כותרות TheMarker >
    ';

    9 שנים לבלוג שלי כאן ומשפחתי המדהימה

    4 תגובות   יום שלישי, 18/6/19, 17:54

    היום לפני 9 שנים פרסמתי את הפוסט הראשון

    שלי בבלוג "דו קוטבי" כאן.

     

    מאז חלפו 2 אשפוזים לא קלים

    ולמזלי טפל בי שנים רבות אותו מטפל

    הפרופסור A,שלאחרונה

    נפרדתי ממנו לשלום לאחר כ15 שנה יחד.

     

    מצאתי לי מטפל אחר,זמין יותר לטיפול דרך קופת החולים

    והכי חשוב-הוא לא זכר אותי אחרי 2 פגישות לפני 20 שנה,

    ומקבל אותי כדף חדש.הוא מנהל מחלקה פסיכיאטרית\

    בבית חולים אחר וקצת רחוק.

     

    המטפל החדש ד"ר G מנוסה מאד,

    ואני לא שוכח לו שלפני 20 שנה אף הביא לי כדורים יקרים

    חינם מבית החולים הרחוק,שגם אז כבר ניהל בו מחלקה!

     

    התאריך של היום מאד סמלי עבורי-

    לפני למעלה מ25 שנים עזבתי בו יחידה צבאית

    ולחיל אחר.

     

    כמה חודשים אחר כך היה המשבר הנפשי הראשון,

    בחיל ובבסיב החדש והקרוב מאד לביתי דאז.

     

    בדיעבד,עשיתי לא מעט טעויות בחיים,

    ועזיבת החיל המקורי שבו שרתתי כשנתיים

    ללא ספק הסתמנה נאז כאחת הגדולות שבהן.

     

    בדיעבד אם לא הייתי עובר ליחידה הקרובה מאד לביתי דאז

    אולי לא הייתי מכיר את מי שעדיין נחשבת אצלי

    כבר יותר מ25 שנה לחברת נפש ולחבר הכי טוב שלי.

     

    הכרנו אי שם בכרמל בבית קפה ותיק ואופנתי שעדיין קיים

    באותו מקום,ולדעתי רק הבעלות וחלק מהעובדים התחלפו בו מאז.

     

    המצב שלי מעודד מאד,אני בטיפול

    ויכול גם חלילה אם יהיה צורך

    להגיע לפגישה דרך קופת החולים בכל עת

    באחד מכמה מקומות,שבהם מקבל ד"ר G.

     

    אני מודה לכולםן על העידוד בפרטי וכאן.

     

    למזלי,

    ש לי משפחה מדהימה,

    שתמיד היתה,הווה ותהיה כאן בשבילי

    בתקווה שאגיד לעצמי-"לעולם לא להגיע לבית חולים פסיכיאטרי".

     

    לצערי הרב וכנראה הזמני

    אני ואהובת לבבי,זו שהבקיעה 

    את כל שערי הפלדה שלו,נפרדנו זמנית מאחר ואני חייב

    לטפל בעצמי וחייב לא לעשות חובות חדשים...

     

    היא מאד רוצה שנחזור,

    כרגע מצבי עדין מאד

    ואני מקוה לא לאבד אותה

    לאחר כל שנות החברות האמיצה

    והרומן שנרקם בחודשים האחרונים.

     

    אצלי המאניה היא הדומיננטית,

    וכמעט ולא זכורים לי דיכאונות למזלי.

     

    חברת הנפש שלי דאגה לי כאל חבר ואח,

    ומי שמכיר אותנו באמת יודע

    ש"אח לא נוגע באחות"-ובתרגום חופשי,

    למרות שראיתיה חשופה ומפתה מעולם לא נגעתי בה מעבר

    לחיבוקים חמים ונשיקות על הלחי.

     

     

    תודה רבה לכל העוקבים/ות והמבקרים/ות,

    אתם נותנים לי כוח להמשיך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/6/19 18:14:

      תודה רבה,שרי יקרה חברתי הותיקה,

      על העידוד והפרגון המתמשך-

      זה ממש לא מובן מאליו.

       

      מי ייתן ואיחולייך יתגשמו במהרה

      אמן ואמן.

       

      צטט: sari10 2019-06-20 11:08:06

      מאחלת לך בריאות טובה,
      שדברים יסתדרו ויתקדמו בכיוון טוב.
      איזון נפשי והמון אהבה טובה ❤

        26/6/19 18:13:

      תודה רבה שטוטית על דברייך הכנים,

      שמח לראותך באן בבלוג.

       

       

      צטט: שטוטית 2019-06-18 22:35:42

      המשך החלמה והרגשה טובה. ברכות לתשע שנות הבלוג.
        20/6/19 11:08:

      מאחלת לך בריאות טובה,
      שדברים יסתדרו ויתקדמו בכיוון טוב.
      איזון נפשי והמון אהבה טובה ❤

        18/6/19 22:35:
      המשך החלמה והרגשה טובה. ברכות לתשע שנות הבלוג.

      ארכיון

      פרופיל

      דו-קוטבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין