כותרות TheMarker >
    ';
    0

    סיפור דמיוני שיכוליות מן החיים

    4 תגובות   יום שישי , 7/6/19, 15:21

    גשם זלעפות ירד וכך יצאתי מהעבודה עם מעיל ומטריה ורצתי לכוון האוטובוס.
    בהגיעי סמוך לתחנה, מכונית לבנה עצרה לידי
    הנהג פתח מעט את החלון ושאל: ׳לאן את צריכה להגיע, אולי יכול להציע לך טרמפ´?

    שאלתי לאן הוא מגיע, זה היה ממש קרוב לביתי
    שמחתי, קיפלתי את המטריה ונכנסתי למכונית
    רטובה כולי. התנצלתי על שאולי המושב
    מתרטב אבל האיש חייך ואמר שזה בסדר.
    כשהגענו סמוך לביתי, ביקשתי שיעצור אמרתי תודה ונעלמתי בין הבתים.
    למחרת, שוב באותה השעה...בדרכי לאוטובוס..
    המכונית נעצרה וכבר עליתי בלי לשאול שאלות .
    בדרך התחלנו לשוחח סיפר על עבודתו, על ילדיו, ושאל אם אני ממהרת או שמא אפשר שנשתה בבית הקפה הסמוך להרגע ולהתחמם מכוס קפה טוב
    לא שהיה לי משהו מיוחד לעשות נעתרתי
    והתיישבנו בבית הקפה שוחחנו כשעה סיפרתי על חיי  אמרתי שעוד מעט חוגגת יום הולדת, הבטיח להכין לי הפתעה.

    למחרת בעבודה, סיפרתי לחברתי הטובה את הסיפור וכך עבר לו היום.
    מצאתי את עצמי חושבת עליו, תוהה האם אפגוש בו שוב?

    כעבור שבוע, סיימתי את יום העבודה, נפרדתי
    מחברתי, ובדרכי לאוטובוס...
    נסענו שוב לבית הקפה וקבענו שבערב יאסוף אותי.

    וכך התחילה לה ידידות של מפגשים החלפנו
     מספרי טלפון שוחחנו ארוכות,שעות
    ערב אחד נסענו לבית מלון. היינו שם כשלוש שעות וזה היה מטריף, משכר ומלא אהבה שמזמן לא חוויתי.
    למחרת סיפרתי לחברתי בעבודה, שהכרתי
    גבר מבוגר ממני בהמון שנים, נחמד, אדיב,
     גנטלמן אמיתי.
     בצהריים, בדיוק כשתכננו ללכת לאכול חברתי ואני, הוא הגיע לעבודה, חברתי קמה לקראתו וקראה: ׳אבא, מה אתה עושה כאן׳?
    חיבקה אותו בחום .
    עמדתי משתוממת, רגלי לא זזו,נשימתי נעתקה ואז חברתי אומרת לי: ׳תכירי זה אבא שלי׳

    לחצתי את ידו,,,ושתקתי - רק העיניים דיברו.
    כל הערב חיכיתי לטלפון ממנו שבושש.

    למחרת, הגעתי לעבודה, חברתי עוד לא הגיעה
     צלצול הטלפון במשרד הרעיד את השקט, חברתי הטובה התקשרה, לספר שאביה נפטר בלילה, מדום לב הלוויתו תערך היום בשעה 4. הרגשתי שהחמצן לא מגיע בדיוק למוח לא קלטתי הנחתי הטלפון במקום ושתקתי.

    ב-4 התאספנו כולם בבית העלמין, שם 
    פגשתי לראשונה את אישתו, ואת שאר ילדיו
    בכיתי נורא, הדמעות לא עצרו לשניה
    האיש שאהבתי נפטר, האיש שאהבתי איננוכבר...
    איך ממשיכים מכאן?
    למה? מה קרה?
    ובאוויר "אל מלא רחמים" ואיפה הרחמים?
    פרפר לבן רפרף מול עיניי התיישב על כתפי ושמעתי שלוחש: "אהבתי אותך מאוד את היית האישה של חיי הבטחתי להפתיע אותך, לא הספקתי"
    דמעות ניגרו מעיניי כנחל אל הים.
    לא ידעתי איך מכאן ממשיכים את החיים.
    הגעתי אליהם הביתה במהלך השיבעה
    רציתי גם לשבת על האיש שלי, על האיש
    שרק נכנס לחיי וצבע לי אותם בוורוד ניער אבק 
    אבל הוא כבר איננו, האיש שלי הלך.
    לאחר שבוע, יריה פילחה את השקט בבית העלמין
    חברתי היתה שרועה על רגבי האדמה וזרי הפרחים הטריים

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/6/19 17:24:

      צטט: * חיוש * 2019-06-08 13:31:47

      הסיפור צבט בלבי,

      לפעמים המציאות עולה על כל דימיון

      תודה יקירה  ♥ ששיתפת אותנו

      חיבוקים אוהבים

       

       

      שרילה - חיוש - תודה חברות יקרות שלי - ערב מחבק

        10/6/19 13:56:

        8/6/19 13:31:

      הסיפור צבט בלבי,

      לפעמים המציאות עולה על כל דימיון

      תודה יקירה  ♥ ששיתפת אותנו

      חיבוקים אוהבים

        8/6/19 10:42:

      איזה סיפור מרתק וכואב.
      לפעמים המציאות חזקה מהחיים.
      עצוב... ויחד עם זאת, יש חוויה של אהבה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אביה אחת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין