בפרשה מסופר על הבאת הקורבנות של נשיאי השבטים, מצוות הביכורים ומצוות שקשורות למשכן, והיא עוסקת גם באנשים שסטו מהדרך הרגילה: מצורעים, נזירים, גנבים.

פרשת "נשא" ממשיכה את הפרשה הקודמת, פרשת "במדבר".

"צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש".

רש"י אומר: שלוש מחנות היו שם בשעת חנייתן: תוך הקלעים היא מחנה שכינה. חניית הלויים סביב היא מחנה לויה, ומשם עד הסוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל.

-- הצרוע -- נשתלח חוץ לכולן.

-- הזב -- מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתיים.

-- וטמא לנפש -- מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה.

בשעת מעמד הר סיני מינה ה' את כל בני ישראל להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ובכך הוא העלה אותם לדרגה עליונה, מצד אחד זוהי דרגה עליונה שטופחת לאגו האישי, אך מצד שני זוהי דרגה שמחייבת לקיחת אחריות אישית.

התורה מלמדת אותנו כי נשיאה והתעלות אישית הם בהחלט דבר מבורך, כל עוד האדם זוכר גם לתת ולחלק עם האחרים. ברכת הכוהנים המופיעה בפרשה מרמזת על כך.

בתמונה === בני קהת הראו דוגמא אישית, שלא זו בלבד שהיו להם כוחות לשאת את כל המשאות שהוטלו .

שבת ברוכה לכולם 🌷