כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    Gravez - ישר לקבר - ספור

    34 תגובות   יום רביעי, 5/6/19, 11:29

    לפני כחודש, בגלל אזכרה שהוזמנתי אליה, הגעתי לבית הקברות בחולון, ששמו הרשמי, תל אביב דרום.

     

    בבית הקברות הזה קבורים הורי יותר מארבעים שנה. בדמי ימיהם מתו, היא בדמי ימיה והוא בדמי ימיו. אבל אין הם קבורים זה ליד זו כפי שנהוג לקבור היום,  כפי שיאה ונאה אולי, אלא מרוחקים, כל אחד בקברו הוא, אולי למען שלום בית שם בעולמות הנצח. היא בגוש 6, אזור 3, והוא בגוש 3 אזור 7, שורת הקבר של שניהם דווקא זהה, שורה  24, יד המקרה היתה בדבר.

     

    מה כל זה אומר עלינו, עלי ועל אחי, ילדיהם. אולי רק שהיינו צעירים והמומים ומבולבלים וחסרי גרוש על התחת, אולי ואולי לא.

     

    עלי להתוודות, שלא לעיתים קרובות אני מגיעה לקברי הורי, טכסים, בתי קברות, אבני מצבה - זרים לי, חכמת עגל מלומדה, אני שם, כך עושים כולם, כך צריך, כך נהוג. אני עומדת מול המצבה כמו פוץ, לא זו בלבד שהאבן אינה נוגעת לליבי, אלא אני מתמלאת ניכור, כעס, אני נאטמת, דבקה באבן. אני אבן.


    ''

    אבן, לא אבא, ואף על פי כן בית-הנר עקור ולא לראשונה והאותיות דהו


    ''

    אבן, לא אמא, אבל לפחות לא עקרו את בית-הנר


    אין לי מושג למה, אולי תרגיל עושה לי כאן הנפש, תרגיל בהגנה עצמית, יעידו מביני דבר. מי יודע, אולי טראומה שאי אפשר לחזור אליה, פרידה שכאבה מדי, פחד מוות, יהנהן פסיכולוג מזדהה. לו הפתרונים.

     

    עובדה, אני ממעטת להגיע לקברי הורי. אבל כשאין זה נוגע לקרובים לי ביותר, אני דווקא נהנית לבלות בבתי קברות, אני אוהבת אותם כשמזג האוויר נח, כשאפשר לשמוע את השקט ואת הרוח מרשרשים בין העלים, בבתי הקברות שעצים מתנשאים שם לגובה. מה שלא קורה במרבית בתי הקברות בארץ, רק בעתיקים שבהם, או בבתי הקברות בארצות,  שהגשם פוקד אותן יותר.


    אצלינו, בבתי הקברות העירוניים, אנחנו קוברים היום את מתינו כשהרווח בין קבר לקבר, מזכיר את המרחק בין מושבי מטוס במחלקת תיירים או את זה שבין הכסאות בבתי הקולנוע. כשהריאות נושמות צפיפות, המחשבה לא שטה.

     

    אבל מה, כבר הגעתי, כבר הייתי שם בבית הקברות שבו קבורים הורי, אז מה, לא אגש לקבריהם.

    התחלנו ללכת לכיוון, גיסתי ואני, ואף על פי שהיתה לנו כתובת מדויקת של הקברים, התברברנו גם הפעם, כמו שאני מתברברת תמיד.

     

    אחורה פנה. החלטנו לחזור למשרד בית הקברות ולקוות שיהיה עדיין פתוח, למרות צהרי יום השישי.

    המשרד היה רחוק, השמש להטה והלהיטה את גושי השיש, כמו שהיא אוהבת, צבעה את האוויר בריצודי צבע שקופים, שרקדו לנגד עינינו, סמאו את המבט.  

     

    הנחמד שקבל את פנינו במשרד הציע לשתות מים קרים ושאל, אם יש לנו סמרטפון ואם אנחנו יודעים את שמות הקבורים.

    "בטח, מה זאת אומרת, יש עוד היום אנשים שאין להם סמרטפון?!"

    הוא בקש את הסמרטפון ותוך דקה הייתי מחוברת, הפעם למתים שלי.


    Gravez"", הוויז של ה-graves ,  קוראים לאפליקציה, ישר לקבר היא תוביל אותי, עלי רק לבחור, אם ברכב ואם ברגל.

    ברגל בחרנו, ומהאפליקציה דיברו אלינו. לא, לצערי, לא המתים, קולות אחרים, זרים הורו לנו את הדרך.

     

    קודם, כשהקלדתי את שם אבי ואמי, קבלתי על מסך הסמרטפון את צילום שני הקברים. את כתובתם המדוייקת, גוש, אזור, חלקה וקבר ואת תאריך מותו של כל אחד, תאריך עברי ולועזי. מיד ראיתי, שמקבר אבי שוב עקרו את בית הנר.

     

    שמעתי שכך זה מתנהל בבתי הקברות שלנו. לפעמים כשחסר לקבלן בית-נר למצבה חדשה, הוא עוקר ישנה ומשתמש בה לקבר החדש. מילא, נחמתי את עצמי, במנילה שבפיליפינים המצב עגום הרבה יותר, במלאת חמש שנים למות יקירך, אם אינך מחדש את חוזה הקבורה ומשלם דמי שכירות לקבר, המת מוצא מקברו, וקוברים אחר במקומו, שקרוביו כן שילמו עבורו.

     

    וחזרה למראה העיניים בבית הקברות תל אביב דרום, על שתי המצבות של הורי דהה צבע הכתוב. מה שהצית ביתר שאת את רגשות האשמה וסחט ביני לבין עצמי הבטחה לביקורים תכופים יותר  ולשיפוץ המצבות.

     

    האיש שעל המשרד הציץ בצילום המצבות ומיד המליץ, שבלחיצת כפתור, הנה פה, אפשר להזמין את השיפוץ הנדרש.

    לא, הציע אחי, נגייס את הילדים, נעשה את זה לבד.

     

    אבל לא על כך רציתי לספר, אלא על ה   Gravez האפליקציה, שתוביל אתכם ישר אל הקבר, האפליקציה שתחבר אתכם למתים שלכם.

     

    אני מחכה לשלב הבא, לאפליקציה שבאמת תחבר אותי למתים שלי, לא רק באופן סמלי, אלא שהם יובילו אותי לקבר בעצמם ובדרך וגם כשנגיע לקבר, נוכל לשוחח. בעצם, שבכלל נוכל לשוחח בניחותא, הגיע הזמן אחרי שנים רבות כל כך.

    אם לא בימי יקרה הדבר, ואם אהיה כבר בין שוכני עפר, זכרו להתחבר אלי, כשסוף סוף תקום ותהיה האפליקציה.

     

    אגב, קראתי בגליון האחרון של "גג", כתב עת לספרות, ש:

    בכפר הקטן אוטסוצ'י ביפן, שהיה חלק מאזור שאירעו בו רעידת אדמה וצונמי שכילו במחטף כ-16,000 בני אדם, אחד מתושבי הכפר שאיבד את בן דודו, בנה בגינת ביתו תא טלפון, כדי שיוכל להתקשר אליו כשיתגעגע. תא זה היה למוקד עלייה לרגל ליפנים שאיבדו את יקיריהם.


    חנה גרנות, ששכלה את בנה דרור, הרימה את השפופרת, נסתה וכתבה על כך שיר, קראתי אותו. 

    פיתחו כאן את הקישור, קראו את השיר והביטו בתא הטלפון. צמרמורת מובטחת.


    http://online.flipbuilder.com/ameb/ijbc/mobile/index.html#p=116

     

     

     

     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה  

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/19 22:14:

      צטט: א ח א ב 2019-06-08 13:06:06

      חג שמח. בית הקברות שלי נראה כמו אלבום תמונות ילדות. אני מכיר באופן אישי רוב מי שקבור שם. לפחות יודע מי הם היו. כך נראה בית העלמין של קיבוץ יזרעאל.
      אני מקנאה ומקנאה
        11/6/19 22:03:

      צטט: * חיוש * 2019-06-08 09:13:38

      יקירה נשיקה

      קראתי אותך, על האפליקציה ועל הדברים האחרים 

      וחשתי התרגשות גדולה, 

      הורי קבורים זה לצד זה בגוש 6 אזור 3

      ''


      מקומם העניין הזה שתלשו את בית הנר, יש מקרים שאנשים בשיא חוצפתם גם

      לוקחים פרחים מהאגרטלים המוצבים על הקבר ושמים אצלם.

      חשתי צורך לשתף :

      תמיד כשאני מבקרת את הוריי מנוחתם עדן 

      אני ניכנסת עד לחלקת הקבר עם רכבי, הקבר דיי רחוק מהשער האחורי

      אני אף פעם לא זוכרת בדיוק מתי עליי לפנות שמאלה, ימינה.....

      בכניסה לבית הקברות אני מבקשת בלבי מהורי ז"ל שיכוונו אותי עד לקבר

      ותמיד אני מגיעה לשם. מרגיש לי שהם עוזרים לי מלמעלה

      או שתת המודע זוכר גם זוכר את הדרך.

      שתיבדלי לחיים ארוכים ומלאי בריאות

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

       

      איזה יופי , חיוש, שמכוונים אותך שם מלמעלה ואת מצליחה להעזר. מרגש!

        11/6/19 21:59:

      צטט: פוצקלה 2019-06-07 10:15:10

      למרות הכאב הצלחת להצחיק אותי. כל כך הזדהתי עם מה שכתבת.
      שמחה שצחקת, הללויה!

       

        11/6/19 21:59:

      צטט: תכשיט 2019-06-06 19:33:27

      מצחיק ועצוב בכפיפה אחת... שבועות שמח לך...
      תודה תכשיט, החיים כך מצחיקים ועצובים בו בזמן

       

        11/6/19 21:58:

      צטט: שושנה13 2019-06-06 16:12:08

      גם הורי לא קבורים זה לצד זו. אמי מתה קודם, ואבי לא רצה לגעת בנושא התשלום לחלקה עבורו. זה הפחיד אותו. די הרבה שנים נסעתי ביום השנה למותם, עד שחדלתי. זה לא יחזיר אותם לחיים, ואני אתעייף. חסר תוחלת.
      כן, אני ממש מבינה על מה את מדברת, שושנה

       

        11/6/19 21:57:

      צטט: גילהסטחי 2019-06-06 12:57:54

      אפליקציה קטנה ורעיון כביר. הכתיבה שלך היא מעדן.
      תודה, גילה, תודה רבה לך על שהחמאת

       

        11/6/19 21:55:

      צטט: דוקטורלאה 2019-06-06 12:01:42

      "לא יאומן כי יסופר"...השבוע היינו בבית הקברות הזה. אמא של אחת מכלותי נפטרה, 34 שנים היינו יחד אתה ועם משפחתה. לאחר הלוויה, הגענו השבוע ל"שלושים". היום יש סידור חדש. חצי לנפטרת וחצי לבעלה שיחיה. היה עצוב נורא. הפרחים שהובאו היו נפלאים. מי שקרא את דברי התפילה, בשכר כמובן, עשה עבודה כל כך שיגרתית ומהירה שרצינו כי יסתלק מטווח ראייתנו. הרעיון הנבון שעלה במוחי תוך כדי דבריו היה כיצד לנחם במקצת את כלתי. היא טיפלה חודשים רבים באמה בשקידה ובנאמנות. אמרתי לה"זו הדרך של כולנו. אף אחד לא נשאר עלי אדמות, אבל את ליווית אותה אל מקומה כאן באהבה ובסבלנות." התברר שדבריי היו במקום. היא חיבקה ונישקה אותי וחזרה כמה פעמים: כמה שאת צודקת...כך נפרדנו איש לדרכו, עצובים מאד.
      משתתפת בצערך ובצער משפחתך, לאה יקרה
        11/6/19 21:54:

      צטט: נומיקן 2019-06-06 10:03:19

      בזמנו כתבתי תסריט עם הבמאי הנפלא רם לוי. הוא קרא את התסריט ואמר - זה צריך להתחיל בבית קברות. אמרתי - אבל זה קומדיה. רם ענה - זה צריך להתחיל בבית קברות. וזה יהיה מצחיק? שאלתי תכתבי את זה מצחיק אז זה יהיה מצחיק. הוא ענה. כתבתי מצחיק.

      ".... זו קומדיה, הכאב הוא קומדיה!" מתוך "ערפל" מיגל דה אונמונו

        11/6/19 21:49:

      צטט: נומיקן 2019-06-06 10:00:29

      כתוב נפלא, צחקתי והצטמררתי ובסוף, השיר, כצפוי, בכיתי.
      גם לי זלגו דמעות כשקראתי את השיר

       

        11/6/19 21:48:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-06-06 09:31:06

      תודה על הפוסט המאלף. (גמני ממעטת ביקוריי בקברי הורי (שמתו, גם הם, בדמי ימיהם), אבל משתדלת שלא לפקוד בתי קברות אלא אם כן - אין ברירה. זאת - בין היתר עקב ה"חברה קדישא המרבה לעשות מלאכתה פלסתר ומתעמרת בחלשים, כך לפי ניסיוני, לדאבה. אגב, נתקלתי בבית קברות המתנהל אחרת לגמרי, וממוקם בקיבוץ אי שם, אבל לא אעניק להם כאן פרסום).
      הכי כייף להקבר בקיבוצים, אבל זה אקסלוסיבי לחברים או למי שמשלמים והרבה...בית קברות דה לוקס!

       

        11/6/19 21:46:

      צטט: ~ ~ 2019-06-06 08:47:59

      גם אני ראיתי את התוכנית "טיול אחרי צבא 3" בפיליפינים עם ענת גורן ובת חן סבג

      כשפתחו את הקבר לאחר 5 שנים כדי לפנות אותו -
      מבינים שהאדם הוא לא הגוף שלו אלא הרוח שלו, ובקבר אין כלום חוץ מעצמות.

      באמת, אילו רק יכולנו לתקשר עם הרוח שעזבה את הגוף......

      אילו יכולנו... אז אנחו מדמיינים

       

        11/6/19 21:45:

      צטט: איציק אביב 2019-06-06 08:31:58

      כתוב יופי.
      תודה רבה, איציק
        11/6/19 21:44:

      צטט: barir 2019-06-06 07:49:22

      אהבתי לקרוא את הפוסט שלך, גם ריגשת אותי, הצחקת אותי ותודה על המידע של קיום האפליקציה של הווייז של הקברים... גם אני מתברברת בבית הקברות כשאני מחפשת את קברי הורי.
      תודה לך, לוסיה, יקרה, אגב, כך, לוסיה, קראו לאימי.

       

        11/6/19 21:42:

      צטט: ~בועז22~ 2019-06-06 00:15:56

      מבין אותך, לפחות לעניין הקבר. אבי נפטר לפני מ-30 שנים. לקבר עצמו אין לי חיבור. אבל שלשום הייתי אצל אמי-שתחייה. חפש את ספר המתכונים, היא ביקשה ממני. וידעתי גם למה. בספרון הזה, אגורים כל מתכוני העוגות המיוחדות, בהן המיוחדת של חג שבועות. ואכן כי כן: מצאתיו. המתכון, כמו כול המתכונים שם, כתוב בכתב ידו הקטן והמוקפד של אבא. נגעתי בו. התחברתי. לומר את האמת?, למעשה אבי, כמו יקירים ללבי אחרים, שעבר/עברו לעולם שכול טוב (כך אני מקוה...) נמצאים איתי, כול הזמן. אני מוצא עצמי מדבר אליהם, שואל אותם, מספר להם, משתף אותם. כמעט יכול לחוש בהם. נכון, זה לא אותו הדבר. אבל איני צריך לטלפן אליהם. הרי הם כאן, איתי.

      אתה יודע, בועז, גם אצלי שמורה מחברת המתכונים של אימי, יותר מ40 שנה היא שמורה בין ספרי הבישול . צהובה, המתכונים בפולנית, בכתב ידה הארוך של אימי, עטפתי פעם את המחברת הזאת בעטיפת פרחים וורודה, אני צריכה לעשות זאת שוב. תודה שהזכרת לי
        8/6/19 13:06:
      חג שמח. בית הקברות שלי נראה כמו אלבום תמונות ילדות. אני מכיר באופן אישי רוב מי שקבור שם. לפחות יודע מי הם היו. כך נראה בית העלמין של קיבוץ יזרעאל.
        8/6/19 09:13:

      יקירה נשיקה

      קראתי אותך, על האפליקציה ועל הדברים האחרים 

      וחשתי התרגשות גדולה, 

      הורי קבורים זה לצד זה בגוש 6 אזור 3

      ''


      מקומם העניין הזה שתלשו את בית הנר, יש מקרים שאנשים בשיא חוצפתם גם

      לוקחים פרחים מהאגרטלים המוצבים על הקבר ושמים אצלם.

      חשתי צורך לשתף :

      תמיד כשאני מבקרת את הוריי מנוחתם עדן 

      אני ניכנסת עד לחלקת הקבר עם רכבי, הקבר דיי רחוק מהשער האחורי

      אני אף פעם לא זוכרת בדיוק מתי עליי לפנות שמאלה, ימינה.....

      בכניסה לבית הקברות אני מבקשת בלבי מהורי ז"ל שיכוונו אותי עד לקבר

      ותמיד אני מגיעה לשם. מרגיש לי שהם עוזרים לי מלמעלה

      או שתת המודע זוכר גם זוכר את הדרך.

      שתיבדלי לחיים ארוכים ומלאי בריאות

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

        7/6/19 10:15:
      למרות הכאב הצלחת להצחיק אותי. כל כך הזדהתי עם מה שכתבת.
        6/6/19 19:33:
      מצחיק ועצוב בכפיפה אחת... שבועות שמח לך...
        6/6/19 16:12:
      גם הורי לא קבורים זה לצד זו. אמי מתה קודם, ואבי לא רצה לגעת בנושא התשלום לחלקה עבורו. זה הפחיד אותו. די הרבה שנים נסעתי ביום השנה למותם, עד שחדלתי. זה לא יחזיר אותם לחיים, ואני אתעייף. חסר תוחלת.
        6/6/19 12:57:
      אפליקציה קטנה ורעיון כביר. הכתיבה שלך היא מעדן.
        6/6/19 12:01:
      "לא יאומן כי יסופר"...השבוע היינו בבית הקברות הזה. אמא של אחת מכלותי נפטרה, 34 שנים היינו יחד אתה ועם משפחתה. לאחר הלוויה, הגענו השבוע ל"שלושים". היום יש סידור חדש. חצי לנפטרת וחצי לבעלה שיחיה. היה עצוב נורא. הפרחים שהובאו היו נפלאים. מי שקרא את דברי התפילה, בשכר כמובן, עשה עבודה כל כך שיגרתית ומהירה שרצינו כי יסתלק מטווח ראייתנו. הרעיון הנבון שעלה במוחי תוך כדי דבריו היה כיצד לנחם במקצת את כלתי. היא טיפלה חודשים רבים באמה בשקידה ובנאמנות. אמרתי לה"זו הדרך של כולנו. אף אחד לא נשאר עלי אדמות, אבל את ליווית אותה אל מקומה כאן באהבה ובסבלנות." התברר שדבריי היו במקום. היא חיבקה ונישקה אותי וחזרה כמה פעמים: כמה שאת צודקת...כך נפרדנו איש לדרכו, עצובים מאד.
        6/6/19 10:03:
      בזמנו כתבתי תסריט עם הבמאי הנפלא רם לוי. הוא קרא את התסריט ואמר - זה צריך להתחיל בבית קברות. אמרתי - אבל זה קומדיה. רם ענה - זה צריך להתחיל בבית קברות. וזה יהיה מצחיק? שאלתי תכתבי את זה מצחיק אז זה יהיה מצחיק. הוא ענה. כתבתי מצחיק.
        6/6/19 10:00:
      כתוב נפלא, צחקתי והצטמררתי ובסוף, השיר, כצפוי, בכיתי.
      תודה על הפוסט המאלף. (גמני ממעטת ביקוריי בקברי הורי (שמתו, גם הם, בדמי ימיהם), אבל משתדלת שלא לפקוד בתי קברות אלא אם כן - אין ברירה. זאת - בין היתר עקב ה"חברה קדישא המרבה לעשות מלאכתה פלסתר ומתעמרת בחלשים, כך לפי ניסיוני, לדאבה. אגב, נתקלתי בבית קברות המתנהל אחרת לגמרי, וממוקם בקיבוץ אי שם, אבל לא אעניק להם כאן פרסום).
        6/6/19 08:47:

      גם אני ראיתי את התוכנית "טיול אחרי צבא 3" בפיליפינים עם ענת גורן ובת חן סבג

      כשפתחו את הקבר לאחר 5 שנים כדי לפנות אותו -
      מבינים שהאדם הוא לא הגוף שלו אלא הרוח שלו, ובקבר אין כלום חוץ מעצמות.

      באמת, אילו רק יכולנו לתקשר עם הרוח שעזבה את הגוף......

        6/6/19 08:31:
      כתוב יופי.
        6/6/19 07:49:
      אהבתי לקרוא את הפוסט שלך, גם ריגשת אותי, הצחקת אותי ותודה על המידע של קיום האפליקציה של הווייז של הקברים... גם אני מתברברת בבית הקברות כשאני מחפשת את קברי הורי.
        6/6/19 00:15:
      מבין אותך, לפחות לעניין הקבר. אבי נפטר לפני מ-30 שנים. לקבר עצמו אין לי חיבור. אבל שלשום הייתי אצל אמי-שתחייה. חפש את ספר המתכונים, היא ביקשה ממני. וידעתי גם למה. בספרון הזה, אגורים כל מתכוני העוגות המיוחדות, בהן המיוחדת של חג שבועות. ואכן כי כן: מצאתיו. המתכון, כמו כול המתכונים שם, כתוב בכתב ידו הקטן והמוקפד של אבא. נגעתי בו. התחברתי. לומר את האמת?, למעשה אבי, כמו יקירים ללבי אחרים, שעבר/עברו לעולם שכול טוב (כך אני מקוה...) נמצאים איתי, כול הזמן. אני מוצא עצמי מדבר אליהם, שואל אותם, מספר להם, משתף אותם. כמעט יכול לחוש בהם. נכון, זה לא אותו הדבר. אבל איני צריך לטלפן אליהם. הרי הם כאן, איתי.
        5/6/19 16:08:

      צטט: תנועת כמוך 2019-06-05 14:14:13

      שולח כוכב מסייע לסיווגקריצה

      תודה על הכוכב, הסיווג וגם הזיווג!מגניב

       

        5/6/19 16:07:

      צטט: bonbonyetta 2019-06-05 14:12:45

      *

       

      משום מה התחברתי כל כך לפוסט הזה שלך, דווקא לזה יותר מלאחרים. אולי בשל סמיכות מותה של אמי ז"ל לפני כחצי שנה, מה שעדיין רחוק מלהיות נתפס אצלי. מותו של אבי ז"ל לפני 10 שנים טרם נתפס אצלי, לא בכיתי מאז לא עליו לא עליה. מרוב שזה כואב זה לא יוצא, פשוט לא יוצא.

      ואצלך אהבתי את ההתייחסות לנושאים שונים, רעיונות שונים, מכל אחד מהם אפשר לעשות סיפור.

      אחד מהם שאהבתי שכתבת:
      "אני מחכה לשלב הבא, לאפליקציה שבאמת תחבר אותי למתים שלי, לא רק באופן סמלי, אלא שהם יובילו אותי לקבר בעצמם ובדרך וגם כשנגיע לקבר, נוכל לשוחח. בעצם, שבכלל נוכל לשוחח בניחותא, הגיע הזמן אחרי שנים רבות כל כך."

      איזה רעיון מוזר, עתידני, ואולי גם רוחני ועמוק, לא כדאי לפסול על הסף דברים שנראים לך מוזר רק כי אינך מכירם או מקבלם. אינך יכול לדעת לעולם מה צופן העתיד, והעתידנות והטכנולוגיה, במיוחד מה שקורה היום עם האפליקציות.

      כמה הייתי רוצה לדבר עם המתים שלי.

      אני בטוחה שאינני יחידה.

       

      אהבתי

      image.png 

      מסכימה עם כל מלה שלך ושולחת אהבה וחיבוק

        5/6/19 14:14:

      שולח כוכב מסייע לסיווגקריצה

        5/6/19 14:12:

      *

       

      משום מה התחברתי כל כך לפוסט הזה שלך, דווקא לזה יותר מלאחרים. אולי בשל סמיכות מותה של אמי ז"ל לפני כחצי שנה, מה שעדיין רחוק מלהיות נתפס אצלי. מותו של אבי ז"ל לפני 10 שנים טרם נתפס אצלי, לא בכיתי מאז לא עליו לא עליה. מרוב שזה כואב זה לא יוצא, פשוט לא יוצא.

      ואצלך אהבתי את ההתייחסות לנושאים שונים, רעיונות שונים, מכל אחד מהם אפשר לעשות סיפור.

      אחד מהם שאהבתי שכתבת:
      "אני מחכה לשלב הבא, לאפליקציה שבאמת תחבר אותי למתים שלי, לא רק באופן סמלי, אלא שהם יובילו אותי לקבר בעצמם ובדרך וגם כשנגיע לקבר, נוכל לשוחח. בעצם, שבכלל נוכל לשוחח בניחותא, הגיע הזמן אחרי שנים רבות כל כך."

      איזה רעיון מוזר, עתידני, ואולי גם רוחני ועמוק, לא כדאי לפסול על הסף דברים שנראים לך מוזר רק כי אינך מכירם או מקבלם. אינך יכול לדעת לעולם מה צופן העתיד, והעתידנות והטכנולוגיה, במיוחד מה שקורה היום עם האפליקציות.

      כמה הייתי רוצה לדבר עם המתים שלי.

      אני בטוחה שאינני יחידה.

       

      אהבתי

      image.png 

        5/6/19 13:49:

      צטט: עמנב 2019-06-05 13:18:27

      אני אוהב את כתיבתך, אסתר, ובעיקר את חוש ההומור, גם כאשר מדובר במתים. כל טוב, עמוס.
      כן, הרי אם לא נצחק, נבכה! תודה, עמוס

       

        5/6/19 13:18:
      אני אוהב את כתיבתך, אסתר, ובעיקר את חוש ההומור, גם כאשר מדובר במתים. כל טוב, עמוס.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין