יום רביעי, שוב בעבודה, מול המחשב, בדיוק סיימתי לעבור על כמות מפחידה של מיילים ולדאוג לכיבוי כמה שריפות מינוריות. כבאית נהייתי. :-)
אחרי תקופה עמוסה במיוחד, שבאה לידי ביטוי בשעות אינסופיות של עבודה ועומס גדל על כתפיי המסכנות, החלטתי לקחת כמה ימי חופשה ולנסוע להינפש במקום הנמוך ביותר בעולם.
השמש הקסומה שמילאה את החיים באור בימים שקדמו לנסיעה, הבטיחה לי שיזוף חורפי קסום, אך בפועל דווקא בים המלח היא החליטה לשחק מחבואים מעבר לקו האובך, והשמים לבשו את הגוון העכור הזה של אפור בהיר אטום ומתכתי.
החלטתי להסתכל על הצד המואר של הדברים, והתנחמתי בטיפולי ספא משובחים, פינוק של מנוחה, קריאה ובעיקר- ניתוק. ניתוק מהמחשב, ניתוק מהנייד, ניתוק מהעולם.
וזה עזר. הנה אני פה, אמנם לא שזופה אך בהחלט רגועה, מחייכת מבפנים ולוקחת החלטה אמיצה...
החלטתי להפוך את העבודה שלי למלאכה.
מדוע ולמה?
משום שעבודה, היא מלשון עבד, ובעצם השימוש במילה אנו כבר מכניסים לתוכה את מוטיב העבדות, הניצול,הדיכוי... אנו מעמידים אותה כאדון וניצבים מולה פעורי עיניים כמשרתים אנו חוגגים את העדרה כ"חופש" , ובהימצאה אנו קשורים באזיקים... גם אם אנו לא חשים כך באמת בעבודה, עדיין... אנו מקבלים תשלום כדי לעשותה... ועמוק בערפילי מעמקי כל עבודה, טמון זרע הפורענות של העבדות...
מצד שני... מלאכה מכילה את המלאך, מלאך ה'.... וכשאתה שוקד על מלאכתך, אתה יוצר משהו חדש, בורא יש מאין ניזון מאותו ניצוץ אלוהי הטמון בכולנו
אז אני החלטתי לקחת את גורלי בידיי, ולהפוך את העבודה למלאכה.
לא עוד עבד אהיה, לא עוד שפחת אדוני העבודה אלא אקום כאלה שמאז ולתמיד למלאכת היותי ואצור כל יום ביומו, בראי המלאך...
לא עוד מטלות המהוות נטל , אלא משימות, השמות את הדגש על נושאים חשובים לא עוד בעיות ופתרונות, אלא אתגרים ומימוש לא עוד עומס, אלא שפע עשייה, קידום...
הכל טוב, ובכל יום, הכל נהיה טוב יותר
זו רק זווית הראיה שלנו שמעוותת את המציאות...
אז אני נפרדת לשלום מהצד האפל של הירח ומקבלת בברכה את מילוא הלבנה שבי, על מכתשיה ויופייה זורחת באור שמש נצחית בראש צלול (מרבית הזמן... :-) שבוע מופלא שיהיה לכולנו....
|