כותרות TheMarker >
    ';

    רשמים...

    ההתנכרות אל האידיש

    2 תגובות   יום חמישי, 6/6/19, 17:05

    כאשר עלתה לארץ הזמרת נחמה ליפשיץ, ראיין אותה אהוד מנור.

     

    היא סיפרה שהיא ידעה עברית עוד לפני המלחמה, והכירה שירים עבריים.

     

    הוא שאל אותה שוב ושוב - "אבל איך היגעת לזה"? והיא ענתה בתימהון, לא מבינה מה הקושי שלו.

     

    היה ברור שהוא חושב על ליטא מולדתה במושגים של הגבולות הנוכחיים (אז), כחלק מבריה"מ.

     

    אבל בין שתי מלחמות העולם התמונה היתה אחרת לגמרי: ליטא היתה עצמאית, המשטר היה ימני, והכלכלה התבססה על חקלאות ("קבקבי עץ", כינו היהודים את הליטאים האיכרים). לא היתה כל בעיה לעזוב, או ללמוד עברית, ממש כמו בפולין השכנה.

     

    בסוף מלחמת העולם הראשונה, פולין כבשה את וילנה, הבירה ההיסטורית של ליטא, וגם חלק מבלארוס. הכתר עבר, איפוא, לקובנה, שם גדלה לאה גולדברג. גם היא ידעה עברית עוד לפני עלייתה לארץ.

     

    ובכל זאת, נחמה ליפשיץ רצתה לשיר רק באידיש, זכר לעולם שנגדע.

     

                                              ----

     

    .אבי היה יליד וילנה, אמי ילידת בלארוס, ושניהם היו אזרחי פולין. עם זאת, עדיין היתה השפעה רוסית חזקה, כך שהם ידעו את שתי השפות, אבל ביניהם הם שוחחו באידיש, בדיאלקט הליטאי. .

     

    .אבי אמנם ידע קצת עברית בבואו לארץ. אמי לא ידעה בכלל, והתקשתה עד יומה האחרון. .

     

                                                          ---

     

    האידיש קיבלה כאן מכות רצח.

     

    חברתי, שנולדה בארץ, כי אמה הגיעה לפני המלחמה, היתה מאד פטריוטית, ולעגה לאידיש.

     

    פעם ישבנו עם שכנה שלה, והשכנה טענה שדוברי האידיש "חסרי תרבות". חברתי הסכימה עמה. ניסיתי להתנגד, בטענה שיש להם תרבות משלהם. אבל ויתרתי נוכח הלעג שלהן.

     

    פעם התלוויתי לצייר ידוע, לביקור בתערוכה שנערכה בבית לייויק. התערוכה היתה מציוריו של בנו של אנטק צוקרמן. בדרך שאלתי אותו "מי זה לייויק"? הוא ענה לי שחבל שאנחנו לא מכירים את האוצרות באידיש. לייויק היה סופר ומחזאי. 

     

    טוב, אני אכן לא מכירה רבים מן הסופרים, וגם את שלום עליכם קראתי רק מעט. אבל התרבות באידיש עשירה, הגם שציפה לה מוות טבעי.

     

    בין דוברי האידיש קיימות כמובן שכבות שונות, כמו בכל חברה. יש דוברי אידיש שמכירים את תרבותם, ויש שלא. אבל ההכללה הזו היתה מרגיזה.

     

    חברה אחרת שלי, שלא הבינה אידיש כי הוריה עלו לארץ כילדים, הצטערה על כך מאד. היא אמרה שבאידיש יש חום, שלא קיים בעברית.

     

    לפני הרבה שנים, הופיעה כאן השחקנית היהודיה-אמריקאית מולי פיקון. היא הגישה בטלויזיה מעין מונולוג באידיש. לפניה הופיע שחקן ישראלי עם מונולוג משלו.

     

    הדה בושס כתבה אז: מאחורי מולי פיקון עומדת הסטוריה של 400 שנים. מאחורי אותו שחקן ישראלי לא נמצא דבר. המונולוג שלה היה רווי חוכמת חיים, ועושר לשוני. המונולוג שלו היה שטחי ורדוד.

     

                                                  ----

     

    היום כבר לא שומעים אידיש ברחובות.

     

    בתל אביב, שהיא עיר של יוצאי פולין, שמעו פעם לא מעט אידיש. כמובן. בדיאלקט הפולני. לעתים נדירות שמעתי את הדיאלקט הליטאי. ברור שזה שיקף את הבדלי הגודל בין פולין לליטא.

     

    אבל בבית, כאשר רציתי להצחיק את הורי, חיקיתי את הדיאלקט הפולני. אמי, שהיתה ניצולת שואה, ולא צחקה הרבה,  התפוצצה מצחוק. היה טוב לראות אותה צוחקת. 

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/19 14:52:
      אנשים מדברים בשפה בה נוח להם להתבטא. הורי וכל מכריהם, שעלו לאחר המלחמה, דיברו אידיש. רק מכרה אחת, שהגיעה כילדה, הרגישה נוח יותר בעברית.
        8/6/19 13:04:
      למרות ששלטו היטב ביידיש, סביי וסבותיי נמנעו מלדבר בה. רוח הציונות רצתה להקים פה עם דובר עברית והם היו ציונים בכל נשמתם.

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין