כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    צבע הפרידה

    34 תגובות   יום רביעי, 19/6/19, 17:44

     

     אתה לא מסתפק בגן ובחוה, אתה צריך גם נחש ועץ תפוחים. כן, אתה עלול לצרוב בזרימת הדם שלי געגועים, להגביל את ליקוי החמה שממלא אותי עד הקצה, להבקיע את יערות הגשם בשמורות עיניי, לשחרר את העוף שמטיס אותי בחלומותיי, ולקטוף את התפוחים מהענפים שלי. אני לא עוזבת את הבית, רק זזה פיזית מריחך שצירפתי לחיי, מהרעב, מההר מהנהר ומקולות הקיץ שלך. אומרת שלום לכל השלדים שנשרו ממני, לצהוב של האש, למילים שנצמדו לתקרה ולצל החומק של התפילות מהחדרים, ותודה על שערסלת בעדינות ושהנשמת בהיותי דחוסת נשימה. אני לוקחת חופשה  מהשמיים ומהארץ שלך, מבטנך, כפות רגלייך ופטמותייך שעופפתי ביניהן בפראות בוערת. רק שתדע שאני אוהבת אותך עד עצמותיי החלשות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/19 11:00:
      נומיקן. תודה יקרה. המילים שלך כמו יהלומים שאני אוספת לחיקי. ואת הכאב הזמן מרפא.
        7/7/19 10:59:
      * חיוש *. תודה יקירה. אני חזקה כדי להתמודד ולא לשקר לעצמי כשמוכרחה לעזוב, כדי למצוא שלווה ללב.
        6/7/19 15:31:
      כתיבה פראית ונהדרת. אין באמתחתי עצה לכאב.
        6/7/19 12:22:

      יקירה נשיקה

      כל כך הרבה רגש במילים שכתבת

      והנה את משחררת - אהבתך גדולה, ענקית !

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      שבת טובה

        2/7/19 11:17:
      באבא יאגה. מסכימה. כמה טוב לאהוב ולהיות נאהב, למרות שהאהבה לא קלה היא שווה כל רגע.
        29/6/19 22:26:
      כמה טוב לאיש שנאהב כך, כמה טוב לאשה שיודעת לאהוב כך
        28/6/19 11:33:
      עט סופר. תודה. ניחוח מילותיך לא עוזב את הלב.
        28/6/19 11:33:
      א ח א ב. מדהים אותי איך אתה מצליח לתמצת במילה אחת רעיון שלם.
        27/6/19 10:20:
      תיאורים יפים וציוריים...היטבת באר...
        26/6/19 18:35:
      מסעיר
        23/6/19 11:26:
      תכשיט. תודה יקירה על קריאת הלב שלך.
        22/6/19 17:59:
      את כל פעם מצליחה לרגש אותי מחדש...
        22/6/19 11:39:
      יורם גרוסר. בכל פעם שאתה מגיע זה מרגיש לי כאילו אני פוסעת איתך במפות הכמוסות של הקווים המעוקלים ושל הפינות הנסתרות. ואכן, כשמאוהבים מתחשבים, מקשיבים ומוותרים. כשמתחיל תהליך ההתפכחות מתעלמים מצרכי האחר ורואים את השלילי, חבל שברווח ביניהם לא תמיד לומדים אהבה. ולגבי הברכה שלך אומר שאני יצרתי לעצמי פצע ולכן אני יכולה גם לרפא אותו. הייה בטוב אהבה ואושר באשר הינך.
        21/6/19 14:21:
      ברגע פגישה, נולדת פרידה. וגן העדן שביניהם, כמו עונות, חולף ומופיע. והקו הגלי, מהות חיים, מתואר בכתבייך במטפורות מדהימות. הינשאי על הגל עד חוף השקט והמנוחה, עת תאספי כוחות לשוב ולשחות לקראת הגל הבא. ולנצח (בצירה). לנצח(בפתח).
        21/6/19 12:21:
      אזוטריקה-יומן לימוד אישי. תודה איש יקר. יש צבעים שגורמים לנשימתנו להיעתק, ולמילים להישכח.
        21/6/19 12:18:
      shimenben. שורה נהדרת. לעיתים רק לאחר שנפרדים מאהוב מבינים את המשמעות של לפני ואחרי האהבה.
        21/6/19 12:06:
      גילהבטיטו-פרץ. תודה יקרה. אין מילה שתהלום את חוסר הנשימה כשמבינים שהמציאות היא לא אגדה.
        21/6/19 12:03:
      דוקטורלאה. יקירה הריאליות שלך מחזירה אותי לאדמה. ומסכימה איתך, כמו שכל חשבון צריך לשלם, כך כל מחיר צריך לפרוע.
        21/6/19 12:01:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה.בכל פעם שאתה קורא טקסט שלי אתה מחייה את הזיכרונות שצברת מטקסטים קודמים ושוזר אותם בהרמוניה בפאזל הגדול של חיי. תודה על שאתה מבין את כל השפות ושקולך נותר טוב כמו פעם. פרידה היא מוות קטן. ואז בא ייאוש שחור שלא שואל אותי אם אפשר לחבוט לי בגוף. כשהעור כואב מנשיכות חיית הפרא השקיעה מדממת. הנשימה ממלאה את הריאות בניחוח כתום למרות הציפורים המתות שנעוצות באפלת הבטן כמו שברי זכוכית. ותיכף אופטימיות ורודה תשאל אותי אם אפשר ללחוץ חזק על החזה כדי שתצא החוצה וללבלב מחדש. אני אומר כן, רוצה להעיף את העורבים ולהשליך את הזאב, לשמוע פטפוט פרפרים וסרנדה של להקת ציפורים. לאכול דובדבנים בטעם חמוץ מתוק, להביט בזריחה וגם מחר לאכול דובדבנים ולהביט בזריחה. אפלטון אמר שפעם בחיים מגיעים לאטלנטיס ונדמה שזו הפעם בה מוצאים את אהבת חיינו. וכמו בטבע דברים מתחילים, מסתיימים ומתחילים מחדש. נכון, אהבה היא הדבק במערכת יחסים אבל היא לא מספיקה ולא פותרת כל דבר. למעשה בחירה קטנה היא בחירה גדולה למרות שהשיקולים הכבדים לא על השולחן. על אף שחסרים לי כמה תפוחים בענפים נשארתי עם השורשים כי אין לי טוב יותר מלאהוב את עצמי.
        21/6/19 12:01:
      debie30. תודה יקירתי. לשיר שהנחת יש צפורניים ששורטות. שיר נוסף שקורא את האהבה בקול גדול של יעל גלוברמן, מתוך מפת חצי האי: "למה המחיר הזה? שאל המשורר את הצייר, שתמך בו כל הדרך הביתה מן הבר, כשאשתו הצעירה שוב לא פתחה לו את הדלת. למה אנחנו לא יודעים לעשות את זה אחרת? קח למשל זריחה. העולם יודע להתלקח בעדינות כזאת בלי להישרף".

      צבע החיים. יכולות התגמשות בגישות שונות, מאפשרות לנו להימלט מזרם מעייף אל חירות של רגיעה. זמן הינו החומר אשר ממנו עשויים חיינו. יחי החופש..

      אוהב לקרוא אותך, תודה.

        20/6/19 21:26:
      פרידה זה לא להיט. כמו שאמר המשורר הצרפתי: "אין לך אהבה אלא זו שנקטעה באיבה"
        20/6/19 19:26:
      קוראת אותך ונשארת חסרת נשימה...
        20/6/19 17:07:
      אם היו הדברים פשוטים ומוכנים היטב כדי להמשיך, לא היו היסוסים, לא היו בעיות בלתי פתורות. אבל הם אינם כך. ויש מחיר לספק, ויש כאב לתוצאותיו.
      גילה היקרה, זה לא "צבע הפרידה" , זה "רגש הפרידה" ! כמיטב כישרונך, את מתארת את הפרידה ,שיזמת, מאהוביך בצורה חדה ומדוייקת והכי חשוב- נוגעת גם במי שלא היה עד לה ! מתארת את הסיבות בצורה עניינית ונוגעת – "אתה לא מסתפק ב.... אתה צריך את..." ובמשפט קצר ,כמיטב כישרונך התיאורי מסבירה למה, תוך השארת מרחב מספיק לדמיונו היצירתי והפרוע של הקורא ! וכך את ממחישה במספר משפטים קולעים להפליא לתאר את מסכת היחסים ביניכם ועד כמה טוב זה עשה לך ,טוב כמעט אולטימטיבי שגרם לרגש ההוא לפרוץ מתוכך, למלא את חייך ולצבוע אותם בוורוד ואדום בוהק, צבעי האהבה העזים שמפזרים את הצבע הצהוב שבהן נצבעו "השלדים בחיי". וזה כבר שווה המון ! לרגש הזה קוראים "אהבה" וכמו שאת מתוודה בלשונך הציורית המגלה טפח ויותר ומסתירה קצת טפחיים- החלטת להתרחק פיזית אבל לא נפשית ! רגש האהבה הגדול שלך כלפיו לא ניתן לכיבוי ! אולי החשש שלך ,חוסר הרצון ואולי חוסר היכולת לתת לו את גם את "הנחש" וגם את "עץ התפוחים" שהוא כל-כך רוצה ולא מסתפק ב"גן" וב"חווה", הוא שגורם לך לקחת חופשה ולהתרחק פיזית אבל לא נפשית ! ואת משדרת לו במילים ובמשפטים הנפלאים שכתבת , כרגיל בכישרון גדול, כי את עדיין רוצה אותו, רוצה את הרוח שלו, הרוח שגורמת לרגש האהבה הענק שהיה נצור בתוכך עמוק, לפעמים עמוק מדי עד שחששת מאד לשחרר אותו, שתמשיך ותלבה את האהבה הגדולה שבך, אהבה שנושאת ברוח את (כמעט) כל מכאובי העבר שנצרבו בגופך ובנפשך עמוק מאד והקשו עליך מאד, כעדותך בעבר, להתרומם ולהתנתק מכבלי העבר החזקים ולפתוח את ליבך ונפשך לאהבת אמת הדדית ! האם קצת נבהלת ולא האמנת שמצאת אהבת אמת גדולה ואמיתית והחלטת לקחת צעד אחורה לתת לשכלתנות שלך לבדוק את אמיתות הרגשות שלך ? אולי את באמת צריכה ללכת צעד פיזי אחד אחורה אבל, תשתדלי שלא לצעוד אחורה מדי על מנת שהחופש הפיזי שלקחת מאהובך, לא יגרום לריחוק שירחיק גם את רוח האהבה הגדולה שניצתה בליבך ובנפשך-אהבת אמת שכל-כך מגיע לך ! ושוב אני מסיים כרגיל- שאפו ענק לפתיחות ולנכונות שלך לפתוח ולשתף את כמוסות חייך בכזה כישרון ענק נוגע, הגורם לקורא להרגיש ולהזדהות ! מקווה שאחרי החופש הקצר שלקחת על מנת לבחון את עצמך במלוא החדות והיושר הפנימי החזק שלך, תרגישי פיזית ונפשית רצון עז לחזור על-מנת שלהבות האהבה הבוערת שלך, ימשיכו לבעור בעוצמה יאירו ויחממו את חייך באור חזק עד אין סוף!
        20/6/19 12:48:

      הזכיר את השיר של דפנה ארמוני  ושלום חנוך- אוהבת אותך עוזבת אותך

       

      לא יודעת איך להתחיל 
      מה לכתוב, איך לא להבהיל 
      אוהבת אותך, עוזבת אותך, אין לי אויר. 
      סוף הלילה אתה עוד ישן 
      כל כך שלו שזה לא יאמן 
      בדרך שלך הלכתי איתך מגיל כה צעיר, 
      רוצה להסביר, רוצה שתבין 
      אין שום רע בך, הכל בי... 
      כשאתה על ידי אוחז בידי 
      זה עוצר בעדי, רוצה לבדי... 

      רוצה לרקוד, רוצה לשיר 
      לפרוש כנף, לעוף מעל העיר 
      ולשוב אל חושי 
      שוב להדליק את נשמתי 
      ולבדי, לדעת מה איתי 
      להציל את חיי... 

      אם בכל זאת אני לא טועה, 
      אולי כמו כל אישה נשואה, 
      חשוב שאדע אם אני מפסידה ומה המחיר. 
      רוצה להשלים עשר שנים 
      ולומר לעצמי זאת אני. 
      כשאתה על ידי, אוחז בידי, 
      זה עוצר בעדי, רוצה לבדי... 

      רוצה לרקוד... 

      תדע שאתה זורם בעורקי 
      אין לי כמותך חבר 
      תדע אתה הטוב מכולם בחיי 
      הכל יעבור אתה תישאר 

      אתה יקר לי איך אסיים 
      הדף נגמר והכתב מתעקם. 
      אוהבת אותך עוזבת אותך 
      והבוקר מאיר... 

      רוצה לרקוד...

       

      גילה התיאורים והדימויים שלך  נהדרים

        20/6/19 12:19:
      קנולר. מרגישה כאילו נבקעה האדמה ומחפשת את המקום הבטוח לעמוד עליו.
        20/6/19 12:17:
      נעם דימנט. אומרים שדברים לא בריאים טעימים, ושדברים בריאים לא טעימים...
        20/6/19 12:16:
      ~ ~. תודה יקירתי. את מרגשת בבואך.
        20/6/19 12:16:
      זהר007. הגדרת כל כך יפה ומדויק. זה בלתי אפשרי להיאחז באהבה ולהוותר חסרת נשימה, כשהמדרון חלקלק.
        20/6/19 10:40:
      ואוץ זה חזק ומזעזע. היצירה פורצת ואיך הנשמה?
        20/6/19 10:01:
      יופי של דימויים. ומה ההמשך ? מתחזקים וחוזרים או מתרחקים ? יש אומרים שהכאוס הפנימי הוא אבי היצירה.
        19/6/19 18:04:

      עוצמתי, מרגש

        19/6/19 17:57:
      המכניזם של החשיבה הלא מודעת. כמה בלתי אפשרי וכמה נסתר הטעם הצבע ומרקם הפרידה כשאוהבים כל כך..

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין