כותרות TheMarker >
    ';

    טיוטא

    מחשבות על תרבות,על אמנות ועל פסיכולוגיה.



    * * *

    © כל הזכויות למפורסם בבלוג זה שמורות לחמוטל גרייף-ירון.
    אין להשתמש ללא קבלת רשות בכתב .

    אקס ליבריס הומו ליבריוס

    38 תגובות   יום רביעי, 12/3/08, 12:36

     

     

     

    עיון אקראי בשלושת הרשומות האחרונות שלי,                      http://cafe.themarker.com/view.php?t=336813    

     

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=330627 

     

    http://cafe.themarker.com/view.phpt=324574

     

                                                                                                                                                                                                               

    הצביע ובאמת להפתעתי שאני עוסקת באופן שמתחיל להיראות אובססיבי  בעיזבונות הרגשיים והרוחניים שמשאירים אצלנו הורינו.

     

    ובמקביל בחיים האמיתיים שמחוץ למחשב קראתי בימים האחרונים  את ספרה של אן פדימן, הקריאה נגעה בי, ברווחי העיזבון הפרטי שלי ובתחושות שרוחשות אצלי .

    אקס ליבריס יצא לאור באנגלית כבר לפני עשר שנים בארצות הברית, לפני כשנתיים תורגם לעברית  ויצא לאור בהוצאת אחוזת בית.

     

    הספר הוא פנינה קטנה של חן עבור עצמה  ומוקד הזדהות עבורי. אן פדימן, שהיא עצמה מסאית, ועורכת ספרים וכתבי עת, נולדה למשפחת מכורים לספרים: היא בתו של מבקר מסאי ועורך ספרים נודע ושל תסריטאית ועיתונאית.  אביה הוא קליפטון פדימן , ואמה אנלי ויטמור ג'ייקובי .

     

    "אקס ליבריס" היא אותה חותמת אישית  נושנה שהייתה מוטבעת בחלק הפנימי של כל אחד ואחד מספריו של כל אספן מכובד. פדימן לקחת בהשאלה את המונח ובחרה בו לכותרת הספר המתאר את המסע הפרטי שלה בעולם הקריאה.                                                             

     

    בתוך שמונה-עשרה רשימות אינטימיות היא מתוודה על אהבתה האדירה לספרים - אהבתה  שלה וגם של בעלה, שני ילדיה, אמה ואביה, בני משפחתה וכל חבריהם -אהבתם לספרים לקריאה בהם, למגע שלהם, לנוכחותם הנדיבה בחייהם לכוח שיש להם לחבר בני אדם ולשמח אותם, למשמעותם ביחסי חיזור גבר ואישה, בתוך הדינאמיקה המשפחתית, בטיולים משותפים לאתרים ספרותיים, במסעדה כשמוצאים בתפריט שגיאות לשון, ועוד כהנה וכהנה.

     

    שמונה-עשרה הרשימות שמרכיבות את הספר הן שיר הלל לאהבת הספרים ולקריאתם. הן מהוות כרטיס כניסה לאינטימיות עולמה, שלרגע  מתוך תכני הפרטיים התבלבלתי וחשבתי שהיא מדברת על משפחתי.

     

    פדימן מארחת  את הקורא בעולם הפרטי שנוצר בינה ובני משפחתה לבין הספרים הסובבים אותם, היא משתפת את הקורא באהבה, בלהט ובטירוף, הגובלים לעתים באובססיה. היא מספרת את סיפור אהבתם חסרת הגבולות שלה ושל בני משפחתה לספרים שבחייהם. הספרים בעולמה של פדימן ומשפחתה הינם חברים לכל דבר. חברי ילדות, חברים לדרך, וחברים למסע מסוים . בהתאמה היא מתארת את מערכת היחסים המורכבת שהיא מנהלת איתם.

     

    הרומן המורכב של פדימן עם הספרים שבחייה מתקשר לרעיון תיאורטי שעליו נכתבו לא מעט ספרים ומאמרים. כמסאית ומבקרת ספרות ניתן להניח שהיא מכירה את הרקע התיאורטי וממשיכה יישום למחשבות של הוגים שונים. הקריאה לפי אן פדימן היא מלאכת אמנות בפני עצמה = אמנות הקריאה. והקורא  מנהל למעשה דיאלוג אישי וייחודי עם היצירה. הרעיון  מתקשר לרעיונותיהם של תיאורטיקנים כמו וולפגנג איזר והנס רוברט יאוס  שעסקו בניתוח הטקסט הספרותי באופן ייחודי. לטענתם האופן בו טקסט פואטי מעורר תגובה כאשר קוראים  אותו הוא עצמו תכלית הקריאה. מצד אחד נמצא הטקסט עצמו, ומהצד הנגדי הקורא, ובין שני קצוות אלו נוצרת התשתית למה שקרוי  "התקשורת הספרותית". כלומר היצירה הספרותית מהווה לפי רעיון זה סוג של תקשורת בשל כוחה להתערב בעולם שמסביבה ולהשפיע עליו.

     

    בארץ נכתבו  על פי הזאנר הזה כמה ספרים , אחד מהם הוא הספר "חיים עם ספרים - 29 שיחות עם אוהבי ספר" שכתבה מיכל יפת, ויצא לאור בהוצאת אחוזת בית ספרים .              ספרים נוספים שמשתייכים לז'אנר "ספרים על ספרים" כתב מבקר הספרות מיכאל הנדלזלץ,   http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3068254,00.html     עורכו לשעבר מוסף "ספרים" בעיתון "הארץ"  למשל:  ספר 1977, עוד ספר 2001 , וספר הספרים הזמני 2004 בכולם איגד את רשימותיו שהתפרסמו במשך שנים כפרולוגים של מוסף "ספרים".. הוא מבקר, משבח ומעלה תהיות בכל הנושאים הקשורים לתרבות, לחברה, וגם דרך עצמו.

     

     

    פעולת הקריאה לכשעצמה היא רק חלק קטן ממה שמעסיק את פדימן. ניתן למצוא בספר רשימות שונות. למשל, רשימות שנושאן נישואיי ספריות, כלומר איחוד ספריות בין בני זוג שעוברים לגור יחד; הדרכים השונות לסימון העמוד בו הפסקנו לקרוא את הספר (סימניה כנגד אוזני חמור); השימושים השונים שאפשר לעשות בספר, החל ממעצור לדלת ומיישר קצוות של שטיחים ועד לאיזון שולחן מתנודד או משקולת; גניבות ספרותיות, הקדשות מקודשות וגם הנטייה להגהה כפייתית, גם של תפריטים במסעדות . באחת הרשימות המרכזיות באקס ליבריס: מתארת פדימן, ארוחת ערב טיפוסית בחברת משפחתם נפגשים במסעדת יוקרה באי קטן לחופי פלורידה, שבו מתגוררים הוריה של פדימן - כאמור מבקר הספרות קליפטון פדימן והתסריטאית והעיתונאית אנלי וימור ג'ייקובי. ה"פדימנים", כפי שמכנה אותם הכותבת, מעיינים בתפריט ומיד עולה על פניהם חיוך רחב, שאין לו דבר עם העונג הקולינרי המצפה להם. במהרה מתברר שהתפריט, שנפלו בו כמה שגיאות, מזמן לבני המשפחה את הפעילות החביבה עליהם יותר מכל, והמכונה בפי פדימן "הגהה כפייתית". הפדימנים הם כולם מגיהים כפייתיים, הקופצים על כל הזדמנות לתקן מיני שגיאות איומות ונוראות שנופלות בטקסטים שונים; למשל, כשבתפריטה של מסעדה נכתב מרק "מינסטרוני" במקום מרק "מנסטרונה". אהבת ההגהה קשורה לאהבת המילה הכתובה שטבועה בהם. משפחת פדימן אינה קוראת מצויה - היא מלכת הפטיש הספרותי, אבל חווית הקריאה שהיא מעניקה היא חווית קריאה נטו, שפשוט מעוררת קנאה.

     

     

     

     

    על טקס איחוד הספריות שלה ושל בעלה, ניתן (ומומלץ ) לקרוא כאן:

     

    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3344740,00.html

     

     

     

    "אקס ליבריס - וידוייה של קוראת מצויה" מאת אַן פֶדימַן. תירגמו: יואב הלוי ורוני אמיר. הוצאת "אחוזת בית" בשיתוף עם הוצאת "מבע" 2006

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/3/08 01:39:

       

       

      תודה נוגה

      המון המון תודה ריקי

      נעים לכתוב כשיש בצד השני, בצד הקורא, מי שנהנה

      ליל מנוחה, חמוטל

        20/3/08 19:43:

      את כותבת נפלא , והרשימות שלך הופכות לקריאת חובה עבורי. תענוג

        20/3/08 17:00:

      עונג צרוף הסבה לי רשומתך זו

      כמי שגדלה בבית עם ספרים

      שנחשבו יותר ממזון או בגדים

      ולסבי אף היה בית דפוס

      הקריאה היתה לנו משהו בסיסי

      כמו אכילה או שתיה

      בתערוכה שהייתי וננעלה איטליה אברייקה

      הוצגו מס' "אקס ליבריס" שנחתמו על ספרים.

      תודה לך על הרחבת הדעת

      וכתיבה כה משובחת

        15/3/08 20:31:

       

      צטט: .חמוטל. 2008-03-13 20:30:13

       

      צטט: darmelitz 2008-03-13 16:16:59

      "עיזבונות הרגשיים והרוחניים ", איזה ביטוי יפה

      תודה על האישי שאת מביאה, חמוטל

      ועל הצוהר למשפחות בהן התרבות מרכזית כל כך

      בילדותי אהבתי מאוד לקרוא, ואחרי תקופת האגדות

      ריגשו אותי אנציקלופדיות מאויירות

      אבל להורי לא היתה ממש ספריה

      אבי צרך את ביל קרטר, רינגו ופטריק קים

      ולאימי היו מספר מועט של רומנים בהוצאת מועדון הספר הטוב...

       

      ביל קרטר היה שם ומחוז  אסור  בילדותי . גם הרומן הרומנטי . גידלו אותי בכובד ראש (:

       אנציקלופדיות גם המצויירות היו להיט. ואת אלף אישים ידעתי בעלפה. 

      כאילו גדלנו בארצות שונות הא?

      עולמות שונים..

      מתענגת על התגובות כאן

       

       

        14/3/08 16:07:

       

      לצערי כשהחברים של הורי הציגו בפנינו בגאווה את הבר דמוי הספריה שלהם עוד לא עסקתי בצילום. כיום בטוח הייתי מכניסה רהיט כזה לעבודות שלי. מעניין אם פדימן חשבה על אופציה "יצירתית" כזו כשכתבה על השימושים השונים שאנשים עושים בספרים.

      האמת שעשיתי חיפש בבית שלי, בדקתי אם גם אני עושה שימוש אחר בספרים וגיליתי שבלי לשים לב בכלל, מקרן השקופיות שלי שהיה צריך הגבהה דחופה באחד השיעורים, נשען בכבוד רב על שני ספרים, אחד תחת כל צד שלו והבחירה הייתה מקרית לגמרי, "Exploring Buddhism" מהתקופה הניו אייג'ית שלי ו"ראשי פרקים בתולדות מכסיקו" שלא קראתי ואין לי מושג מה הוא עושה אצלי.

      ואפרופו איורים ואנציקלופדיות, אני הייתי מכורה למילונים. בעיקר ללרוס הקטן הצרפתי שישו בו איורים נפלאים. יש לי שניים זהים בבית, אז אחד מהם משמש לי סוג של יומן מצולם שאני שוזרת בו דימויים וטקסטים בין ההגדרות והאיורים.

      ולסיום, אפרופו מה שדן ססלר כתב לך, אחת הסיבות שאני נהנית להגיב בבלוג שלך, מלבד התכנים שזה ברור, זו האפשרות לכתוב הרבה ושאף אחד לא מתלונן על כך. אגב, אהבתי מאד את התגובה שלך לדן.   

      קראתי באתר הבוקר פוסט של יוסי מלמן שהוא אוליהארוך ביותר שנכתב בקפה ומאד שמחתי על כך. 

      זהו, עכשיו גם התגובה שלי נראית לי מספיק ארוכה קורץ.   

      נורית 

             

       

      אני מכירה את הסדרה של דגנית ברסט עם הג'ולות. זו אחת הסדרות שלה שאני הכי אוהבת.

         

       

       

       

      גם בחוג לפסיכולוגיה ואחר כך בהתמחות הקלינית, וגם עבור אמנות צריך אורך רוח , נשימה, מילת המפתח הוא תהליך, גם אצל היוצר וגם אצל המשתתף המלווה.

       

      סבלנות וקשב יש לי , ואני מתה על התפתחות תהליכית, כתבי כמה שבא לך, וגם  כולם, כולל המתקצרים. כל אחד איך שבא לו.

      וואו, מילון לארוס...  הזכרת לי נשכחות, איבדתי את זה שהיה שלי לפני שנים .ורק מלהזכר אני מריירת.

       

      ואגב העניין הזה, אני עושה שמות בספרים, מתה עליהם מקושקשים, מעורכים, פרומי השדרה המרכזית שלהם ואוזני חמור הם הדרך הטובה ביותר לסמן עמודים.

      אני תמיד זוכרת מה קרה לספריה המפוארת של פטר קין, גיבור הספר סנוורים של אליאס קאנטי , ומהי הדרך היחידה שהספריה שלו הצליחה להשתמר.

       

       

        14/3/08 15:47:

       

       

       

       

       

       

       

      לעצור הכל ולקרוא, לחשוב ולכתוב...  הרגעים הקטנים של העונג שבהנצחת העונג - ואני מוסיפה: לבהות, לחלום, להזות, "לא לעשות כלום" באופן חיצוני ו"לא לעשות כלום" עם הזולת, לראות יופי וכו' וכו' בעיניי זה חלק מהותי וחשוב מאוד מהחיים האמיתיים!

      לדעתי, יש הרבה מישורים לחיים, חלקם קשורים לפעילות מחוצה לנו, פעילות עם הזולת, עשייה, חובות, מחויבויות וכו'. וחלקם קשורים למה שמתרחש בתוכנו, ביננו לבין עצמנו. בעיניי לקרוא או לכתוב פוסט זה חלק מהחיים האמיתיים לא פחות (ואם כבר, אז יותר) מאשר שיחה עם לקוח/ה בענייני עבודה, מילוי טפסים למס הכנסה, וכו'.  

       

      צביה,

      נורא כיף לך שאת מצליחה לראות ולהרגיש את זה ככה.

      ממש מקנאה בך.

      חמוטל

        14/3/08 15:44:

       

      צטט: דני ססלר 2008-03-14 14:08:30

       

      צטט: .חמוטל. 2008-03-14 08:24:39

       

      צטט: דני ססלר 2008-03-14 08:14:59

      צטט: דני ססלר 2008-03-14 08:12:04

      אהבתי את הספר (אלוהים, כמה שאת יודעת לכתוב, הרבה... מגיע לך כוכב רק על זה. והתגובות, שאפו על האורך. טוב, אז אני גם אוסיף עוד משהו, רק כדי לא להישאר קצר, וגם אגדיל את הפונטים קצת, כדי לתפוס עוד טיפלה נפח. את בהחלט יכולה לפרשן את המעשה, מבחינה פסיכולוגית, [אדיפלית?] ) ואף נהנתי ממנו.

      שכחתי להגדיל את הפונטים, לכאלה. מה את אומרת על זה? מבחינה פסיכולוגית? שנזכרתי שאבי בעצם לא חי כבר...?

       

       

      מה אני אומרת?

      אני אומרת

      ששלי יותר גדול   !    !    !

       וגם יותר כתום .......

      שבת שלום ומחוייכת דני (:

      חמוטל.

       

      אלוהים, כמה שאת רצינית... מה עם טיפלה הומור?

       

       

      כמה שחסרות האינטונציות בתקשורת באינטרנט  (: דני, זה היה בצחוק. בוכה

       

      אבל אני חלשה נורא בסמול טוק.בזה אתה צודק  ותפסת אותי על חם.

       

       ומהתחלה....

       

      תדמיין איך אומרים את זה בצחוק ,

       

      שלי יותר גדול   !    !    !

       וגם יותר כתום .......

       

       

       

      שבת שלום מצחיקה.

       

        14/3/08 14:08:

       

      צטט: .חמוטל. 2008-03-14 08:24:39

       

      צטט: דני ססלר 2008-03-14 08:14:59

      צטט: דני ססלר 2008-03-14 08:12:04

      אהבתי את הספר (אלוהים, כמה שאת יודעת לכתוב, הרבה... מגיע לך כוכב רק על זה. והתגובות, שאפו על האורך. טוב, אז אני גם אוסיף עוד משהו, רק כדי לא להישאר קצר, וגם אגדיל את הפונטים קצת, כדי לתפוס עוד טיפלה נפח. את בהחלט יכולה לפרשן את המעשה, מבחינה פסיכולוגית, [אדיפלית?] ) ואף נהנתי ממנו.

      שכחתי להגדיל את הפונטים, לכאלה. מה את אומרת על זה? מבחינה פסיכולוגית? שנזכרתי שאבי בעצם לא חי כבר...?

       

       

      מה אני אומרת?

      אני אומרת

      ששלי יותר גדול   !    !    !

       וגם יותר כתום .......

      שבת שלום ומחוייכת דני (:

      חמוטל.

       

      אלוהים, כמה שאת רצינית... מה עם טיפלה הומור?

        14/3/08 13:58:

      צטט: .חמוטל. 2008-03-14 08:32:20

       

      צטט: נוריות 2008-03-14 07:50:27

      פטריק קים היה גם אצלנו בבית והיו גם ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות של פוליטיקאים.

      נזכרתי שלא רק שלא הייתה תרבות של קריאה בבית ובין החברים של הורי, אלא שהתפתחה  אופנה של רכישת בר משקאות בצורת ספריה. הספרים בו כמובן לא היו ספרים וכמה מהחברים של הורי רכשו לעצמם בר כזה. אני זוכרת שכילדה זה נראה לי מזעזע.

       

      אם מדברים על מצויירים, כקטנה מאד בפאריז, אהבתי את אסטריקס ואובליקס. תרגמו כמה מהספרים בסדרה לעברית, אבל זה לא הצליח בארץ. אני מחפשת כבר שנים אנשים שמכירים ואוהבים את הסדרה הזו. האמת שבימים אלה צלימתי כמה עבודות חדשות עם בובות מהסדרה שהביאו לי במתנה, וזה אפרופו הדיבור על שימוש בחומרים ילדיים באמנות, מהפוסט של סמדר. זו סדרה שקראתי לה "משפחה אלטרנטיבית".        

       

      בוקר טוב

       

      נורית

       

       

       

      נורית

       

      את האסטריקס אני זוכרת (קראתי בילדותי בצרפתית לא ידעתי שתורגם לעברית).

      הסיפור על בר המשקאות מדהים, לא ידעתי שהיו כאלו יצירות עיצוביות, יש לך צילומים שלו?

      כשיתאים לך, אשמח מאוד לראות מצילומי הסדרה(אסטריקס).

      את מכירה את הסדרה של דגנית ברסט שעוסקת במראה במראה מקומרת שהיא צילמה דרך ג'ולות של ילדים ? 

       

      חמוטל. 

       

      לצערי כשהחברים של הורי הציגו בפנינו בגאווה את הבר דמוי הספריה שלהם עוד לא עסקתי בצילום. כיום בטוח הייתי מכניסה רהיט כזה לעבודות שלי. מעניין אם פדימן חשבה על אופציה "יצירתית" כזו כשכתבה על השימושים השונים שאנשים עושים בספרים.

      האמת שעשיתי חיפש בבית שלי, בדקתי אם גם אני עושה שימוש אחר בספרים וגיליתי שבלי לשים לב בכלל, מקרן השקופיות שלי שהיה צריך הגבהה דחופה באחד השיעורים, נשען בכבוד רב על שני ספרים, אחד תחת כל צד שלו והבחירה הייתה מקרית לגמרי, "Exploring Buddhism" מהתקופה הניו אייג'ית שלי ו"ראשי פרקים בתולדות מכסיקו" שלא קראתי ואין לי מושג מה הוא עושה אצלי.

      ואפרופו איורים ואנציקלופדיות, אני הייתי מכורה למילונים. בעיקר ללרוס הקטן הצרפתי שישו בו איורים נפלאים. יש לי שניים זהים בבית, אז אחד מהם משמש לי סוג של יומן מצולם שאני שוזרת בו דימויים וטקסטים בין ההגדרות והאיורים.

      ולסיום, אפרופו מה שדן ססלר כתב לך, אחת הסיבות שאני נהנית להגיב בבלוג שלך, מלבד התכנים שזה ברור, זו האפשרות לכתוב הרבה ושאף אחד לא מתלונן על כך. אגב, אהבתי מאד את התגובה שלך לדן.   

      קראתי באתר הבוקר פוסט של יוסי מלמן שהוא אוליהארוך ביותר שנכתב בקפה ומאד שמחתי על כך. 

      זהו, עכשיו גם התגובה שלי נראית לי מספיק ארוכה קורץ.   

      נורית 

             

       

      אני מכירה את הסדרה של דגנית ברסט עם הג'ולות. זו אחת הסדרות שלה שאני הכי אוהבת.

         

       

        14/3/08 12:00:

       

      צטט: .חמוטל. 2008-03-13 10:34:34

       

      צטט: טקסטואלית 2008-03-12 21:07:10

      נהניתי לקרוא את הפוסט הזה *

      כרגיל, אני נהנית לקרוא את התיאורים שלך, את הדרך שבה את תופסת את הדברים ואיך את מייצגת אותם במילים.

       

      "האופן בו טקסט פואטי מעורר תגובה כאשר קוראים  אותו הוא עצמו תכלית הקריאה. מצד אחד נמצא הטקסט עצמו, ומהצד הנגדי הקורא, ובין שני קצוות אלו נוצרת התשתית למה שקרוי  "התקשורת הספרותית". כלומר היצירה הספרותית מהווה לפי רעיון זה סוג של תקשורת בשל כוחה להתערב בעולם שמסביבה ולהשפיע עליו" - כן, הקורא/ת כמי שמוציא/ה את הטקסט לפועל, כמעט (בדומה ל? בדיוק?) כמו שחקנים/יות המוציאים/ות לפועל את הטקסט של המחזות.

       

      אולי כדאי גם לך לחשוב לעשות כמוה - לאסוף את הרשימות שלך העוסקות בנושאים שונים ולאגדם לספר/ לספרים.

       

      אגב, בקשר ל"ובמקביל בחיים האמיתיים שמחוץ למחשב"

      את מחשיבה את מה שאת עושה במחשב כמחוץ לחיים האמיתיים, כלא חלק מהחיים האמיתיים? אותי זה תמיד מדהים כשאני קוראת משפטים מבחינים שכאלה.

       

      היי צביה

      בדיוק אתמול דיברתי עם ידיד  על הכוח שמצטבר  במערכת התקשורת הממוחשבת, ואיך שהוא הנושא הזה גם עובר כחוט השני בתגובות לרשומות בבלוג .

      החיים שלי שמחוץ למחשב הרבה יותר מורכבים וכוללים משפחה ומחוייבויות משפחה, קליניקה  וקשר עם השקעה רבה עם מטופלי ,ועוד: מחוייבויות הקשורות לעיסוקי האקדמי, בשבילי הבלוג הזה הוא פינת החסד שלי הרגעים הקטנים מרוממי הנפש שבהם אני יכולה להתנתק מהכל ולחיות רק ב"חמוטלנד"  שבתוך הראש שלי.

      כפי סיפרתי בתגובת למעלה לנורית, חלקים גדוליםמילדותי ביליתי במחוזות החפץ הללו. כבוגרת אני חיה בצורה אחרת , הבלוג הזה הוא במובנים רבים ילדותי השניה.

      ולגבי פרסום הרשומות  , חלק מהן הם שברירי רעיונות שהתפתחו ומתפתחים למאמרים רחבי היקף  עבור כתבי עת מקצועיים, ומעבר לזה קטונתי 

      אבל תודה על האימון ובכיף (:

      חמוטל

      מאוווווווד מעניין מה שאת כותבת.

      אהבתי את חמוטלנד :-)

       

      ועכשיו אשאל בצורה אחרת: האם לדעתך חיי הנפש, חיי הרוח, הפנימיות שלנו אינם חלק מהחיים האמיתיים שלנו? רק מה שמחוצה לנו, רק מה שאנו עושות עם הזולת, רק החיים החברתיים והמקצועיים שלנו הם "החיים האמיתיים"?

      ולאור עיסוקך ולאור העובדה שברור שיש לך חיים פנימיים עשירים - תמיהתי רבה עוד יותר.

      (ורק כדי שיהיה ברור לגמרי, הרי לא עוברות כאן מימיקות וטון דיבור: אני חלילה לא מבקרת, לא מנסה לשכנע וכו' - אני באמת שואלת. ואת כמובן לא חייבת להשיב לשאלותיי :-) )

       

      את שואלת שאלות חשובות שגם לי אין עליהן תשובות עד הסוף, אפשר לגשת לשאלות הללו מכל מיני כיוונים, ותיאוריות פסיכואנליטיות שונות כמובן שתארנה כל מיני סוגי הסברים ביחס ל"עצמי האמת"  אולי פעם בעתיד אכתוב על כך.

      אבל, בלי לשמוע  מנעד ווקלי - באמת קשה יותר להבין בדיוק, והאמת היא שאני התייחסתי בעיקר למינון, בתוך ים המחויבויות של כולנו לא תמיד פשוט לעצור הכל ולקרוא, לחשוב ולכתוב. ומה שקורה בין לבין לפעמים חולף בלי להשארי חותם. בחמוטלנד (או טקסטואלנד לחילופין ) זה לא קורה. עבורי כיום ובגילי  אלו הרגעים הקטנים של העונג שבהנצחת העונג.

       

      לעצור הכל ולקרוא, לחשוב ולכתוב...  הרגעים הקטנים של העונג שבהנצחת העונג - ואני מוסיפה: לבהות, לחלום, להזות, "לא לעשות כלום" באופן חיצוני ו"לא לעשות כלום" עם הזולת, לראות יופי וכו' וכו' בעיניי זה חלק מהותי וחשוב מאוד מהחיים האמיתיים!

      לדעתי, יש הרבה מישורים לחיים, חלקם קשורים לפעילות מחוצה לנו, פעילות עם הזולת, עשייה, חובות, מחויבויות וכו'. וחלקם קשורים למה שמתרחש בתוכנו, ביננו לבין עצמנו. בעיניי לקרוא או לכתוב פוסט זה חלק מהחיים האמיתיים לא פחות (ואם כבר, אז יותר) מאשר שיחה עם לקוח/ה בענייני עבודה, מילוי טפסים למס הכנסה, וכו'.  

       

      מה שמדהים אותי שאת מכנה "החיים האמיתיים" רק את החלק שבו פועלים מחוצה לנו עם הזולת, ואילו "לקרוא, לחשוב ולכתוב" וכל מה שאנחנו עושות בינננו לבין עצמנו, כל החיים הפנימיים - לא נכלל אצלך במונח "החיים האמיתיים". כלומר, התמיהה שלי היתה מהותית וסמנטית: השימוש במונח "החיים האמיתיים" לגבי חלק מאוד מסוים בחיים, ולא לגבי חלק אחר בחיים.

        14/3/08 08:32:

       

      צטט: נוריות 2008-03-14 07:50:27

      פטריק קים היה גם אצלנו בבית והיו גם ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות של פוליטיקאים.

      נזכרתי שלא רק שלא הייתה תרבות של קריאה בבית ובין החברים של הורי, אלא שהתפתחה  אופנה של רכישת בר משקאות בצורת ספריה. הספרים בו כמובן לא היו ספרים וכמה מהחברים של הורי רכשו לעצמם בר כזה. אני זוכרת שכילדה זה נראה לי מזעזע.

       

      אם מדברים על מצויירים, כקטנה מאד בפאריז, אהבתי את אסטריקס ואובליקס. תרגמו כמה מהספרים בסדרה לעברית, אבל זה לא הצליח בארץ. אני מחפשת כבר שנים אנשים שמכירים ואוהבים את הסדרה הזו. האמת שבימים אלה צלימתי כמה עבודות חדשות עם בובות מהסדרה שהביאו לי במתנה, וזה אפרופו הדיבור על שימוש בחומרים ילדיים באמנות, מהפוסט של סמדר. זו סדרה שקראתי לה "משפחה אלטרנטיבית".        

       

      בוקר טוב

       

      נורית

       

       

       

      נורית

       

      את האסטריקס אני זוכרת (קראתי בילדותי בצרפתית לא ידעתי שתורגם לעברית).

      הסיפור על בר המשקאות מדהים, לא ידעתי שהיו כאלו יצירות עיצוביות, יש לך צילומים שלו?

      כשיתאים לך, אשמח מאוד לראות מצילומי הסדרה(אסטריקס).

      את מכירה את הסדרה של דגנית ברסט שעוסקת במראה במראה מקומרת שהיא צילמה דרך ג'ולות של ילדים ? 

       

      חמוטל. 

       

        14/3/08 08:24:

       

      צטט: דני ססלר 2008-03-14 08:14:59

      צטט: דני ססלר 2008-03-14 08:12:04

      אהבתי את הספר (אלוהים, כמה שאת יודעת לכתוב, הרבה... מגיע לך כוכב רק על זה. והתגובות, שאפו על האורך. טוב, אז אני גם אוסיף עוד משהו, רק כדי לא להישאר קצר, וגם אגדיל את הפונטים קצת, כדי לתפוס עוד טיפלה נפח. את בהחלט יכולה לפרשן את המעשה, מבחינה פסיכולוגית, [אדיפלית?] ) ואף נהנתי ממנו.

      שכחתי להגדיל את הפונטים, לכאלה. מה את אומרת על זה? מבחינה פסיכולוגית? שנזכרתי שאבי בעצם לא חי כבר...?

       

       

      מה אני אומרת?

      אני אומרת

      ששלי יותר גדול   !    !    !

       וגם יותר כתום .......

      שבת שלום ומחוייכת דני (:

      חמוטל.

       

        14/3/08 08:14:

       

      צטט: דני ססלר 2008-03-14 08:12:04

      אהבתי את הספר (אלוהים, כמה שאת יודעת לכתוב, הרבה... מגיע לך כוכב רק על זה. והתגובות, שאפו על האורך. טוב, אז אני גם אוסיף עוד משהו, רק כדי לא להישאר קצר, וגם אגדיל את הפונטים קצת, כדי לתפוס עוד טיפלה נפח. את בהחלט יכולה לפרשן את המעשה, מבחינה פסיכולוגית, [אדיפלית?] ) ואף נהנתי ממנו.

      שכחתי להגדיל את הפונטים, לכאלה. מה את אומרת על זה? מבחינה פסיכולוגית? שנזכרתי שאבי בעצם לא חי כבר...?

        14/3/08 08:12:
      אהבתי את הספר (אלוהים, כמה שאת יודעת לכתוב, הרבה... מגיע לך כוכב רק על זה. והתגובות, שאפו על האורך. טוב, אז אני גם אוסיף עוד משהו, רק כדי לא להישאר קצר, וגם אגדיל את הפונטים קצת, כדי לתפוס עוד טיפלה נפח. את בהחלט יכולה לפרשן את המעשה, מבחינה פסיכולוגית, [אדיפלית?] ) ואף נהנתי ממנו.
        14/3/08 07:50:

      פטריק קים היה גם אצלנו בבית והיו גם ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות של פוליטיקאים.

      נזכרתי שלא רק שלא הייתה תרבות של קריאה בבית ובין החברים של הורי, אלא שהתפתחה  אופנה של רכישת בר משקאות בצורת ספריה. הספרים בו כמובן לא היו ספרים וכמה מהחברים של הורי רכשו לעצמם בר כזה. אני זוכרת שכילדה זה נראה לי מזעזע.

       

      אם מדברים על מצויירים, כקטנה מאד בפאריז, אהבתי את אסטריקס ואובליקס. תרגמו כמה מהספרים בסדרה לעברית, אבל זה לא הצליח בארץ. אני מחפשת כבר שנים אנשים שמכירים ואוהבים את הסדרה הזו. האמת שבימים אלה צלימתי כמה עבודות חדשות עם בובות מהסדרה שהביאו לי במתנה, וזה אפרופו הדיבור על שימוש בחומרים ילדיים באמנות, מהפוסט של סמדר. זו סדרה שקראתי לה "משפחה אלטרנטיבית".        

       

      בוקר טוב

       

      נורית

        13/3/08 20:30:

       

      צטט: darmelitz 2008-03-13 16:16:59

      "עיזבונות הרגשיים והרוחניים ", איזה ביטוי יפה

      תודה על האישי שאת מביאה, חמוטל

      ועל הצוהר למשפחות בהן התרבות מרכזית כל כך

      בילדותי אהבתי מאוד לקרוא, ואחרי תקופת האגדות

      ריגשו אותי אנציקלופדיות מאויירות

      אבל להורי לא היתה ממש ספריה

      אבי צרך את ביל קרטר, רינגו ופטריק קים

      ולאימי היו מספר מועט של רומנים בהוצאת מועדון הספר הטוב...

       

      ביל קרטר היה שם ומחוז  אסור  בילדותי . גם הרומן הרומנטי . גידלו אותי בכובד ראש (:

       אנציקלופדיות גם המצויירות היו להיט. ואת אלף אישים ידעתי בעלפה. 

      כאילו גדלנו בארצות שונות הא?

        13/3/08 20:23:

       

      צטט: נוריות 2008-03-13 11:39:11

      אני עוד לא שולטת ברזי התגובות כאן ברמה הטכנית, לכן לפעמים יוצא שהתגובה שלי בהתחלה ולפעמים בסוף ועכשיו פתאום יצא לא בכוונה כחול.

      אז אין כאן כוונה מיוחדת, סתם התברברות.

      קורץ

       

      צבע מובחן עוזר במערכת המבלבלת הזו. אמצי לך את הכחול (אני אימצתי את הכתום)

        13/3/08 16:16:

      "עיזבונות הרגשיים והרוחניים ", איזה ביטוי יפה

      תודה על האישי שאת מביאה, חמוטל

      ועל הצוהר למשפחות בהן התרבות מרכזית כל כך

      בילדותי אהבתי מאוד לקרוא, ואחרי תקופת האגדות

      ריגשו אותי אנציקלופדיות מאויירות

      אבל להורי לא היתה ממש ספריה

      אבי צרך את ביל קרטר, רינגו ופטריק קים

      ולאימי היו מספר מועט של רומנים בהוצאת מועדון הספר הטוב...

        13/3/08 11:39:

      אני עוד לא שולטת ברזי התגובות כאן ברמה הטכנית, לכן לפעמים יוצא שהתגובה שלי בהתחלה ולפעמים בסוף ועכשיו פתאום יצא לא בכוונה כחול.

       

      אז אין כאן כוונה מיוחדת, סתם התברברות.

       

      קורץ

        13/3/08 11:32:

       

      צטט: .חמוטל. 2008-03-13 10:25:06

       

      צטט: נוריות 2008-03-13 09:36:09

       

       

      אהבתי את הבחירה, בריחה, עצמי, עצמאי. 

       

       

       נורית

      כתבתי לך בלילה דקה לפני שהלכתי לישון ומתוך עייפות גדולה ושכחתי משהו , מעניין שאת זוכרת את הספרים של אימך דרך האיורים  ומתוך חוויה ויזואלית , לא סתם הפכת לאמנית ויזואלית  (:

      חמוטל

       

       

       יש משהו במה שאת אומרת. מכל החושים באמת הראיה הוא החריף ביותר אצלי. 

       מאד חשובות לי למשל עטיפות הספרים. אולי עבור אחרים זה פרט שולי, אבל ההנאה שלי מספר מתחילה בעטיפה. לפעמים אני מתאכזבת כשהעטיפה נפלאה והספר פחות, כי לא תמיד אני קונה על פי המלצה או קריאת ביקורות. גם דיסקים אני בוחרת לפעמים כך. 

      עטיפות הספרים שאמא שלי קראה היו אמירה סוציולוגית חריפה ושיקפו את הפנטזיה שלה שמישהו יטפל בה. מאד שעשע אותי עוד כילדה לבחון אותן. כמו נערות ג'יימס בונד , כך גם הנשים על העטיפות האלו נראו שיבוט האחת של השניה וכולן היו עם גוף מפתה ומבט חסר אונים המביט בגבר השרירי בערגה. זה משהו מיוחד. לא בדקתי איך העטיפות על ספרים מסוג זה כיום, אבל סביר להניח שמה שהשתנה זה רק המעבר מאיור לצילום.        

        13/3/08 10:52:

       

      את החמוטלנד מוכרחים לדייק לא המצאתי, אלא לקחתי בהשאלה מעבודה שאני אוהבת מאוד של אמן שאני מעריכה מאוד- מיכאל דרוקס.

      דרוקסלנד הוא דיוקן שמתרחק מזהות חיצונית באמצעות תווי פנים הוא הדיוקן שלהעוסק יותר מכל ודווקא ביצירה זו בזהות אישית  מיכאל דרוקס, ובשייכות, ובמחשבות שייכותו של האמן.

      דרוקסלנד

       

       

       

       

       

       

        13/3/08 10:34:

       

       

      צטט: טקסטואלית 2008-03-12 21:07:10

      נהניתי לקרוא את הפוסט הזה *

      כרגיל, אני נהנית לקרוא את התיאורים שלך, את הדרך שבה את תופסת את הדברים ואיך את מייצגת אותם במילים.

       

      "האופן בו טקסט פואטי מעורר תגובה כאשר קוראים  אותו הוא עצמו תכלית הקריאה. מצד אחד נמצא הטקסט עצמו, ומהצד הנגדי הקורא, ובין שני קצוות אלו נוצרת התשתית למה שקרוי  "התקשורת הספרותית". כלומר היצירה הספרותית מהווה לפי רעיון זה סוג של תקשורת בשל כוחה להתערב בעולם שמסביבה ולהשפיע עליו" - כן, הקורא/ת כמי שמוציא/ה את הטקסט לפועל, כמעט (בדומה ל? בדיוק?) כמו שחקנים/יות המוציאים/ות לפועל את הטקסט של המחזות.

       

      אולי כדאי גם לך לחשוב לעשות כמוה - לאסוף את הרשימות שלך העוסקות בנושאים שונים ולאגדם לספר/ לספרים.

       

      אגב, בקשר ל"ובמקביל בחיים האמיתיים שמחוץ למחשב"

      את מחשיבה את מה שאת עושה במחשב כמחוץ לחיים האמיתיים, כלא חלק מהחיים האמיתיים? אותי זה תמיד מדהים כשאני קוראת משפטים מבחינים שכאלה.

       

      היי צביה

      בדיוק אתמול דיברתי עם ידיד  על הכוח שמצטבר  במערכת התקשורת הממוחשבת, ואיך שהוא הנושא הזה גם עובר כחוט השני בתגובות לרשומות בבלוג .

      החיים שלי שמחוץ למחשב הרבה יותר מורכבים וכוללים משפחה ומחוייבויות משפחה, קליניקה  וקשר עם השקעה רבה עם מטופלי ,ועוד: מחוייבויות הקשורות לעיסוקי האקדמי, בשבילי הבלוג הזה הוא פינת החסד שלי הרגעים הקטנים מרוממי הנפש שבהם אני יכולה להתנתק מהכל ולחיות רק ב"חמוטלנד"  שבתוך הראש שלי.

      כפי סיפרתי בתגובת למעלה לנורית, חלקים גדוליםמילדותי ביליתי במחוזות החפץ הללו. כבוגרת אני חיה בצורה אחרת , הבלוג הזה הוא במובנים רבים ילדותי השניה.

      ולגבי פרסום הרשומות  , חלק מהן הם שברירי רעיונות שהתפתחו ומתפתחים למאמרים רחבי היקף  עבור כתבי עת מקצועיים, ומעבר לזה קטונתי 

      אבל תודה על האימון ובכיף (:

      חמוטל

      מאוווווווד מעניין מה שאת כותבת.

      אהבתי את חמוטלנד :-)

       

      ועכשיו אשאל בצורה אחרת: האם לדעתך חיי הנפש, חיי הרוח, הפנימיות שלנו אינם חלק מהחיים האמיתיים שלנו? רק מה שמחוצה לנו, רק מה שאנו עושות עם הזולת, רק החיים החברתיים והמקצועיים שלנו הם "החיים האמיתיים"?

      ולאור עיסוקך ולאור העובדה שברור שיש לך חיים פנימיים עשירים - תמיהתי רבה עוד יותר.

      (ורק כדי שיהיה ברור לגמרי, הרי לא עוברות כאן מימיקות וטון דיבור: אני חלילה לא מבקרת, לא מנסה לשכנע וכו' - אני באמת שואלת. ואת כמובן לא חייבת להשיב לשאלותיי :-) )

       

      את שואלת שאלות חשובות שגם לי אין עליהן תשובות עד הסוף, אפשר לגשת לשאלות הללו מכל מיני כיוונים, ותיאוריות פסיכואנליטיות שונות כמובן שתארנה כל מיני סוגי הסברים ביחס ל"עצמי האמת"  אולי פעם בעתיד אכתוב על כך.

      אבל, בלי לשמוע  מנעד ווקלי - באמת קשה יותר להבין בדיוק, והאמת היא שאני התייחסתי בעיקר למינון, בתוך ים המחויבויות של כולנו לא תמיד פשוט לעצור הכל ולקרוא, לחשוב ולכתוב. ומה שקורה בין לבין לפעמים חולף בלי להשארי חותם. בחמוטלנד (או טקסטואלנד לחילופין ) זה לא קורה. עבורי כיום ובגילי  אלו הרגעים הקטנים של העונג שבהנצחת העונג.

       

       

        13/3/08 10:25:

       

      צטט: נוריות 2008-03-13 09:36:09

       

       

      אהבתי את הבחירה, בריחה, עצמי, עצמאי. 

       

       

       נורית

      כתבתי לך בלילה דקה לפני שהלכתי לישון ומתוך עייפות גדולה ושכחתי משהו , מעניין שאת זוכרת את הספרים של אימך דרך האיורים  ומתוך חוויה ויזואלית , לא סתם הפכת לאמנית ויזואלית  (:

      חמוטל

        13/3/08 10:09:

       

      צטט: .חמוטל. 2008-03-12 21:17:38

       

      צטט: טקסטואלית 2008-03-12 21:07:10

      נהניתי לקרוא את הפוסט הזה *

      כרגיל, אני נהנית לקרוא את התיאורים שלך, את הדרך שבה את תופסת את הדברים ואיך את מייצגת אותם במילים.

       

      "האופן בו טקסט פואטי מעורר תגובה כאשר קוראים  אותו הוא עצמו תכלית הקריאה. מצד אחד נמצא הטקסט עצמו, ומהצד הנגדי הקורא, ובין שני קצוות אלו נוצרת התשתית למה שקרוי  "התקשורת הספרותית". כלומר היצירה הספרותית מהווה לפי רעיון זה סוג של תקשורת בשל כוחה להתערב בעולם שמסביבה ולהשפיע עליו" - כן, הקורא/ת כמי שמוציא/ה את הטקסט לפועל, כמעט (בדומה ל? בדיוק?) כמו שחקנים/יות המוציאים/ות לפועל את הטקסט של המחזות.

       

      אולי כדאי גם לך לחשוב לעשות כמוה - לאסוף את הרשימות שלך העוסקות בנושאים שונים ולאגדם לספר/ לספרים.

       

      אגב, בקשר ל"ובמקביל בחיים האמיתיים שמחוץ למחשב"

      את מחשיבה את מה שאת עושה במחשב כמחוץ לחיים האמיתיים, כלא חלק מהחיים האמיתיים? אותי זה תמיד מדהים כשאני קוראת משפטים מבחינים שכאלה.

       

      היי צביה

      בדיוק אתמול דיברתי עם ידיד  על הכוח שמצטבר  במערכת התקשורת הממוחשבת, ואיך שהוא הנושא הזה גם עובר כחוט השני בתגובות לרשומות בבלוג .

      החיים שלי שמחוץ למחשב הרבה יותר מורכבים וכוללים משפחה ומחוייבויות משפחה, קליניקה  וקשר עם השקעה רבה עם מטופלי ,ועוד: מחוייבויות הקשורות לעיסוקי האקדמי, בשבילי הבלוג הזה הוא פינת החסד שלי הרגעים הקטנים מרוממי הנפש שבהם אני יכולה להתנתק מהכל ולחיות רק ב"חמוטלנד"  שבתוך הראש שלי.

      כפי סיפרתי בתגובת למעלה לנורית, חלקים גדוליםמילדותי ביליתי במחוזות החפץ הללו. כבוגרת אני חיה בצורה אחרת , הבלוג הזה הוא במובנים רבים ילדותי השניה.

      ולגבי פרסום הרשומות  , חלק מהן הם שברירי רעיונות שהתפתחו ומתפתחים למאמרים רחבי היקף  עבור כתבי עת מקצועיים, ומעבר לזה קטונתי 

      אבל תודה על האימון ובכיף (:

      חמוטל

      מאוווווווד מעניין מה שאת כותבת.

      אהבתי את חמוטלנד :-)

       

      ועכשיו אשאל בצורה אחרת: האם לדעתך חיי הנפש, חיי הרוח, הפנימיות שלנו אינם חלק מהחיים האמיתיים שלנו? רק מה שמחוצה לנו, רק מה שאנו עושות עם הזולת, רק החיים החברתיים והמקצועיים שלנו הם "החיים האמיתיים"?

      ולאור עיסוקך ולאור העובדה שברור שיש לך חיים פנימיים עשירים - תמיהתי רבה עוד יותר.

      (ורק כדי שיהיה ברור לגמרי, הרי לא עוברות כאן מימיקות וטון דיבור: אני חלילה לא מבקרת, לא מנסה לשכנע וכו' - אני באמת שואלת. ואת כמובן לא חייבת להשיב לשאלותיי :-) )

        13/3/08 09:36:

       

      צטט: .חמוטל. 2008-03-13 03:14:55

      אהבתי את הבחירה, בריחה, עצמי, עצמאי. 

       

      צטט: נוריות 2008-03-12 22:13:26

       

       

       

      מעניין, אני הגעתי לספרים מהמקום ההפוך. אצלי בבית לא קראו כמעט ספרים. אמא שלי קראה בעיקר הרומן הרומנטי באנגלית. ספרים עבים מאד כשעל הכריכה היו אופציות מתחלפות של איורים עם נשים קטנות יפות וחסרות אונים שגבר שרירי מציל אותן ואבא שלי כמעט ולא קרא בכלל. החברים של הורי היו רחוקים מעולם הקריאה והספרות.

       

      חיפשתי מפלט מהמציאות ובניתי לי עולם פנימי מקביל וחייתי בו לפני שגיליתי את הספרים. רק בגיל ההתבגרות התחלתי לקרוא באינטנסיביות וגיליתי  עוד סוג של מפלט ומאז זו אהבה גדולה שמאד מאד משפיעה על היצירה שלי.  נראה שבחרתי בעולם של הספרים והקולנוע ( עוד אהבה גדולה שלי ) כי הורי היו כל כך רחוקים ממנו. זה היה משהו רק שלי.

       

       אהבתי את הדיבור שלך על "חמוטלנד" שבנית לך כאן. 

       

      נורית   

       

       

      המרד "בקטן" דרך הבריחות שהן בחירות ההפוכות  לאלו של הורינו, הן הבחירות שמניעות על גלגלי התפתחות ה"עצמי" שלנו לעצמאי ובוגר  (שמת לב לקרבה בין המילים עצמי לעצמאי? בריחה לבחירה?)

      לפחות לקחת את הכיוונים החיוביים, לפעמים התהליך לא מתקיים , לא מתאפשר לו להתקיים בתוך הדינמיקה המשפחתית ,  ואז הרבה יותר גרוע.

       

       

        13/3/08 03:14:

       

      צטט: נוריות 2008-03-12 22:13:26

       

       

       

      מעניין, אני הגעתי לספרים מהמקום ההפוך. אצלי בבית לא קראו כמעט ספרים. אמא שלי קראה בעיקר הרומן הרומנטי באנגלית. ספרים עבים מאד כשעל הכריכה היו אופציות מתחלפות של איורים עם נשים קטנות יפות וחסרות אונים שגבר שרירי מציל אותן ואבא שלי כמעט ולא קרא בכלל. החברים של הורי היו רחוקים מעולם הקריאה והספרות.

       

      חיפשתי מפלט מהמציאות ובניתי לי עולם פנימי מקביל וחייתי בו לפני שגיליתי את הספרים. רק בגיל ההתבגרות התחלתי לקרוא באינטנסיביות וגיליתי  עוד סוג של מפלט ומאז זו אהבה גדולה שמאד מאד משפיעה על היצירה שלי.  נראה שבחרתי בעולם של הספרים והקולנוע ( עוד אהבה גדולה שלי ) כי הורי היו כל כך רחוקים ממנו. זה היה משהו רק שלי.

       

       אהבתי את הדיבור שלך על "חמוטלנד" שבנית לך כאן. 

       

      נורית   

       

       

      המרד "בקטן" דרך הבריחות שהן בחירות ההפוכות  לאלו של הורינו, הן הבחירות שמניעות על גלגלי התפתחות ה"עצמי" שלנו לעצמאי ובוגר  (שמת לב לקרבה בין המילים עצמי לעצמאי? בריחה לבחירה?)

      לפחות לקחת את הכיוונים החיוביים, לפעמים התהליך לא מתקיים , לא מתאפשר לו להתקיים בתוך הדינמיקה המשפחתית ,  ואז הרבה יותר גרוע.

       

        12/3/08 22:13:

       

      צטט: .חמוטל. 2008-03-12 21:06:47

       

      מעניין, אני הגעתי לספרים מהמקום ההפוך. אצלי בבית לא קראו כמעט ספרים. אמא שלי קראה בעיקר הרומן הרומנטי באנגלית. ספרים עבים מאד כשעל הכריכה היו אופציות מתחלפות של איורים עם נשים קטנות יפות וחסרות אונים שגבר שרירי מציל אותן ואבא שלי כמעט ולא קרא בכלל. החברים של הורי היו רחוקים מעולם הקריאה והספרות.

       

      חיפשתי מפלט מהמציאות ובניתי לי עולם פנימי מקביל וחייתי בו לפני שגיליתי את הספרים. רק בגיל ההתבגרות התחלתי לקרוא באינטנסיביות וגיליתי  עוד סוג של מפלט ומאז זו אהבה גדולה שמאד מאד משפיעה על היצירה שלי.  נראה שבחרתי בעולם של הספרים והקולנוע ( עוד אהבה גדולה שלי ) כי הורי היו כל כך רחוקים ממנו. זה היה משהו רק שלי.

       

       אהבתי את הדיבור שלך על "חמוטלנד" שבנית לך כאן. 

       

      נורית   

      צטט: נוריות 2008-03-12 14:18:06

      היה לי מצב רוח מורכב ומצאתי את הדיבור הנהדר על הספר הזה ועל ספרים בכלל שהם גם אהבתי הגדולה וזזו להם העננים ונסחפתי עם הדברים ועם אלף מחשבות על ספרים.

       אני מצלמת בכל פרוייקט שלי סדרה הקשורה לספרים שאני אוהבת.

       

      מה שאת מכנה "תקשורת ספרותית" הוא באמת הדבר המרגש ביותר בתהליך הקריאה והוא קיים גם מול אמנויות אחרות, אבל חזק במיוחד מול ספר. 

       

      חושבת גם על הספר "צלה של הרוח" ( קרלוס רואיס סאפון ) שעוסק באהבת ספרים ולאן היא יכולה להוביל אותנו. וזה מביא אותי למחשבה שהרבה פעמים התקשורת הספרותית לא נעצרת רק בין הקורא לסופר או בין הקורא לספר, אלא שיש לה עוד הרבה זרועות שנשלחות ומקשרות הרבה אנשים זה לזה באופן מפתיע ומיוחד. כמו למשל הבלוג הזה שלך שבו את מדברת הרבה על ספרים שמצאת בהם עניין ונכנסים אנשים לקרוא ומשם דברים יכולים להתגלגל באופנים מפתיעים, קשרים מעניינים יכולים להירקם והכל מתחיל מהקשר שלך לספר מסוים. 

       

      לא הכרתי את הספר ושמחה לשמוע עליו.

       

      תודה, שיפרת את מצב רוחי.

       

      נורית

          

       

       

       

        

       

       

       

      לגבי תקשורת ספרותית , נולדתי לתוך ארון ספרים, חייהם של הורי סבבו בשל עיסוקו של אבי סביב ספרות אמנות , סופרים מבקרים חוקרים ואמנים פלסטיים וחיי הבוהמה האמנותית התל אביבית . וכך  גם שפת הילדות (הרגשית ) שלי התפתחה ועוצבה בהתאמה. במבט לאחור ברור לי שהייתי עוף מוזר שניסה ליצור התאמה בין היומיום ברחוב הישראלי של שנות  השישים לעולמות הספרותיים שינקתי ודימיתי שהם -הם החיים.

      הסיטואציות שמתוארות בספר של פדימן מוכרות לי עד אימה ותדהמה מילדותי בגרותי וממה שחלחל לילדי.  יש גורלות שלא ניתן לברוח מהם (:

       

        12/3/08 21:17:

       

      צטט: טקסטואלית 2008-03-12 21:07:10

      נהניתי לקרוא את הפוסט הזה *

      כרגיל, אני נהנית לקרוא את התיאורים שלך, את הדרך שבה את תופסת את הדברים ואיך את מייצגת אותם במילים.

       

      "האופן בו טקסט פואטי מעורר תגובה כאשר קוראים  אותו הוא עצמו תכלית הקריאה. מצד אחד נמצא הטקסט עצמו, ומהצד הנגדי הקורא, ובין שני קצוות אלו נוצרת התשתית למה שקרוי  "התקשורת הספרותית". כלומר היצירה הספרותית מהווה לפי רעיון זה סוג של תקשורת בשל כוחה להתערב בעולם שמסביבה ולהשפיע עליו" - כן, הקורא/ת כמי שמוציא/ה את הטקסט לפועל, כמעט (בדומה ל? בדיוק?) כמו שחקנים/יות המוציאים/ות לפועל את הטקסט של המחזות.

       

      אולי כדאי גם לך לחשוב לעשות כמוה - לאסוף את הרשימות שלך העוסקות בנושאים שונים ולאגדם לספר/ לספרים.

       

      אגב, בקשר ל"ובמקביל בחיים האמיתיים שמחוץ למחשב"

      את מחשיבה את מה שאת עושה במחשב כמחוץ לחיים האמיתיים, כלא חלק מהחיים האמיתיים? אותי זה תמיד מדהים כשאני קוראת משפטים מבחינים שכאלה.

       

      היי צביה

      בדיוק אתמול דיברתי עם ידיד  על הכוח שמצטבר  במערכת התקשורת הממוחשבת, ואיך שהוא הנושא הזה גם עובר כחוט השני בתגובות לרשומות בבלוג .

      החיים שלי שמחוץ למחשב הרבה יותר מורכבים וכוללים משפחה ומחוייבויות משפחה, קליניקה  וקשר עם השקעה רבה עם מטופלי ,ועוד: מחוייבויות הקשורות לעיסוקי האקדמי, בשבילי הבלוג הזה הוא פינת החסד שלי הרגעים הקטנים מרוממי הנפש שבהם אני יכולה להתנתק מהכל ולחיות רק ב"חמוטלנד"  שבתוך הראש שלי.

      כפי סיפרתי בתגובת למעלה לנורית, חלקים גדוליםמילדותי ביליתי במחוזות החפץ הללו. כבוגרת אני חיה בצורה אחרת , הבלוג הזה הוא במובנים רבים ילדותי השניה.

      ולגבי פרסום הרשומות  , חלק מהן הם שברירי רעיונות שהתפתחו ומתפתחים למאמרים רחבי היקף  עבור כתבי עת מקצועיים, ומעבר לזה קטונתי 

      אבל תודה על האימון ובכיף (:

      חמוטל

        12/3/08 21:08:

       

      צטט: sima33 2008-03-12 16:39:45

      חמוטל .

      תודה!

      תודה על החויה.

      כפריקית של ספרים, וכמי שבביתה "מזדחלים" הספרים ותופסים כל פינה טובה, הזדהתי מכל מילה כתובה, למעט שיגעון ההגהה , את יודעת ענין של לקות למידה פרטית שלי  שגורמת לי לשגות בכתיבה, מה שלא מפריע לי גם להפוך את הספר  מלבד להנאה צרופה גם לובייט מישוש.

      זוכרת כילדה הייתי "מסניפה" ריחם החדש של ספרים כולל ספרי בית ספר.

      בולעת ספרים בשקיקה, כל יום בספריה הציבורית במקום מגורי.

      חלק מהפנטזיה הגדולה ביותר שלי, ואהבתי הגדולה לחיות נולדו מקריאת ספרים על חיות ושאר דברים, לחופש נולדה, סיפורה של לביאה ע"י משפחת אדמס, ואני גודול, "אני והשמפנזים" או כפי שידוע כסרט "גורילות בערפל"

      באותו רגע מיד רציתי להיות מדענית וחוקרת  התנהגות של בעלי חיים ביערות אפריקה או ניו זילנד.

      אהבתי העזה לבעלי חיים נטבעה בי משורת הקריאה הראשונה.

      החויה   ותזכורת לספר הינה תזכורת מהנה לדברים שנמצאים  ברקע  , אולם מהדהדים איתי כל הזמן.

      תודה

      סופשבוע מקסים עם הרבה  כתבות והערות עינים על ספרים חדשים

      סימה

       

      סוף שבוע נהדר גם לך, ומלא בעונג הידע 

      חמוטל

        12/3/08 21:07:

       

      צטט: pelegtam 2008-03-12 14:27:09

      אכן, פנינה קטנה של חן! קראתי את הספר לפני כשנתיים, בעת נופש באילת, והיה לו חלק ממשי בהנאתי מאותה חופשה. הוא מצחיק ומענג. שמחתי לשוב ולהיזכר בו ברשימתך היפה.

       

      בכיף ובעונג (:  חמוטל

        12/3/08 21:07:

      נהניתי לקרוא את הפוסט הזה *

      כרגיל, אני נהנית לקרוא את התיאורים שלך, את הדרך שבה את תופסת את הדברים ואיך את מייצגת אותם במילים.

       

      "האופן בו טקסט פואטי מעורר תגובה כאשר קוראים  אותו הוא עצמו תכלית הקריאה. מצד אחד נמצא הטקסט עצמו, ומהצד הנגדי הקורא, ובין שני קצוות אלו נוצרת התשתית למה שקרוי  "התקשורת הספרותית". כלומר היצירה הספרותית מהווה לפי רעיון זה סוג של תקשורת בשל כוחה להתערב בעולם שמסביבה ולהשפיע עליו" - כן, הקורא/ת כמי שמוציא/ה את הטקסט לפועל, כמעט (בדומה ל? בדיוק?) כמו שחקנים/יות המוציאים/ות לפועל את הטקסט של המחזות.

       

      אולי כדאי גם לך לחשוב לעשות כמוה - לאסוף את הרשימות שלך העוסקות בנושאים שונים ולאגדם לספר/ לספרים.

       

      אגב, בקשר ל"ובמקביל בחיים האמיתיים שמחוץ למחשב"

      את מחשיבה את מה שאת עושה במחשב כמחוץ לחיים האמיתיים, כלא חלק מהחיים האמיתיים? אותי זה תמיד מדהים כשאני קוראת משפטים מבחינים שכאלה.

        12/3/08 21:06:

       

      צטט: נוריות 2008-03-12 14:18:06

      היה לי מצב רוח מורכב ומצאתי את הדיבור הנהדר על הספר הזה ועל ספרים בכלל שהם גם אהבתי הגדולה וזזו להם העננים ונסחפתי עם הדברים ועם אלף מחשבות על ספרים.

       אני מצלמת בכל פרוייקט שלי סדרה הקשורה לספרים שאני אוהבת.

       

      מה שאת מכנה "תקשורת ספרותית" הוא באמת הדבר המרגש ביותר בתהליך הקריאה והוא קיים גם מול אמנויות אחרות, אבל חזק במיוחד מול ספר. 

       

      חושבת גם על הספר "צלה של הרוח" ( קרלוס רואיס סאפון ) שעוסק באהבת ספרים ולאן היא יכולה להוביל אותנו. וזה מביא אותי למחשבה שהרבה פעמים התקשורת הספרותית לא נעצרת רק בין הקורא לסופר או בין הקורא לספר, אלא שיש לה עוד הרבה זרועות שנשלחות ומקשרות הרבה אנשים זה לזה באופן מפתיע ומיוחד. כמו למשל הבלוג הזה שלך שבו את מדברת הרבה על ספרים שמצאת בהם עניין ונכנסים אנשים לקרוא ומשם דברים יכולים להתגלגל באופנים מפתיעים, קשרים מעניינים יכולים להירקם והכל מתחיל מהקשר שלך לספר מסוים. 

       

      לא הכרתי את הספר ושמחה לשמוע עליו.

       

      תודה, שיפרת את מצב רוחי.

       

      נורית

          

       

       

       

        

       

       

       

      לגבי תקשורת ספרותית , נולדתי לתוך ארון ספרים, חייהם של הורי סבבו בשל עיסוקו של אבי סביב ספרות אמנות , סופרים מבקרים חוקרים ואמנים פלסטיים וחיי הבוהמה האמנותית התל אביבית . וכך  גם שפת הילדות (הרגשית ) שלי התפתחה ועוצבה בהתאמה. במבט לאחור ברור לי שהייתי עוף מוזר שניסה ליצור התאמה בין היומיום ברחוב הישראלי של שנות  השישים לעולמות הספרותיים שינקתי ודימיתי שהם -הם החיים.

      הסיטואציות שמתוארות בספר של פדימן מוכרות לי עד אימה ותדהמה מילדותי בגרותי וממה שחלחל לילדי.  יש גורלות שלא ניתן לברוח מהם (:

        12/3/08 16:39:

      חמוטל .

      תודה!

      תודה על החויה.

      כפריקית של ספרים, וכמי שבביתה "מזדחלים" הספרים ותופסים כל פינה טובה, הזדהתי מכל מילה כתובה, למעט שיגעון ההגהה , את יודעת ענין של לקות למידה פרטית שלי  שגורמת לי לשגות בכתיבה, מה שלא מפריע לי גם להפוך את הספר  מלבד להנאה צרופה גם לובייט מישוש.

      זוכרת כילדה הייתי "מסניפה" ריחם החדש של ספרים כולל ספרי בית ספר.

      בולעת ספרים בשקיקה, כל יום בספריה הציבורית במקום מגורי.

      חלק מהפנטזיה הגדולה ביותר שלי, ואהבתי הגדולה לחיות נולדו מקריאת ספרים על חיות ושאר דברים, לחופש נולדה, סיפורה של לביאה ע"י משפחת אדמס, ואני גודול, "אני והשמפנזים" או כפי שידוע כסרט "גורילות בערפל"

      באותו רגע מיד רציתי להיות מדענית וחוקרת  התנהגות של בעלי חיים ביערות אפריקה או ניו זילנד.

      אהבתי העזה לבעלי חיים נטבעה בי משורת הקריאה הראשונה.

      החויה   ותזכורת לספר הינה תזכורת מהנה לדברים שנמצאים  ברקע  , אולם מהדהדים איתי כל הזמן.

      תודה

      סופשבוע מקסים עם הרבה  כתבות והערות עינים על ספרים חדשים

      סימה

        12/3/08 14:27:
      אכן, פנינה קטנה של חן! קראתי את הספר לפני כשנתיים, בעת נופש באילת, והיה לו חלק ממשי בהנאתי מאותה חופשה. הוא מצחיק ומענג. שמחתי לשוב ולהיזכר בו ברשימתך היפה.
        12/3/08 14:18:

      היה לי מצב רוח מורכב ומצאתי את הדיבור הנהדר על הספר הזה ועל ספרים בכלל שהם גם אהבתי הגדולה וזזו להם העננים ונסחפתי עם הדברים ועם אלף מחשבות על ספרים.

       אני מצלמת בכל פרוייקט שלי סדרה הקשורה לספרים שאני אוהבת.

       

      מה שאת מכנה "תקשורת ספרותית" הוא באמת הדבר המרגש ביותר בתהליך הקריאה והוא קיים גם מול אמנויות אחרות, אבל חזק במיוחד מול ספר. 

       

      חושבת גם על הספר "צלה של הרוח" ( קרלוס רואיס סאפון ) שעוסק באהבת ספרים ולאן היא יכולה להוביל אותנו. וזה מביא אותי למחשבה שהרבה פעמים התקשורת הספרותית לא נעצרת רק בין הקורא לסופר או בין הקורא לספר, אלא שיש לה עוד הרבה זרועות שנשלחות ומקשרות הרבה אנשים זה לזה באופן מפתיע ומיוחד. כמו למשל הבלוג הזה שלך שבו את מדברת הרבה על ספרים שמצאת בהם עניין ונכנסים אנשים לקרוא ומשם דברים יכולים להתגלגל באופנים מפתיעים, קשרים מעניינים יכולים להירקם והכל מתחיל מהקשר שלך לספר מסוים. 

       

      לא הכרתי את הספר ושמחה לשמוע עליו.

       

      תודה, שיפרת את מצב רוחי.

       

      נורית

          

       

       

       

        

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      .חמוטל.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין