כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    איך עיתונאים לשעבר נמוגים-מתפוגגים במהירות.

    0 תגובות   יום שני, 17/6/19, 08:44

    ועוד על תקשורת:לא כל הקל הוא קלוקל.

    בחודש שעבר מלאו שש שנים למותו של יורם קניוק,סופר נחשב ועיתונאי.ושוב נזכרתי בגל הפרסומים שהתלוו לפרידה מהאיש.יותר מכל זכורות לי כתבות ההספד שגדשו את המקומון התל-אביבי של "ידיעות אחרונות". למרבה ההפתעה, אף אחד מהכותבים הצעירים שם לא ידע ולא ציין שהמנוח היה כותב בולט באותו מקומון כמה שנים טובות לפני שהוא הלך לעולמו.
    זאת הייתה בעיני תזכורת בוטה במיוחד לתופעה ידועה {ומוכרת לי גם מניסיוני האישי}: עיתונאים שפרשו וירדו מהבמה נמוגים-מתפוגגים במהירות. כי הלוא "אין דבר יותר ישן מהעיתון של אתמול",כמאמר הקלישאה ו"אתה שווה כמו הכתבה האחרונה שלך".וכבר נאמר שעיתונאים בדימוס נמחקים במהירות כהימחק הגיר מהלוח.עיתונאים לשעברים נידונים לשיכחה, למעט קומץ מיתולוגיים.כותבים ועורכים בסדר גודל של המנוחים אורי אבנרי, אדם ברוך,עמוס קינן. או סילבי קשת,תיבדל לחיים ארוכים.

    והנה עוד הוכחה טרייה לשיכחה האורבת לעיתונאים לשעבר:כתבה על אודטה שוורץ {לשעבר דנין},האישה והתופעה,שפורסמה במוסף "גלריה" של "הארץ",בעקבות חזרתה למרקע הטלוויזיה לאחר הפסקה ארוכה של כוהנת הלייף-סטייל.תוכניתה המחודשת משודרת בערוץ קשת 12 מאז ינואר השנה.בכתבה  אין חצי מילה על הקריירה רבת השנים, המפוארת,שאודטה עשתה בעיתונות הכתובה.
    "מטומטם ומהפנט:הרומן שלי עם אודטה"-זאת כותרת הכתבה.הכתבת,גילי איזיקוביץ,מנסה לפצח תעלומה:מה סוד הפופולריות של אודטה? הלוא כבר כאומלטה ב"ארץ נהדרת {עם החיקוי האדיר של טל פרידמן-ש.ט} דמותה הייתה גרוטסקית כל-כך. השיחות בענייני מטבח,טיפוח,בישום ואיפור שאודטה ניהלה בסיבובים הקודמים של תוכניתה היו יאות,לפי איזיקוביץ, "לבעלי אונה בודדת".
    הכתבת הצעירה התאמצה,כנראה,להגחיך ולהשטיח את דמותה ופעליה של אודטה.היא התעלמה לחלוטין מהרכיב הכי משמעותי בקאריירה המתמשכת שלה:טורים פופולריים ומאריכי ימים בעיתונות הכתובה {21 שנים במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות" ובהמשך במוסף "סופשבוע" של "מעריב"},וכן גם ארבעה ספרים רבי מכר על נושאי לייף-סטייל.אולי יש פה התעלמות מכוונת,כדי שלא לתת לעובדות לקלקל את הסיפור{הגרוטסקי},אולי סתם בורות או שיכחה.מה עוד שכתיבה בעיתונות לא מפארת רזומה של איש תקשורת כמו הופעה על המרקע.
    אפשר למנות צרימות בכתיבתה של אודטה ובהופעותיה על המרקע.אבל אי-אפשר לקחת ממנה את ייחודה ומקוריותה.היא המציאה עגה מיוחדת וסגנון מקורי ושנון {שגרר ניסיונות חיקוי}. בדיוניה ועצותיה על ענייני בית,קוסמטיקה,מטבח,רפואה וכ"ו היא שזרה בקלילות תובנות אנושיות חכמות וסיפורים עסיסיים..
    איזיקוביץ מונה,כמובן,את הצרימות בתוכניות של אודטה. את געיות הצחוק העולצות,הרועמות, את הטענות על תוכן שיווקי שמובלע בתוכניות, ועוד...מגוון הנושאים שאודטה מנווטת ביניהם נראה לכתבת כ"בליל".היא מודה שדמותה הדודתית של אודטה חפה מסארקזם וציניות,שהיא חדורה תחושת שליחות. "זוהי שליחות מטופשת...מרחפת על ענן יעכנאיות".

    ועדיין לא ברור מה כל-כך מטופש באותה "שליחות". השיח על תופעת אודטה מבליט עוד תופעה נפוצה {בנוסף להתאדותם המהירה של עיתונאים לשעבר}:תפיסת הגל הקל-קליל בתקשורת כנחות,שולי,לעתים אף קלוקל.
    התופעה הזאת בלטה במיוחד בשנותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית החד-ערוצית,בימים שקדמו לעידן הרייטינג. יצחק לבני ז"ל שהיה מנכ"ל רשות-השידור בשנות השבעים הראשונות,נהג למתוח ביקורת על "אותה רצינות מזיעה".על תפיסת תוכניות בידור וסדרות מתח {שהיו אז מיובאות} כעניין לא רציני ולא כל-כך חשוב.וכך, למרות ההשפעה המצטברת של הבידור והבלשים על טעם הצופים ומושגיהם ועל סוג הדמויות הנתפסות בעינינו כראויות לחיקוי.
    אני זוכרת {במעומעם} איך "אותה רצינות מזיעה" בלטה בקיצוניות ובאופן אבסורדי באחת התגובות על זכייתו של מוטי קירשנבאום הצעיר בפרס ישראל. הפרס הוענק לו ב-1976, בזכות הפקת תוכנית הסאטירה "ניקוי ראש". פובליציסט נכבד וחשוב מעיתון "דבר" המנוח הביע הסתייגות מהצבתו של איש בידור צעיר לצד זוכים פרופסורים שנחשבו ל"ענקי רוח". הוא ראה בכך זילות של הפרס.
    מאז,כמובן,הטלוויזיה השתכללה והתמקצעה, השתנו מושגים וטעמים. אבל עדיין נותרו במקומותינו שרידים של "אותה רצינות מזיעה" ותפיסת הקל-כקלוקל. הם ניכרים,למשל,בהתייחסות אל התוכנית הרכילאית "ערב טוב עם גיא פינס" שמוקרנת בהצלחה מאז 1997. הרבה נאורים בעיני עצמם מגדירים את התוכנית כטראש. בעיני זאת תוכנית חביבה,בעיקר בזכות טיפולה האירוני בביצת הידוענים. האירוניה האינטליגנטית מצילה אותה מטיפשות.
    ויש בינינו אניני טעם ששוללים כל אסקפיזם, אפילו התמכרות לסדרות איכות.למשל,זיוה שטרנהל, מרצה לאמנות ואריכטקטורה.היא טענה לאחרונה במאמר שפורסם ב"הארץ" ש"העיסוק בסדרות טלוויזיה,גם אם הן איכותיות, משכיח מאיתנו את המציאות המתדרדרת".
    אכן,זהו אסקפיזם, ובעיני הוא דווקא מבורך.כי מה רע באתנחתא כלשהי,בבריחה קצרת מועד מהעולם האמיתי?

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין