כותרות TheMarker >
    ';

    נאמני תורה ועבודה

    תנועת "נאמני תורה ועבודה" היא תנועה ציונית-דתית המבקשת להחזיר את הציונות הדתית לשורשיה.
    מגמתה לחזק את ערכי "תורה ועבודה", ולפעול לשילוב התורה עם המדע, עם חזון הציונות, ועם החיים המודרניים.
    התנועה שואפת לחזק את השתלבותה של החברה הדתית בחברה הכללית בישראל, למען קידום הסובלנות, השוויון, והצדק, ולמען עיצוב אופייה היהודי-הדמוקרטי של החברה הישראלית.
    התנועה פועלת מתוך מחויבות להלכה, ליצירת תרבות דתית פתוחה, המעודדת שיח הלכתי אמיץ שמתמודד עם אתגרי הזמן.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    צו השעה קירוב יהודים רפורמים

    0 תגובות   יום חמישי, 30/5/19, 12:32

    שבוע שעבר מצאנו בשו"ת ס.מ.ס. של עולם קטן את התשובה של הרב שלמה אבינר ביחס לדברינו (בתמונה מצד ימין למטה).
    הרב ד"ר רונן לוביץ, נשיא התנועה, הגיב השבת לדברים:

    לפני מספר ימים פורסמו קטעים מכרך חדש של "ילקוט יוסף" מאת הרב הראשי הרב יצחק יוסף, ובהם כתב שבתי כנסת של רפורמים הם בתי עבודה זרה, ולא עוד אלא ש"פשוט וברור שאסור להתחבר עמהם ואין לך קלקול יותר גדול מזה... ולא שייך שיהיה לנו איזה קשר עמהם".

    כרב בתנועה אורתודוכסית המחויבת להלכה, גם אני מסתייג נחרצות מהאידיאולוגיה ומהפרקטיקה הדתית של הזרם הרפורמי, ואין זה המקום להאריך בדבר המחלוקות הרבות והתהום הפעורה ביני לבינו. ואולם, על אף המחלוקת החריפה עם התנועה הרפורמית ודרכה, אני סבור שיש צורך בימינו בפעולות של קירוב היהודים הרפורמים, ולשם כך יש אף מקום בשיתוף פעולה וכי הדבר בנפשנו ובנפש האומה.

    עמדה זו עולה בקנה אחד עם הגישה המקובלת בקרב רוב הרבנים והפוסקים לאורם הולך הציבור, לפיו יש להתייחס בזמננו ליהודים שאינם שומרים מצוות כאל תינוקות שנשבו. גישה זו התקבלה גם בפסיקת הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל, ואומצה גם על-ידי הרב אבינר בנוגע לכלל החילוניים בישראל (שאילת שלמה, ג, שכז, עמ' 136 ועוד). אם מקבלים גישה זו בנוגע ליהודים שגדלו בארץ, המכירים מקרוב יהודים שומרי תורה ומצוות ויודעים היטב מהו אורח חיים דתי, כל שכן וקל וחומר שהיא נכונה בנוגע ליהודים הרפורמים שגדלו בתרבות נוכרית גמורה, באווירת התבוללות, ללא חינוך יהודי מינימלי ואף ללא היכרות קרובה עם יהודים דתיים. תפיסה זו נקבעה הלכה למעשה על ידי הג"ר יעקב אריאל שליט"א שהתיר לצרף יהודים רפורמים וקונסרבטיבים למניין, וכתב שהיחס השלילי "אינו נוגע ליהודי הרפורמי כפרט אלא רק לתופעת הרפורמה בכללה", ואילו היהודי הרפורמי "אינו שונה מישראל חילוני שנהוג לצרפו למנין בשעת הצורך... כיון שהוא בגדר תינוק שנשבה" (באהלה של תורה, כרך ה', סימן כב, עמ' 188).

    כתנועה, הבענו עמדה הטוענת כי האמירות השליליות של הרב יצחק יוסף כנגד הרפורמים, אינן מקרבות אף אדם לתורה, אלא בעיקר מלבות שנאה וגורמות להרחקתם של יהודים מהמסורת היהודית, וכנגד עמדתנו, טען הרב אבינר בשבת הקודמת שאנחנו "מרבים שנאה ופירוד ומרחיקים יהודים מן התורה". אודה שקשה לי להבין את דבריו מהם עולה ששלילת חלק ניכר מהעם היהודי ויצירת שנאה אליו – היא בגדר אחדות האומה, ואילו רצון לקרב ולתקן ריב ומדון בתוך העם - הוא ריבוי שנאה ופירוד.

    מניעת התבוללות של יהודים בגולה מחייבת את חיזוק הקשר שלהם עם מדינת ישראל ועם קהילות אורתודוקסיות בכל מקום שהן. ניתוק עוגנים אלה ושימוש ברטוריקה פוגענית לא יהפוך אף רפורמי לשומר תורה ומצוות, אלא רק ירחיק עוד יותר ויקדם את תופעת ההתבוללות החמורה. על כן צו השעה הוא "להחזירם בעבותות אהבה", כלשון החזון איש בנוגע לחילוניים (יורה דעה, ב, טז), ולהדק את הקשרים עם כלל יהודי התפוצות למען אחדות העם והמשכיותו.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל