כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    מגיבים בבלוג שהם משתמשים פרטיים / אנונימיים מתבקשים לא להגיב בפורום זה. אדם בלי זהות ואו אחד שלא מוכן לקבל תגובה לא תתאפשר לו הזכות להגיב בבלוג זה. הדבר נובע מכך שאנשים שאין אפשרות להגיע אליהם על מנת להעיר להם אם כתבו משהו לא ראוי לדעתי והם מסתתרים בדרך כלל אחרי שמות בדויים ומרשים לעצמם לכתוב, להכפיש ועוד.

    מוכן לקבל כל תגובה, רק מאנשים שיש להם "זהות" ויש אפשרות לתקשר איתם.

    0

    8.6.2001 המפגש עם אלוהים (כן... כן... זה אמיתי!)

    3 תגובות   יום שני, 10/6/19, 02:12

    ב 7 ליוני 2001 חרב עלי עולמי ברגע אחד. דעיכה ארוכה, גסיסה קשה שהובילה אותי למקומות נסתרים. 

    ראיתי את המוות שהתדפק על דלתי וסימן לי היכן הסולם לעלות לשמים. לא היו לי הרבה ברירות, לא נשארו לי כל אופציות והאמת גם לא היה לי את הכוחות להלחם על הרצון להשאר על קרקעית העולם.


    יממה קריטית הייתה היממה האחרונה לפני שאושפזתי בבית החולים.

     

    יממה קשה ביותר שהתחילה את המסע הארוך של החיים שלי.

     

    ביממה זו ביקשתי רק בקשה אחת, למות בבית, זו הייתה בקשתי, זו הייתה תחינתי מהורי.

     

    הייתי בביתם, לא היה לי אפילו את הכוח להגיע לביתי ושהיתי אצלם.

     

    הם לא הסכימו לבקשתי למרות כל התחנונים שלי ולקחו אותי לחדר המיון.

     

    מסכת רופאים, אינפוזיות ובעצם מה לא כאשר להורי אמרו שאני במצב של סכנת חיים מיידית, לי לא אמרו את זה.

     

    אני לא ידעתי מה קורה והאמת זה אפילו לא עניין אותי רציתי למות.

     

    בלילה אחרי כל מה שעבר העלו אותי למחלקה בקומה 7 של בית החולים. את ההורים שלחתי הביתה לנוח. מסביבי היו כל הזמן אחים, אחיות, רופאים וצוות רפואי שטיפל בי ללא הפסקה.


    באותו הלילה, באמצע הלילה המצב היה לא טוב אבל יציב,

     

    לפתע הרגשתי שנפרש מולי סולם גדול וקול משמיים שהורה לי לעלות למעלה. לא היה לי אפילו את הכוח לסרב. עליתי למעלה כאשר אני מטפס לאט לאט, מדרגה מדרגה כמו אותו היום שבו הלכתי 100 מטר ב 40 דקות. זה לקח המון זמן והגעתי למעלה, מרחק ענק מהקומה השביעית של בית החולים.


    מולי עמדה דמות גדולה, לבושה לבן, שברכה אותי לשלום. כן, נגלה בפני אלוהים בכבודו ובעצמו. יחד איתו היו מספר שליחים ככל הנראה עוזריו שבמרומים.


    הוא פנה אלי ואמר לי שהוא רוצה להציע לי הצעה.


    הוא פתח בנאום ואמר לי שהוא רוצה שלא אשאר למעלה ואחזור חזרה למטה, אל הארץ, אל העולם הבריא ולא משנה מה יהיה ושם אשמש כשליח לעזרת כל אלה שזקוקים לתמיכה וסיוע.

     

    הוא במילים אחרות הציע לי לקבל הזדמנות נוספת לחיים והמשימה שלי היא השליחות לעזור לבני האדם.


    אמרתי לו שלא עשיתי דבר כזה בחיי, ואני בספק אם אוכל לעשות זאת כי אין לי אפילו מושג איך עושים זאת.


    אלוהים פנה אלי ואמר לי, צא לדרך בחור, הדברים יסתדרו, אני אשגיח עליך מכאן מלמעלה ואכוון אותך ואתווה לך את הדרך.

     

    צא לדרך, חשוב לי שתהיה שם ותעזור לכל אותם אבודי הדרך שזקוקים לעזרה ודע זו זכות שלא ניתנת לכל אחד.

     

    אני מאמין בך הוא אמר לי וזה משפט שלא אשכח לעולם.


    לפתע הוא התפוגג יחד עם כל העוזרים ונפתחו ארובות השמים והגיע הסולם שבו עליתי למעלה וירדתי חזרה למיטתי בבית החולים.


    כן, מרגע זה הבנתי שמשהו קרה לי.


    עברו הימים,  חשבתי כל הזמן שזה חלום והיה לי קשה עדין להבין שזו הייתה מציאות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/19 13:52:
      זה לא היה חלום זה היה אמיתי

      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין