כותרות TheMarker >
    ';
    0

    שבע בריבוע (לכבוד חג השבועות הבעל"ט)

    4 תגובות   יום שישי , 7/6/19, 11:47

     

    1.

    אנו סופרים. היהודים, כלומר.

    סופרים. כמה סופרים? כמה שצריך. 

     

    2.

    אחת, ואחר־כך שתיים ושלוש, סופרים וסופרים. 

     

    3.

    חלב שחור של שחר אנו סופרים אותך לילה, סופרים ערב ובוקר, סופרים וסופרים. 

     

    4.

    בכל החלק הזה, עד סעיף 14 שעוד מעט קט יבוא, היו במקור מלים אחרות. הן נמצאות במקום אחר, המלים האחרות, וכעת, תחתן, נכתבות מלים חדשות. 

     

    5.

    המלים הללו ממש, אלה הנקראות כעת, משמשות כהכנה לנאום הפרידה של משה מבני ישראל, כפי שעלה מלפני לפני עשור בדיוק. 

     

    6.

    גם המלים המקוריות נכתבו כהכנה לנאום הפרידה של משה, אבל הן היו חידתיות מאד, עם מחזוריות מוזרה ובלתי מובנת, ועל־כן רחקו מהן עיניים קוראות. 

      

    7.

    המלים הללו, הנקראות כעת, הן פחות חידתיות. יותר תקשורתיות. 

     

     

    8.

    הערה בנוגע לסעיף 4: שמרתי על האפשרות לקרוא את המלים המקוריות.

    הן כאן איפשהו, ובעוד מקום אחד לפחות. 

    לא מחקתין לנצח. (נצח זה משה)

     


    9.

    ושוב עולה בי רצון להיות לא מובן, חידתי ונעלם, ואני נלחם בו, ברצון הזה. 

     

    10.

    שמור אשמור על תקשורתיות, ואהיה מובן ככל יכולתי. 

     

    11.

    עלו בי כמה מחשבות בזמן האחרון, אבל הן לא לבשו צורה, ועל־כן לא יכולתי להורידן אל הכתב.

     

    12.

    אני לא בטוח מהן (אותן המחשבות שעלו בי), אבל יש להניח שהן עוסקות ביפעת העולם בכללותו, ביפי הדברים בפרטותם, בעתיד הרחוק וגם בזה הקרוב, בשפה ובראשיתה, ובנס הגלוי שקרוי בפינו חיים. 

     

    13.

    כה גלוי הוא הנס, עד שהפסקנו לראותו בנסיותו, ואנו מקבלים אותו כמובן מאליו.

    אבל אין הוא מובן כלל ועיקר. 

     

    14.

    הנה, הגענו. 

    לאן?

    אל הגיא שבארץ מואב מול בית פעור. 

    בניסוח אחר, ברור יותר, נכתוב כך:

    אל קברו של משה, שלא נודע. 

    נדליק נא נר נשמה, נר נשמת משה,

    ונאזין.


    15.

    נר נשמת משה דולק בתוכי כעת.

    מי יתן ויקיץ משה בלבבות כולם,

    ויגלה כל אדם את קברו הלא־נודע שבלבו.

     

    16.

    מה מתחיל באות ומסתיים בנקודה?

     

    17.

    אלה הם דברי משה לעם, לפני מותו:

     

    18. 

    יקיריי בני ישראל, בא זמן פרידתי מכם.

    בעוד שעה קלה אעלה אל ראש ההר הזה, שבכאן,

    ולא ארד עוד.

    האלוהים יראה לי את הארץ שאליה תבואו אתם בקרוב.

    בעיני אראה, ושמה לא אעבור.

    עד צֹער אראה, ושמה לא אעבור.

    דעו כי טובה הארץ מאד, וכי מחכה היא לכם בכיליון עיניים.

    דעו כי ארצכם היא,

    וכי חיה היא. נושמת.

    יחידה היא לכם מכל הארצות.

     

    19.

    כשתבואו אליה, זכרו את הציווי הגדול

    שבתורתי:

    ובחרת בחיים.

     

    20.

    חייכם אינם חייכם.

    שייכים הם

    לחי החיים, רבון העולמים, רם ונשא שוכן מרומים.

    שמרו על חייכם מאד, מכל משמר שמרו,

    באשר לא לכם הם,

    כי אם לו.

     

    21.

    אל תהי עיניכם רעה.

    אל תמהרו להוציא דיבתו של דבר.

    חכו.

    התבוננו בדבר.

    ראו אותו בנפרד מעצמכם.

    ראו אותו בשורשו.

    לא הלב והעיניים לכם מדריכים,

    כי אם הדעת.

     

    22.

    הד.ע.ת לבדה מדריכה היא לכם,

    ואותה ייחדתי

    לכם

    לשורש

    המביא עמו תולָדות.

     

    23.

    זכרו כי לכל התולדות יתלוו בנאמנות

    כאב,

    צער,

    עצב.

     

    24.

    אל תחששו מאלה כלל.

     

    25. 

    דעו כי בבסיסן של כל התופעות

    שבהן תחזינה עיניכם

    ניצב שורש

    איתן

    היורד עמוק עמוק,

    עד מי התהום של

    החיים עצמם.

     

    26.

    כתבתי על המים הללו בפסוקים הראשונים של ספר בראשית.

     

    27.

    זה ספר יפה וטוב.

    קראו בו.

     

    28.

    הוא מתחיל באות.

     

    29.

    הוא אינו מסתיים לעולם,

    כי אם נגלה ונחבא,

    כמו הירח, השמש, הכוכבים.

     

    30.

    כמוני.

     

    31.

    כמו אלוהים.

     

    32.

    וגם כמו אומץ לבכם.

     

    33.

    שמחו בחייכם.

     

    34.

    דעו כי הביטוי העליון לשמחה הוא שקט

    עמוק וקל,

    הבא עם מגע איתן של

    הודיה.

     

    35.

    התבוננו בעץ העומד לבדו בלילה החשוך.

    כשיעמיק החושך, ילמד אתכם העץ

    תקווה.

     

    36.

    כשיעלה האור הראשון, ילמד אתכם העץ

    סבלנות.

     

    37.

    כשיגעו בו קרני השמש הראשונות,

    התבוננו בו.

    זוהי שמחה.

     

    38.

    כשאתם שמחים ממש, שמרו על שמחתכם. הצניעו.

    אל נא תעמעמו את אורה בהצהרות

    על אהבה וחן וטוּבו של עולם.

    שהו.

    שהו ושלטו בה, בשמחה.

    היא מסוכנת לא פחות מן העצבות.

     

    39. 

    אבל אורך חייה של השמחה  

    קצר יותר

    מאורך החיים של העצבות.

     

    40.

    למדו לשלוט גם בה,

    בעצבות.

     

    41.

    אם תדעו לעשות כן,

    תוביל אתכם העצבות

    אל החכמה.

    שם תגלו מחדש את

    השמחה.

     

    42.

    הלחמו בעצמכם עד יומכם האחרון.

     

    43.

    כל יום הוא יומכם האחרון.

     

    44.

    הלחמו בעוז, בגבורה.

    אל ירך לבבכם.

     

    45.

    אדם אתם.

    כך כתבתי בספרי

    מפי האלוהים.

     

    46.

    הוא מסתיים בנקודה.

     

    47.

    זו נקודת החכמה.

     

    48.

    היא אחת עם בראשית.

     

    49.

    כמוכם.

    =================================================== 

     

    אמר משה.  

    ונדם. 

    ולא נודע.

     

     

     

    סופרים וסופרים כתבנו קודם, בפראפרזה על פול צלאן.

    והנה באה העת לעצור.

    חמישים לא סופרים.

    רק מקבלים את התורה.

    וקבלת התורה

    היא היא

    מלכות שבמלכות.

     

     

    חג שמח מלכות ומלכים. 

    ושלומות. 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/6/19 17:46:

      נפלא ונהדר, כי אם התפנית מכל עיסוקיך ביום זה לכתוב תוספתא (ברייתא) אין זה עניין של מה בכך. שים נא לב להקשר המוזר, מהי ברייתא? (היא בר- מחוץ) מאמר שנותר מחוץ למשנה, לתלמוד. גם משה נותר מחוץ לארץהמובטחת. הקשר אחר, (לא מוזר) סעיף 22, משה מדבר על הדעת, שורש, ותולדות. התלמוד יודע ללמד אותך שכדי להבין את התורה אתה צריך להבין כלל מאד חשוב שהוא ההבדל בין אבות לתולדות (שורש תולדות) אבות הם הדבר העיקרי, ותולדות הן הנגזרות מהן. מתן תורה בשבילי הם ערכי המוסר, וכל המעשים שבן אדם עושה הם הנגזרות שלהם. תודה לך על הפוסט המואר, וכמובן חג מתן תורה שמח.

        7/6/19 16:32:
      אשמח מאוד אם תקרא איל, אבל אל תרגיש מחויב להתייחס ולהגיב, אני מעלה את הפרקים רק כדי להתבונן בהם במבט חיצוני, לראות מה סתום וצריך להבהיר ומה מובן מאליו ואין צורך להכביר במילים. חג שמח ומנוחה נכונה.
        7/6/19 15:03:
      תודה אריה על הדברים. כל כך חשובה לי התייחסותך. אקרא מיצירותיך בזמן הקרוב (אני בדיוק בדרך לנוח קצת). שבת ארוכה ושקטה לפנינו, שתהיה שבת שלום ולאחריה חג שמח.
        7/6/19 14:28:
      מעניין, בסוף הכנסת את כולם, את הדיבור המושעה, הדיבור הסתום החידתי ואת הדיבור המובן והפתוח לכל, ויצאה לך מחרוזת שעושה הגיון פחות או יותר ואפילו מרתקת. מה שמעניין בקשר לדיבור של משה, זה שנאסר עליו להיכנס לארץ בגלל שלא דיבר כשהיה צריך לדבר, ובסוף הוא נשאר בחוץ ורק הדיבור שלו נכנס לארץ.