחייבם להתגייס. כך גם החובה לשירות אזרחי כחלופה לשרות צבאי. החרדים מתנדבים בלאו הכי גם מבלי שהם מחויבים בחוק. די שנראה את מספרם בארגוני ההצלה ובמגן דוד אדום.

     

    מהרגע שחובת הגיוס תרד מהפרק, חובת הפרנסה תיפול על כל אחד מהחרדים והם יאלצו למצוא שעות פנויות ביממה לעבודה. הלחץ להתפרנס יאזן את ההשקעה שלהם בלימודים ובעבודה. בהמשך, החלופה הזאת תוביל אותם בהמוניהם אל עולם ההשכלה הגבוהה. כשהתהליך הזה יהיה בעיצומו, לא יהיה מנוס והמסר הזה יחלחל גם אל מערכת החינוך ואל לימודי הליבה, שעד כה הם נמנעו מהם. הטענה המרכזית היא שאסור להם לחרדים לסטות מדרך התורה. זו טענה שעומדת כעת למבחן המציאות ותעמוד ביתר שאת כשכל החרדים שיבחרו לא לשרת בצבא יצטרכו להשתלב בעולם העבודה לצד לימודי הקודש.

     

    ישראל גמעה עד כה את שבעים השנים הראשונות לקיומה. המספר שבעים הוא רק מספר, נקודת אחיזה לחשיבה מחדש. תפישת "אנו באנו ארצה" חייבת להשתדרג. אנחנו גרים כאן כדי להתבסס, נקודת הפתיחה מצוינת, ראויה לכל שבח. אך תוך כדי האחיזה בקרקע, התעלמנו מכתמי חושך כדי שנוכל לראות את האור. היום אנחנו חזקים דיינו כדי להתמודד עם סוגיות מדיניות מורכבות כמו הסכסוך המתמשך עם שכנינו הפלסטינים ויותר מכך לפתור את ההעדפות המלאכותיות, שמטרתן לתת "מוצץ" למגזר כזה או אחר. תרופות הרגעה, הן מקומיות ואין בהן חזון לבריאות החברה.

     

    בדיוק כפי שחזרו ואמרו לי בטירונות בצנחנים, "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד", אני אומר היום, בואו נחזור אל הסולידריות החברתית, אבל הפעם כשהיא משודרגת. כל אחד דואג לפרנסתו, כל אחת דואגת לפרנסתה ואנחנו כחברה סולידרית נפרוס ביחד את רשת הביטחון.


    אל לנו להקל בחשיבות של השתלבות החרדים בעולם העבודה. המונח ״תורתו אומנותו״, נכון לכל אחד ואחת מאתנו. אנחנו מאמינים בני מאמינים ועובדים לפרנסתנו, כדי לא להיות נטל על החברה. אברכים שמקבלים הבטחת הכנסה, מתקיימים הלכה ולמעשה מהקופה הציבורית. אמנם אלו הם חיי דוחק כי מדובר בסכומים נמוכים, סכומי מינימום למחייה. גם אם ניקח את העובדה שהם הורגלו ורגילים לחיים בצמצום, משמעות העניין שהם חיים בעוני. הילדים של האברכים הם ילדי עניים וגם הביטוי המבריק, "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", לא מצליח להניח את דעתי. למה לנו לספור את בני העניים שהתקדמו בחייהם למרות העוני, למה שלא ניתן להם את הכילים כבר מהבית, שלא יחסר דבר מהחינוך והבריאות ועוד לצמיחתם כבני אדם משמעותיים. לימוד לצד התפרנסות משלימים זה את זה ואפילו הייתי אומר שאף נותנים תוצרים טובים יותר. הלימוד מזין את הפרנסה ברעיונות חדשים וכך גם בכיוון האחר.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      עיתונאי אזרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין