כותרות TheMarker >
    ';

    רשמים...

    זיכרון רחוק...

    2 תגובות   יום שישי , 21/6/19, 07:50

     

    בשנות ה-50 הוחלט על ממשל צבאי ביישובים הערביים (ולמעשה, מ-1948 ואילך)..

     

    ערבים לא הורשו לצאת מכפריהם, אלא אם כן קיבלו "אישורי תנועה".

     

    עתה התברר לי שאישור כזה ניתן אם ערבים הסכימו לעבוד ביישוב יהודי "בתנאים סוציאליים ירודים".

     

    מכל מקום, ערבי אחד הגיע לשכונת העולים בה גדלתי, ועשה כל עבודה מזדמנת.

     

                                               ----

     

    בין הבתים הקטנים, שהוקמו כביטוי לשאיפה "לחזור אל האדמה", היה בעיקר חול. לאט לאט החלו האנשים לגדל גינות נוי. חלקם גידלו תות שדה. בין העולים הסתובבו מדריכים מטעם הסוכנות, שהסבירו כיצד לגדל צמחים.

     

    לנו היה עץ תפוחים, והרבה פרחים. אמי קיבלה פעמיים אות הוקרה מן העירייה על הגינה שלה. היא מעולם לא חדלה להתגעגע אליה.

     

    חלקה גדולה שהיתה ליד שכנים שלנו, ולא עובדה, היתה כתובת לנחשים.


    לא ברור לי איך, אבל הורי החליטו להפוך את החלקה הזו למשתלה. אמי אמנם גדלה בעיירה, והיתה קרובה יותר מאבי לעבודת אדמה, אבל הוא גדל בעיר ולא היה לו שמץ מושג.

     

    הוא קנה, איפוא, ספר עם צילומים של שתילים, והוראות כיצד לגדל אותם.

     

    לפנות בוקר, הוא היה נוסע העירה עם שתילים לחנות בתחנה המרכזית, ומשם לעבודתו. לאחר שעות העבודה, הוא ואמי עבדו במשתלה, יחד עם דודי הרווק שגר איתנו. שלושתם עבדו קשה מאד, ואני הסתובבתי בין הרגליים, בעיקר הפרעתי, ושיחקתי עם הברזים. חוץ מזה, הסתובבתי לי בשכונה. 

     

                                          ----

     

    אותו ערבי שהגיע לשכונה קרא לעצמו "דויד".

     

    כאשר התגלה נחש, רצו לקרוא ל-"דויד". הרי ניצולי השואה שגרו במקום לא הכירו נחשים.

     

    יום אחד התרחקתי כנראה בטיולי היומיים. אותו דויד אסף אותי  והביא אותי הביתה. הוא הכיר את כולם. אמי נחרדה כאשר ראתה אותי בזרועותיו.

     

    עם הזמן, הוא הפך לחבר אמיתי.

     

                                                  ----

     

    לאחר הרבה שנים, ראיתי ראיון בטלויזיה עם ערבי שדמה לו.

     

    הוא סיפר שהוא נהג לחמוק מכפרו ולעבוד בחוץ. שתי בנותיו, הוא סיפר, סיימו את לימודיהן באוניברסיטה "וזה האוצר האמיתי". אם זה היה אכן אותו דויד, הרי שהמנטליות היהודית נספגה בו...

     

                                               ----

     

    הזכרונות האלו צפו בתודעתי, לאור הרעש סביב האנס הפלשתינאי, שניתלה בתקשורת לפני שנערכה חקירה של ממש.

     

    כל זאת, כאשר ידוע על מקרי אונס רבים בקהילה החרדית שלא מדווחים, ולא מטופלים. ואם מקרים כאלה כן מגיעים לתקשורת, הם מטויחים.

     

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/6/19 12:06:
      נכון.
        23/6/19 10:29:
      יש משהו מוזר בהצנההלות של ההורים הם פנו לרב ובדרך כלל כאשר יש חשש שזה מישהו מהקהילה אז פונים לרב והרב כפי שהורה לא להתלונן וזה רק מחזק אצלי את הרושם שזה בכלל לא אותו שרת בית ספר שמשום מה נטפלו אליו רק בגלל מוצאו

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין