בּוֹא יֶלֶד שֶׁב

וַאֲסַפֵּר לְךָ עַל לִבּוֹ שֶׁל עֵץ הַדַּעַת

שֶׁנֶּעֱקַר מֵגַן הָעֵדֶן ,

גֹּרַשׁ יַחַד עִם אָדָם וְחַוָּה וְאִבֵּד אֶת הַנֶּצַח

שֶׁחָטְאוֹ הַיָּחִיד הָיָה שֶׁפִּרְיו נֶֹאכַל

לַמְרוֹת שֶׁרָצָה לִהְיוֹת עֵץ הַחַיִּים הַנִּצְחִי

נָע בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ

לְלֹא שָׁרָשִׁים

שַׁבוּר, מְרַחֵף

מֵעַל עֲרוּץ הַנַּחַל

לִפְעָמִים נִדְמֶה לוֹ

שֶׁהוּא עַמּוּד הָאֵשׁ

אוֹ עַמּוּד הֶעָנָן

שֶׁמּוֹלִיךְ אֶת אַשְׁלָיַת

עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר.

לִבּוֹ שֶׁל עֵץ

כְּלִבּוֹ שֶׁל זֶה הָאָדָם

הַמְּבַכֶּה אֶת אָבְדָנָהּ

שֶׁל אַהֲבָה.

*** מתוך בקצה גבול האור.***

שיר בעקבות ציור.

ציור: משה דדון

שיר: מאיר דדון