כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    האם זכותו של אדם לכיבוד פרטיותו פוקעת לאחר מותו?

    0 תגובות   יום רביעי, 5/6/19, 22:10

     

     

    האם מותר לחשוף את סודותיו הכמוסים של מי שהלך לעולמו? לעשות פומבי לדברים שהוא הסתיר בעודו בחיים? השאלה המציקה חוזרת ומנקרת בימים האחרונים, בעקבות הופעת ספר חדש שמחולל מעין פרשיה: ספרו של ההיסטוריון ב"ז קדר "עם נורית". הספר מגולל את סיפור אהבתו ויחסיו עם רעייתו המנוחה, נורית כנען-קדר שנודעה כפרופסורית לאמנות ימי הביניים ונפטרה בשנת 2015. 

    לפי הדיווח שפורסם ב"הארץ" הספר הוסר ממדפי חנויות הספרים על-ידי המו"ל {הוצאת "כרמל"} בעקבות איום בתביעה מצד שני בניה של נורית הטוענים שהספר פוגע קשות בזכרה של אימם המנוחה. הספר הוחזר למדפים לאחר שהמחבר התחייב "לשאת בעצמו בהשלכות" אם תוגש נגדו תביעה.

     

    "כל זה כל-כך מביך וגורר מחשבות מציקות" כתבתי בפוסט שהעליתי בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים-מועדון הקריאה של "הארץ". הקבוצה המסונפת למוסף "ספרים" של העיתון פעלתנית ומעניינת, כתום שנה לקיומה היא מונה מעל 5500 חברים וביניהם גם אנשי ספרות ידועים.הם חולקים ביניהם רשמי קריאה ותובנות,מתדיינים ומתווכחים.בשלב זה קראתי רק קטעים מהספר שפורסמו במוסף הספרות של "הארץ". לפי השמועות הרוחשות סביבו הוא שופע עניני סקס,לרבות סיפור עסיסי על ניצול מיני באקדמיה.אבל איני מתייחסת כאן לספר, אלא לסוגיה העקרונית שמציבה הקריאה בו, פרטיותם של   מתים .

    בפוסט שהעליתי כתבתי: "אני מצפה לקרוא כאן תגובות על השאלה: האם מותר ליקיריו ומקורביו של המת לחשוף בפומבי פרטים שנחשבו בעיניו בעודו בחיים כמוצפנים, פרטיים מאוד? ומה על זכותו של אדם,כל אדם, לשמור רק לעצמו את סודותיו הכמוסים,אולי אף לקחת אותם לקבר?"

              חברי קבוצת הפייסבוק לא אכזבו.הם זיכו את הפוסט שלי ביותר משבעים תגובות. רוב המגיבים שללו, כצפוי,חשיפת סודות של מתים. הזכות לפרטיות, טענו, לא פוקעת אחרי מות. היו תגובות פסקניות בנוסח: "זהו חילול כבוד המת!" ולצידן תגובות שהציעו תהיות וסייגים.

    מישהי הציעה אפשרות של מעין חוק התיישנות "יתכן,כתבה, שעשרים-שלושים שנה אחרי מותו של אדם, החשיפה מתקבלת אחרת ואינה פוגענית כמו חשיפה שנעשית שנתיים-שלוש אחרי מות". מגיבה אחרת, צביה רוטמן, חייבה את החשיפה במקרה הפרטי, בספר "אל נורית", דווקא בזכות האהבה המיוחדת בין המחבר וזוגתו המנוחה. לדבריה "ב.ז קדר היה בזוגיות ובאהבה עם נורית הקשר ביניהם שייך גם לו. יתכן שהוא רצה להנציח את נורית. זכותו לפרסם ובני המשפחה זכאים להגיש תביעה. רוטמן ציינה עוד כי כעבור שנים החוקים וגם רוח הזמן עשויים להשתנות.

    בתגובתו של ירון אוסטרובסקי אני מוצאת חומר למחשבה. לדעתו "אין תשובה אתית או משפטית נחרצת לשאלה האם יש לכבד בקשה של מי שאולי איבד שפיות בעת חוליו,על סף מותו, והשביע את בני משפחתו שישמידו יצירות שלו וכן גם אוספי יצירות תרבות שהאיש צבר." השאלה אינה רק תיאורטית, כבר היו דברים מעולם.

    אוסטרובסקי חרג מהסוגיה הנקודתית שהעליתי לדיון:חשיפת עובדות נסתרות שהיו סודיות בעיני המתים. כצפוי,גם מגיבים נוספים גלשו בטבעיות לסוגיות נוספות שעניינן צנעת הפרט. כגון דיווחי רופאים על מהלך מחלתו של מנהיג שהלך לעולמו. שוללי הדיווחים טוענים שהם פוגעים בסודיות הרפואית וכן,כמובן, בפרטיותו של המנהיג. בעוד שמחייבי דיווחים כאלו מסתמכים על עקרון חופש הביטוי וכן על הטענה שכשירותו של ראש ממשלה או נשיא למלא את תפקידו נוגעת בחיי האומה כולה.

    תגובתה של רחל אליאור,פרופסורית לפילוסופיה יהודית, ריתקה אותי במיוחד.היא קבעה שכתיבה חושפנית וגלוית לב על בני משפחה יותר קלה כשהכותב הוא בן יחיד.והראייה: מחברי ממוארים ואוטוביוגרפיות כמו עמוס עוז,לאה גולדברג וזלדה המנוחים וייבדל לחיים ארוכים חיים באר הם בנות ובנים יחידים.לדעתה,אילו היו להם אחים ואחיות הם לא היו יכולים לכתוב כך. "מי שיש לו קרובים חיים אינו רשאי כתוב על בני או בנות זוג, על ילדיו והוריו ,בלי לבקש את רשותם והסכמתם". זכות האדם לפרטיות, לפי רחל אליאור, אינה פגה עם מותו. יש לכבד את גבולות הפרטיות בחייו של אדם וגם לאחר מותו, בייחוד כאשר הפרסום עלול לפגוע באנשים.

    פרופסורית נוספת לפילוסופיה, הסופרת רות לורנד, ציינה בתגובתה שאין לנו תשובה אחת מספקת לרוב הדילמות המוסריות, גם לא לשאלה המועלית כאן. לדבריה "סופרים עושים עושים שימוש בבני-אדם חיים וגם מתים. אם נאסור זאת ניאלץ להוריד מהמדפים את רובה של הספרות. ואז יישארו לנו רק אגדות ומשלי חיות". לורנד מציעה לשקול כל מקרה לגופו ולהציג שאלות פרטניות על מי שהחשיפה הספרותית עושה לו עוול: האם הוא דמות ציבורית או פוליטית שיש צידוק לחשיפה אודותיה? מי מרוויח מכך ומי מפסיד? האם הרווח הספרותי עולה על הנזק הרגשי שייגרם?" רות לורנד מוצאת טעם לפגם בחיטוט בחיי סופרים מתים, בהתנפלות על כל פתק שהם השאירו ובפרסום דברים כמוסים שהם לא רצו לפרסם במטרה "לחשוף את הצד האפל שלהם".                                            

                                                      בדומה לרחל אליאור גם היא מונה שיקול נוסף: האם יש אנשים חיים שהפרסום יפגע בהם קשות? לדעתה "המתים כבר לא נפגעים מכלום".

                ואילו אקי להב חולק בתוקף על קביעתה זאת. "היא לא מחזיקה מים" הוא פוסק {אגב, להב הוא בן אחותו של נתן אלתרמן}. לדבריו "חלק גדול מהדברים שאנו עושים בחיינו נועדו לשמור על המוניטין שלנו בעיני "כולם", בעיני בני משפחתנו וידידינו גם אחרי מותנו. האם יש בכך הגיון?-לא זאת השאלה. הכלל הקובע הוא כתמיד: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

     

     

    האם אכן המתים "כבר לא נפגעים מכלום"? אני נזכרת במקרה בוטה במיוחד של חשיפת פרטים אחרי מות,למרות שהנפטרת תבעה בפירוש, בעודה בחיים, להימנע מחשיפה כזאת. מדובר במשוררת הדגולה דליה רביקוביץ ז"ל. זמן מה לפני מותה פורסם ראיון  איתה במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות".נוסח מורחב של אותו ראיון פורסם שוב מייד לאחר מותה.התירוץ שהודבק לפרסום החוזר: הפרסום המקורי קוצץ, כי המשוררת התנגדה לחשיפת פרטים על יחסיה המורכבים עם אחיה הקטנים.לפי גרסת המערכת, פרסום הקטעים שקוצצו עשוי להעמיק את הבנת המשוררת ושירתה.כך שוב הודבקה אידיאולוגיה לשיקולי רייטינג צהבהבים.  

    וידועים לי גם מקרים אחדים של אנשים שנטו למות או עמדו בפני ניתוח מסוכן וניסו למנוע מראש חשיפה של סודותיהם לאחר מותם. הם טרחו להשמיד תכתובות,רשימות מסמכים מסגירים וכ"ו. אולי ביקשו לקחת איתם לקבר כמה סודות מוצפנים...                                                                                                                                                                                                                                                                       

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין