כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    אורי אבנרי וקציר התלתן

    10 תגובות   יום שישי , 31/5/19, 10:46

     

     

    לפני זמן מה, עוד מישהו עלה למעלה והשאיר אותך למטה. אורי אבנרי.

    הוא היה איש גדול באמת. אתה לא מתכוון לחזור כאן על כל מה שאמרו עליו,  ואולם, הוא בהחלט תופס מקום בזיכרונותיך.  לפני שישים ושש שנים למען הדיוק. 

    אתה מנסה להעלות כאן לא את מה שאתה יודע וחושב עליו היום, אלא רק את מה שחשבת עליו אז.

    אתה בהחלט השתייכת לחלק מתושבי המדינה שחשבו שאורי אבנרי היה סתם חוצפן חסר בושה. הוא ועיתונו "העולם הזה" התפוצצו אל תמונת העולם של ראשית המדינה. בשעה שכולם עסקו בהתיישבות, בהקמת תעשייה ובביסוס הביטחון, מצא הוא זמן והזדמנות לקעקע כמעט הכל ובעיקר את מפא"י ואת כל מה שקשור למפלגה הזאת.  

    ''

    אורי אבנרי היה עיתונאי גאון והוא הצליח בקלות למשוך אליו קהל קוראים גדול, בעיקר צעירים, זה בגלל הסגנון המיוחד של עיתונו, עירוב פוליטיקה בצד הרבה מאד רכילות פיקנטית, כולל חיטוט בעסקי הפרט של אנשים ונשים בתוספת צילומים מגרים ומעניינים. אז, נראה לך כל זה ממש דוחה ומרגיז. אתה זוכר את אחת מתמונות השער הראשונות של העולם הזה, בה מופיע בגדול מישהו, ישראל חרבון, עולה חדש שבקושי ירד מהאנייה וכבר התחיל לרצוח אנשים. בעיקר אתה זוכר דברים שלא כל כך נזכרו בביוגרפיה שהודבקה לאורי אבנרי עכשיו, אחרי לכתו ולא סתם.

    למשל: משפט קסטנר. לדעתך אז, היה אורי אבנרי, יחד עם השופט בנימין הלוי ("קסטנר מכר את נשמתו לשטן") ומלכיאל גרינבלד וגם העו"ד שמואל תמיר – כולם ביחד אחראים על רצח קסטנר שהיה גם רצח פוליטי מכוער וזכור לרעה.  

    אתה זוכר גם את ההתנפלות הפראית מצד העולם הזה על מה שהוא כינה "חושיסטאן". אורי אבנרי תיאר את אבא חושי, ראש עירית חיפה כדיקטטור אכזר, המפיץ סביבו שחיתות פוליטית ורומס ברגל גסה את כל אזרחי העיר בעזרת מנגנון חושך פרטי.

    אתה אז היית "חיפאי" בקומונת התנועה המאוחדת. מה שאתה זוכר מאבא חושי שזה היה אחד מראשי הערים הכי  טובים שהיו פה אי פעם, חרוץ  שהקדיש את כל חייו לטובת צרכיה של העיר. בכל יום בארבע בבוקר הוא היה משכים להסתובב בחוצות העיר כדי  לבדוק את מצב הניקיון וכל דבר אחר.

    ''

    אבא חושי הפך את חיפה מעיר שכוחה בצפון הארץ למטרופולין התעשייה והספנות של ישראל. אתה לא זוכר שהעיתון העולם הזה כתב בכלל על כך שאבא חושי התגלגל לחיפה ישר מגדוד העבודה (סלילת הכביש מג'דה לטבעון) וכן את העובדה שאבא חושי היה גם משורר וזה הוא שכתב את "בגליל, בתל חי" ב-1920.

     

    לחן: עממי אוקראיני

    בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי,
    טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל.
    בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ
    גִּבּוֹר יוֹסֵף נָפַל.
    דֶּרֶך הָרִים, דֶּרֶךְ גְּבָעוֹת
    רָץ לִגְאֹל אֶת שֵׁם תֵּל חַי,
    לֵאמֹר לָאַחִים שָׁם:
    "לְכוּ בְּעִקְּבוֹתַי".

    בְּכָל מָקוֹם
    וּבְכָל רֶגַע
    תִּזְכְּרוּ אוֹתִי,
    כִּי נִלְחַמְתִּי וְגַם נָפַלְתִּי
    בְּעַד מוֹלַדְתִּי.
    כָּל הַיּוֹם אֲנִי חָרַשְׁתִּי
    וּבַלַּיְלָה קְנֵה רוֹבֶה בְּיָדִי אָחַזְתִּי
    עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן."


    אורי אבנרי ושותפו, שלום כהן, הצליחו להרגיז את כולם וזה לא היה מפליא, שמתי שהוא מי שהם התנפלו עליהם וכמעט שברו להם את כל העצמות (אולי שרון וה-101?) .

    בכל אופן, שילך, אורי אבנרי  ישר לגן העדן, ולו רק בגלל "שדות פלשת" "ושועלי שמשון".

    ''

     

    מתי  היה לך איזה שהוא עסק עם חרמש?

    אתה בחיים שלך לא הצלחת להיות חקלאי אמיתי. את מרבית שנותיך בקיבוץ עשית בעניינים אחרים, לא בחקלאות.

    בהרהור שני, אז כן היה לך איזשהו עניין עם חרמש.

    ב-1957, כשחזרת למשק מהתנועה בחיפה. היית "פקק" וסדרו אותך יום אחד לקצור תלתן במספוא (פעם היה כזה ענף, עד שהוא והפלחה נהיו גד"ש) . הצטרפת למישהו, אילן?שהיה פה באיזו שהיא "הכשרה צעירה" וגם בוגר "כדורי".

    הוא לקח אותך למספוא, איפה שעכשיו הבית חרושת לדגים, שם הייתה חלקת תלתן גדולה. הבאתם אתכם גם אלונקה לסחוב תלתן, אלונקה פרימיטיבית עשויה מקרשים וכמובן הבאתם חרמשים. אתה בקושי זכרת את הפעם הראשונה שנגעת בחרמש, עוד כשהיית בתל יוסף. הוא ואתה נעמדתם בהתחלת החלקה והתחלתם לקצור.

    לא לקח חמש דקות ואתה נשברת לגמרי. קציר בחרמש זאת אחת המלאכות הכי קשות שכל חקלאי אמור לעשות. נוסף לזה, האדמה הייתה רטובה (אחרי השקייה או גשם) ואסור היה להיכנס לחלקה עם טרקטור ועגלה בשביל לא להרוס את פני השטח.

    זאת אומרת שאחרי הקציר עוד היה צריך  לסחוב אלונקה עמוסה עם כל התלתן עד לעגלה שחיכתה הרחק משם. אז היו קוצרים, עורמים לערמות בעזרת קלשון, מעמיסים על האלונקה וסוחבים אותה אל העגלה, כשהנעליים או המגפיים כבדים מהבוץ.

    מה שאתה זוכר מצויין זה שאחר כך לקח לך ימים להתאושש מהתרגיל. אתה גם זוכר שהאילן הזה צחק ממך וקצר כמו מכונה הכל במהירות פי שלושה ממך ואוי לאותה בושה.

    ''

    כמו שנזכרת דווקא בקציר ההוא, קפצה לך מהמוח הזקן שורה של שיר:

    "ובהיצמד היד אל החרמש..." זה בלי לזכור מה המנגינה ואיזה עוד מילים, רק שזה בטוח שגם זה שיר מבית החינוך בצפון. אז התחלת, יחד עם דינה לוין, המטפלת והמקלידה שלך, לחפש את זה ברשת, אם יש. מסתבר שיש.


    מילים: לא ידוע

    לחן: איסאק אוסיפוביץ' דונאייבסקי

    הלחנה: 1936

    שִׁירַת עָמֵל עוֹלָה אֶל עָל בְּגִיל

    חָלוּץ מַעְפִּיל בְּשִׁיר אֶל הַגָּלִיל

    בְּיִזְרְעֶאל, הַחוּלָה וּבֵית שְׁאָן

    תּוֹקֵעַ עַם יָתֵד לוֹ נֶאֱמָן.

     

    יָם הַשְּׁמָמָה לִקְרַאת חַיִּים גּוֹעֵשׁ

    צוֹעֵד הָעָם וְלִגְאֻלָּה נִדְחָף

    וּבְהִצָּמֵד הַיָּד אֶל הַחֶרְמֵשׁ

    יָבוֹא הָעָם, יָבוֹא אֶל הַנִּכְסָף.

     

    ''

    מצאתם את השיר הרוסי הזה ב"זמרשת". מסתבר שהוא נכתב ב-1936, התגלגל במהירות לבית החינוך בצפון בתל אביב כשאתה למדת אותו אולי ב-1939. אבל, משהו לא בדיוק מתאים. אתה שומע אותו מפי איזה "מאפיה הרוסית" ששרה את מה שמופיע פה, בתמליל, וככה הם נשמעים:

    https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=3164&phrase=ובהיצמד%20היד%20אל%20החרמש#versions

    אלא שאת השורה "וּבְהִצָּמֵד הַיָּד אֶל הַחֶרְמֵשׁ" אתה למדת שזה נמצא בסוף השיר ולא איפה שהם  שרים את זה. השד יודע למה, אבל נעים להיזכר בעוד כזה שיר..

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה על הפוסט והציורים הססגוניים. קצת מאוחר לדל-עניות-דעתי לשפוט את המתים. והנה היום נאספה לעולמה גם צדקת, רעיית הנשיא ייבדל לחיים... (ובאשר לאוקראינה. מאחר ואבות-אבותיי חנו שמה בדרך הנה בראשית המאה שעברה, אני שומעת קורס בהיסטוריה של רוסיה-רבתי. ומגלה תגליות מפתיעות...)
        4/6/19 05:59:
      התיאור של אביך אוחז בחרמש הצחיק אותי עד דמעות. אבל עניין אורי אבנרי ז"ל (כמו גם אבא חושי...) הוא דווקא, רציני. אבנרי היה מעל לכול עיתונאי (מצויין) שהיה תקוע בגרונם של פוליטיקאים, כקוץ. איש ישר-לב כמו גם ישר-דרך. אגב, בניגוד להתבטאויותיו נגד פוליטיקאים רבים, הוא דווקא היה אורח מקובל בבתיהם ועם אחדים אף היה מיודד. אבא חושי..., נו טוב, קצרה היריעה...
        3/6/19 15:08:
      "העולם הזה" כזה תמים היום לעומת העולם הזה עכשיו... תודה על הפוסט והציורים המופלאים!
        2/6/19 18:44:
      נהניתי לקרוא על העיתון "העולם הזה". הוא נמכר ברחוב דיזנגוף מאוחר בלילה, ביום שיצא מהדפוס. חברי, ואחר כך בעלי, נסע במכונית אביו להביא את העיתון. במשפחה היה מאבק מי יקרא אותו הראשון. כל זמן שהעיתון יצא לאור באופן זה, אחד מבני המשפחה הגיע לדיזנגוף כדי לקוראו בו ביום. אני לא נדחפתי לכך. עיינתי בעיתון כעבור ימים אחדים. למשפחה היה גם קשר עם החלק הפוליטי של אורי אבנרי. הם תמכו בבחירתו, היו נציגים בקלפיות ועוד. כתיבתו של אבנרי היתה מעניינת מבחינת השפה, בכך התעניינתי אני. לעומת העיתונות בימינו, עיתון "העולם הזה" היה מיוחד במינו. זאת אני יכולה לומר היום.
        1/6/19 10:04:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך היקר

      היה מעניין לקרוא על שני האישים האלו

      וכמו תמיד התמוגגתי להתבונן בציוריו

      * כוכב אהבה ושבת טובה

        1/6/19 09:32:
      נהניתי, אחאב, מן המלל ומן הציורים, שמתחברים יפה מאד ל"העולם הזה". כמעט תמיד משהו בזיכרונותיו של אביך מעורר גם אצלי זיכרונות. הפעם זה החרמש. בדרך כלל הייתי "קוצר" את העשב היבש בין עצי הפרי בחצר שלנו במושבה, בטורייה. בשלב מסויים קנינו חרמש, והקציר בחרמש היה ממש חוויה. ב-1972 רעייתי ואני נסענו לביקור בצרפת והתארחנו אצל משפחת חקלאים בכפר "דורנון", בחבל "ז'ורה". בבקר יצאתי עם סב המשפחה לקצור תלתן עבור הארנבות. קצרנו בחרמש, וכך הייתה לי גם חווית חרמש בחו"ל. כל טוב ושבת שלום, עמוס.
        31/5/19 21:29:
      סופ"ש נעים
        31/5/19 13:39:
      איזה זכרונות אתה מעלה, ישנים אבל לא נשכחים. כן אבא חושי עשה רבות אבל היה גם מושחת. אני עצמי "תרמתי" לקרן אבא חושי שלו, כולם ידעו על הקרן כמובן. כך הוא ניהל את חיפה לטוב ולרע ולא הזכרת גם את שביתת הימאים הזכורה לותיקי חיפה. האיש אננו, התקופםה חלפה מזמן והזכרונות נשארו טמונים אי שם בבוידם. עבור אורי אבנרי הצבעתי, כן כן, הייתי צעירה ונלהבת והוא היה הקול החזק והבלתי מתפשר נגד מפא"י, חשף שחיתויות ורכילויות, עתונאי מצויין ויקה עקשן. תודה על העלאת הזכרונות מהעבר הרחוק.
        31/5/19 11:50:

      יפה חיוך

        31/5/19 11:31:

      מעניין למה רובנו מתרגזים כאשר מישהו חושב אחרת מאיתנו או בעל דעות שונות משלנו.

      יופי של ציורים

      סופ"ש נעים

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין