כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      26/6/19 08:27:

    רחל. את כותבת מצויין. ההוצאות לאור הן מפעל כלכלי שהאינטרסים שלו הוא רווח כלכלי.

    כדי להפיץ ספר צריך תקציב גדול ליחצ"נות ולפרסום.

    נותרו מעט פילנטרופים שמממנים ספרות טובה אך זה עולם הולך ונעלם.
    התוכן הדיגיטאלי, ההוצאה העצמית לאור , מספקים מענה שפוי לכותבים.

    אלו הזמנים. 

      26/6/19 02:36:

    שני התמנונים הם כנראה סטימצקי וצומת-ספרים רחלי יקרה.

     

    ברור שספרייך ראויים כמו מיוחדים

    כך שכתבת נכון

     

    אין לי עצה עבורך אבל אולי בתך נאוה יכולה לעזור?

     

    מקווה שבסוף ימצא הפתרון וספרייך יתפרסמו

     

    מחזקת ידייך רחלי יקרה

     

    נשיקה

    0

    המתפוצצת מצחוק

    2 תגובות   יום שלישי, 25/6/19, 06:00

    לקוראי היקרים,
    ביום שני, 17.6.19, בשעה 12 בצהריים, ישבתי לנוח רגע עם הקפה וחשבתי להקשיב לתוכנית "מה שכרוך". הרדיו הוא פטנט נהדר שמאפשר לסתום לו את הפה ולא לשמוע את השטויות שהוא פולט יחד עם התפוצצויות הצחוק המיותר ושלא לעניין של המנחה.
    הם דנו ופיתחו נושא מוזר עם כוונה רעה. המנחה צחקה ללא הרף בעקבות איזה מאמר מטופש שלא קראתי וגם לא אבזבז את זמני היקר כדי לקרוא אותו, הדן בשאלה אם כדאי לכל אותם אנשים כותבים שהכתבים שלהם נדחים על ידי ההוצאות לאור, אם כדאי להם להמשיך להתעקש ולהוציאם לאור בצורה עצמאית ולבזבז על כך הרבה כסף, או עדיף לא להוציאם לאור כי אם ההוצאות הגדולות פסלו את כתבי היד זה סימן שאינם טובים ומוטב שימותו לפני שיראו אור. המנחה בלהט הוויכוח סברה שאכן כך עדיף.
    ואני שואלת: למה?
    האם אותן הוצאות לאור גדולות ומונופוליסטיות קיבלו השראה אלוהית נשגבה או אולי המניעים שלהם אחרים, זרים, ובאים מתוך רוע ולא מתוך הרצון להוציא לאור כתבים אשר יעשירו את התרבות בארץ? מי יודע מהם המניעים של ההוצאות הגדולות שמיטיבים עם ההוצאות בלבד ללא קשר לטיב כתב היד שהכותב כתב ביגע רב וגם השקיע בו את כספו עד שהגיש אותו להוצאה שבהינף קולמוס מוחקת את כל העבודה הקשה שלו?
    אינני יודעת על כותבים אחרים, וכמאמר המשוררת "רק על עצמי לספר ידעתי", כלומר: אני יודעת מה קרה לי עם כתבי היד ששלחתי להוצאות לאחר עבודה קשה מאוד. ראשית חקרתי את הנושא שלי והעמקת את הידע סביב הנושא שעליו אני מנסה לבנות את הסיפור. אחר כך בחירת השפה – כי הרי לא בכל נושא השפה תהיה זהה. מאחר שבחרתי לעסוק בנושא הנשים בתנ"ך, הייתי חייבת למצוא איך לספר את הספור כך שהקורא ואפילו אני תוך כדי הכתיבה נרגיש את חוויית הזמן ההוא, בניגוד למקובל היום – לכתוב הכול בשפת הרחוב 'כדי שלקורא יהיה קל'. לדעתי הקורא מספיק אינטליגנטי כדי להבין את הקריאה בשפה יפה ולא בשפת הרחוב, אלא אם תוכן הספור מחייב שפת רחוב בקטעים נבחרים. אני סיגלתי לי בספרַי שפה שיש בה מהניחוח התנ"כי – לא חיקוי של התנ"ך כמובן. והדבר העיקרי – היה עלי לבנות את הדמויות אשר עליהן בתנ"ך מספר מועט של משפטים בלבד, להביא את הרקע והתפאורה של המתרחש ועוד כהנה וכהנה. 
    על שני ספרי שיצאו לאור קיבלתי תמיכה וסיוע של אקו"ם ושל קרן גולדברג קרן קימת לישראל. המוסדות המכובדים האלה החליטו שספרי ראויים להוציא עליהם מכספי הקרן, כלומר הם מאמינים שספרי אלה תורמים משהו לתרבות בישראל ולכן מגיע לסופרת לקבל תמיכה. אבל בשביל הוצאות הספרים זה לא מספיק, ושם זורקים את כתבי היד לפח. 
    למה?
    ולמה אותה מנחה תומכת בכל כוח הדבור והצחוק המטופש שלה במה שעושות ההוצאות לאור. 
    אמרה לי אישה חכמה שעיסוקה במו"לות שבהוצאות לאור לא מסתכלים או בודקים אם הספר טוב או אם הוא תורם דבר-מה לתרבות הישראלית, אלא מסתכלים רק על דבר אחד והוא: כמה ספרים הסופר/ת מכר/ה עד היום. מה לעשות, שבגלל הסיבות הידועות ספרי כבר יצאו לאור בהוצאה קטנה ולא במונופולים הגדולים, והם נתקעים, המסכנים, בצוואר הבקבוק הצר והבלתי עביר של החנויות המונופוליסטיות שצמחו לנו כאן. טוב, אני לא רוצה לכתוב מילים לא יפות, מספיק לכתוב שזה מונופול של שתי חנויות גדולות בעלות זרועות תמנון ענקיות. שם מחליטים מה יימכר ומה יישאר על מדפי מרתפים נשכחים שאיש איננו רואה ואיננו יכול לגשת אליהם ולדפדף בספריהם. הספרים האלה אינם מוצגים על השולחנות. רק אם במקרה הקורא שמע ממקור כלשהו על הספר ומבקש אותו, רק אז כל עובדי החנות מחפשים נואשות ומזיעים עד שמישהו מוצא אותו במדף הנסתר, או שמפַנים את המבקש לחנות אחרת מבין זרועות התמנון. אבל מאיפה ידע הקורא על ספרי? הרי כאן יש עוד צוואר בקבוק הלוחץ את ספרי חזק בגרונו – זה של התקשורת. כלומר, בדיוק אותה מנחה הבטוחה שזו לא תוכנית ספרות אלא סתם תוכנית בידור ולכן היא מתפוצצת מצחוק – ורק שוכחת שבתוכנית בדור המבדר איננו צוחק בכלל, מי שצריך לצחוק הוא הקהל המאזין. הוי, איזו מנחה הציבו בתאגיד... 
    לא כאותו מנחה אגדי, ד"ר שמואל הופר, אשר ראיין אותי לפני שבכלל יצאו לאור ספרי. טוב, הוא היה דוקטור, ומה המנחים של התוכנית היום? אולי סתם עיתונאים בקושי. לכן על ספרי לא יספרו בתוכנית שהם מנחים, הם ייתנו במה רק לסופרים שהם רוצים ביקרם או בעיקר לסופרים ידועים. מה שבטוח בטוח. 
    אז בגלל רודפי בצע בדמות ההוצאות לאור הגדולות חסרות הלב והרצון להביא ספרות טובה לקוראים, עלי לוותר כדברי המנחה?
    סליחה, יש לי עוקבים בפייסבוק אשר כותבים לי ומחזקים את ידי שלא לוותר. לא לשמוע לעצות נלוזות כמו אלו אלא להמשיך לכתוב וגם למצוא הוצאה לאור של בני אדם עם לב כך שספרי יראו אור יום למרות ערלות הלב של ההוצאות לאור המציבות מכשולים לפני ספרי הטובים.

    דרג את התוכן:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      רחלסביליה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין