כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    מיטרוניקס וגירושים

    9 תגובות   יום שני, 24/6/19, 12:56

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

    "לפני שאתה שוכח כל הרשימות"

     

    שלום לך אמנון בקר.

    אם לא אכפת לך אז אתה כבר לא מסוגל לעשות סדר במה שאתה חושב שזה זיכרונות. בעיקר מה שנתקע לך בראש בימים האחרונים, הכל ביחד, ואי אפשר לברוח לשום מקום עד שלא תכתוב על זה משהו ותִפַטֵר מזה. 

    אז אין לך ברירה אלא לכתוב הכל ישר מהבטן וככה זה גם נראה.

    בעיתון דה-מארקר מהשבוע האחרון הופיעה כתבה ענקית על מפעל מיטרוניקס של הקיבוץ שלך, ששווה כבר יותר מ-שני מיליארד שקל.

    ממש מעניין כי בחיי היום יום של החברים בכלל לא מרגישים את המיליונריוּת הזאת אבל לא על זה אתה מדבר.

    ''

    הכתבה ארוכה וכוללת בתוכה הכל על תולדות מיטרוניקס מלפני עשרות שנים.

    מה שאתה רוצה לציין על חלק מהדברים הוא:

    שחבר אחד, לני הירש, שמוזכר שם ושכבר מזמן הוא לא פה, היה תקוע עמוק בתוך הבלגן הנורא של כל עסקי התעשייה שלכם, גם "אלקס" (כרסומות ממוחשבות) גם "מיבר" וה"אוזוניק" האומלל וגם התחלת מיטרוניקס.

    זה בלי שום הכשרה או ניסיון בשום דבר מכל אלה. גם כן חלק מהברדק שהיה. וזה לא הוא שקשר אתכם לפיטר רָאש, ממציא הרובוט לניקוי בריכות.

    ההוא המציא את המכשיר (הַסְלֵר) אבל ייצר אותו בהקף קטן ולא כל-כך מוצלח.

    משם ועד היום עבר המכשיר דרך ארוכה עד שמיטרוניקס הפך אותו להיות הרולס-רויס של ניקוי הבריכות.

    כבר בהתחלה היה ה"דולפין" (זה המכשיר) מוקד לצרות צרורות שדחפו את קיבוץ יזרעאל לפשיטת רגל ולמקום טוב באמצע רשימת הקיבוצים חדלי הפרעון הנידונים לפרוק וחיסול או בקיצור "מועדון ה-19".

    ''

    מה שאתה כן זוכר בבהירות זה שמי שהציל אתכם מהעסק הביש היו שרול בן יעקב ושלמה מנוח, תעשיינים חברי קיבוץ דגניה א' שהגיעו הנה מטעם התק"ם לעשות סדר בברדק הכללי של התעשיה ביזרעאל, שכולה היתה ערבוביה אחת מייאשת, החל מייצור הכרסומות הממוחשבות, עבור דרך ה"אוזוניק" האומלל (של שנות ה-80) וגמור בחוסר ההצלחה של ייצור ושיווק הרובוט לניקוי בריכות.

    שרול בן יעקב ושלמה מנוח עבדו עם גרזנים וסכיני בולדוזר והעיפו הצידה את כל מי שניהל פה תעשיה סתם ככה והם שהתחילו ללמד את הקיבוץ שלך מה זה בכלל תעשיה, איך מייצרים, איך משווקים ואיך מרויחים.

    כל השאר זה היסטוריה של מזל יותר מִשֶׂכֶל וגם של דבקות הקיבוץ ברעיון הקיבוץ, לעומת עמדותיהם של כל מיני תעשיינים מפוקפקים וסתם כאלה שרוצים גם לנהל את מיטרוניקס וגם להפריט את הקיבוץ.

    לא הכל אתה זוכר אבל בעיקר את הדברים האלה.

    רגע, עוד על משהו מרגיז במיוחד. היה פה מנכ"ל שכיר אחד, עופר שחר שמו, זה שאמנם הוציא אתכם לבורסה והצליח להגדיל את מיטרוניקס אבל גם רצה להפריט את הקיבוץ. המוצלח הזה גרם להפסד של עשרות מליוני דולרים בכך שסיבך את מיטרוניקס בטיהור מים בעזרת אוזון. כך, אף על פי שכל תרנגולת בחצר יזרעאל ידעה כבר מזמן שאין דבר כזה להשתמש באוזון לטיהור מים מפני שהחומר הזה מְאַכֵּל  את כל מה שבא אתו במגע ולא חשוב אם זה פלדה או יהלומים.

    כך זה היה  במכשיר "האוזוניק" ז"ל ואיך קרה שהמנכ"ל הזה הצליח להפסיד כמה מליונים עם חברה צרפתית של רמאים מקצועיים, במה שאסור היה לעשות .  מה שכל תרנגולת ביזרעאל ידעה לקרקר כבר מזמן.

    ''

    •   *   *

    ומה עם "אנחנו והפלסטינים"? גם זה לא מפסיק לעקוץ ולנקר לך את המוח. יכולים לדבר ולברבר כמה שרוצים אבל המדינה צריכה להחליט מה עושים  והברירות הן כדלהלנצ'יק:


    א. לחזור מיד לפולניה ולמרוקו לעוד אלפיים שנה ולקוות שההרצל הבא יבין מה בכלל עושה.

    ב.  להרוג את כל הפלסטינים ולא להשאיר בחיים אפילו אחד, כאילו שהם יבלית שצריך לרסס סופית (אגב, זה מה שהם רוצים לעשות אתנו).

    ג. לא לעשות כלום ולהמשיך לשחק ב"ניהול הקונפליקט", לא ידוע עד מתי.

    אין שום אלטרנטיבה אחרת וחשוב שכמה שפחות אכפת זה אולי יהיה יותר נחמד, עד המלחמה הבאה.

     

    •   
      ''

    רכילות בקיבוץ שלך לוחשת שעוד משפחה עושה גירושים. שיהיה להם לבריאות, אבל מה, הם מצטרפים לעוד כמה וכמה חברות וחברים שהולכים לגור ב-110 מטר רבוע לבד. איך זה? כמה מטר רבוע צריך הבן-אדם בשביל לחיות? ואם זוג צריך 120 מטר לשניהם ביחד אז אם הם נפרדים אז למה לא יספיקו להם 60 מטר רבוע לכל אחד?

    כשמתגרשים מחוץ לקיבוץ זאת צרה נוראה בעניין המגורים. אבל פה זה גירושים דלוקס, ולא עושים בעניין הזה כלום, אעפ"י שיש מלחמה אכזרית על כל דירה בין בני משק שחוזרים לבין נקלטים חדשים ולבין משתפצים מקומיים שתופסים כל חור פנוי עד שיגמרו להשתפץ.

    כל זה הוא מלכוד נורא ואף אחד לא יודע איך יוצאים מזה בלי מהפכה של ממש בפילוסופית המגורים המקובלת.

     

    וכרגיל בגלל הגיל ואתה לא יודע מאיפה זה פתאום קופץ לך, שיר מלפני 83 שנים שלמדת כנראה עוד בגן הילדים ובשמחה רבה הוא מצטרף לעוד כמה כאלה.

     

                                           צומחים הפרחים היפים בגן

                                           הילדה היפה היא תקטוף אותם.

     

    זה מה שאתה זוכר שלמדת אז. באתר "זמרשת" יש כל מיני גירסאות ונוסחים מאד מענינים.

    https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1270

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/6/19 17:16:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      קודם כל סליחה ענקית על תגובתי המאוחרת

      מעניין ומסובך עניין התעשייה 

      ובהמון הומור לגבי עניין הדיור וגירושים:

      * הייתי מציעה לשים מחיצת גבס ולחלק את מרחב המגורים של הזוג המתגרש לשניים חיוך

      עם כניסות נפרדות כמובן

      בכל מקרה נישמע שלהתגרש בקיבוץ יש פרבילגיות מאשר לאלו המתגרשים בעיר

      ומהירהורי נפשי - גם 120 מ"ר לזוג ( ביחוד אם הילדים לנים בבית הילדים או שכבר אין דבר כזה)

      זה מרחב מחייה ענק !!!!

      עונג להתבונן בציוריו של אביך היקר

      * כוכב אהבה ותודה ששיתפת אותנו עוד מזכרונותיו של אביך

      המשך שבת נהדרת שבוע טוב ובריאות טובה לכולכם


        28/6/19 11:17:
      הזיכרונות נוקבים ומלמדים על תפיסתו הייחודית של אביך.
        26/6/19 16:08:
      מעניין המקבץ - מניהול מפעלים, דרך ניהול חיי נישואין עד ניהול מדינות. החיים מעניינים :)
        26/6/19 11:39:
      נושא ידוע ומוכר. קיבוץ שהצליח מבחינה כלכלית והוא נושא לדיון בתנועה כולה וגם מחוצה לה. שיהיה גם הלאה בהצלחה מלאה!
        25/6/19 23:54:
      תקופה די כאוטית בתולדות הקיבוצים, העניין הזה של תעשייה. היה ברור שהקיבוצים לא יכולים לחיות על טהרת הפלחה, המדגה וכו'. הבחירות לאוו דווקא היו חכמות, הניהול לא תמיד היה מקצועני וכו'. אבל היי, בסופו של דבר הבינו הקיבוצים שקביעת זהותם של מנהלי המפעלים לא יכול להתקבל על ידי האקונום או מזכיר הקיבוץ. אני מצדיע לדור ההוא!
        25/6/19 08:16:

      מסובך.... כל העסק הזה....
      והציורים עושים יופי חיוך

      או-הו איזה פוסט טעון. מהכוונות הטובות ועד... ומי יישער את כולנה, קטונתי. וטוב שישנו הציור, לעטר - ולשחרר...
        24/6/19 19:34:

      הווי קיבוצי

      ציורים יפים

      שבוע טוב

        24/6/19 19:33:

      שולח כוכב תודה על השיתוף המלמד

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין