כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של בן סולומון

    לינקולן שיווק ויזמות נדל"ן.
    כשאתה רוצה למכור או לקנות בית > לינקולן,
    הרבה מעבר לנדל"ן.

    0

    מחאת האתיופים היא המחאה של כולנו

    0 תגובות   יום רביעי, 3/7/19, 09:45

    אתמול ראינו תמונות וסרטונים קשים מהמחאות 
      
    ומכל הארץ. אז האם זה מוצדק?

     שניה לפני שאתם צורחים, אומר שוב בקול -
    אני נגד 
    אלימות בכל צורה שהיא אך בואו נזכור - מאוהלים ושירים בכיכר המחאה המוצדקת הזו, לא תתקדם לשום מקום. 

     המדינה מאוד אדישה לאוכלוסיות מוחלשות ועניות (רובכם לא כאלה, אז קשה מאוד להעביר את זה)
    תסתובבו  
    בתחנה המרכזית בתל אביב ותבינו על מה אני מדבר.

     


    לאלה שלא יקראו עד הסוף > קצת כתבות ממה שקורה לבני הקהילה ביום יום:



     מוהלים מתחילים מתנסים על תינוקות אתיופים לחץ כאן



    גן ללא אתיופים - גזענות בגנים ובמערכות החינוך - לחץ כאן



    פרשת תרומות הדם המושמדות של האתיופים - לחץ כאן

     

     

    גזענות במשטרה - לחץ כאן 

     

    נשים אתיופיות שמנעו מהן להיכנס להריון לחץ כאן


    פשוט כנסו לגוגל - כתבו "גזענות נגד אתיופים", ואז תבינו שזה קורה על בסיס
    יום יומי  ובאלימות בלתי נסבלת, המאבק הוא לא של "האתיופים", זה מאבק של כולנו לחברה
     צודקת ושיוויונית יותר.

     


    שינויים גדולים בממסד עושים דרך זעזוע:


     הממשלה אפטית, המשטרה טועה שוב ושוב ואנשים נהרגים,
    תוסיפו לזה הזנחה מטורפת בשכונות שבהם יש ריכוזי אוכלוסיה מהקהילה,
     
    ותוסיפו לזה את הכאפות שכמעט כל אתיופי קיבל בילדותו
    תוסיפו 
    לזה עוד הרבה מאוד תסכול ותקבלו אלימות מקומץ שסובל 365 ימים בשנה.



    זר לא יבין זאת:
     

     

     
    מזל שאני בן הקהילה שגדל "בשכונות" ככה אני יכול להיות באמת
     
    אובייקטיבי ולקדם דברים מהמקום הקטן שבו אני נמצא. אם לא הייתה לי את הילדות שעברתי, לא היה לי מושג מה קורה בשטח, ולא הייתי מבין את הכאב לעומק. 

     אני מאלה שקיבלו כאפות מצלצלות משוטרים, מה לעשות? גדלתי בשכונת פשע, אחת לשבוע חיפוש על הגוף, עד גיל 16 בערך הייתי שובב מכורח הנסיבות, עד שהבנתי שלא אלה החיים שאני רוצה.  מגיל 18 בערך, בקושי הייתי בשכונה, התנתקתי לגמרי,שום מסיבות,  שום פארקים, יושב, לומד, עובד חוזר 
    הביתה לבנות אסטרטגיות עסקיות ולמכור אותן.


     
    קומץ קטן שעושה מעשה וונדל לא מעיד על קהילה שלמה:

     


     שימו לב שהסרטונים שרצו ברשת, זה רק קומץ קטן מאוד של מפגינים שמוכנים לשלם את המחיר 
    עבור האמת שלהם גם שהדרך לא לגיטימית בעיני. בשום פנים אסור לנו להזיק לאזרחים כן למחות
     
    ובאחדות מלאה על כל העוולות.


     
    ועכשיו לטיעון המרכזי "מעכשיו לא אזדהה יותר איתם".

      אין באמת צורך שאזרחים יזדהו, מי שצריך להזדהות מזדהה, והשינוי מתרחש בממסד ואז כולם מתיישרים סביב זה. 
    צריך להבין שהזדהות ברשתות לצערנו הרב לא מביאה תוצאות, הרי רוב אלה שמגיבים, לא מגיעים
    גם כך לתמוך. לפני שאתם מחליטים באיזה צד אתם שאלו את עצמכם: מה הייתם עושים אילו רציתם לרשום
    את ילדיכם לגן ולמנהלת הגן לא בא לרשום את הילד ? איך הייתם מרגישים אם את הדם שתרמתם מכל הלב
    בשביל לעזור למישהו, הייתם מוצאים בפח? איך הייתם מרגישים אם הצעתם נישואין לבת הזוג שלכם,
    אתם סוגרים חתונה והרבנות אומרת לכם "אתם לא יהודים?", איך הייתם מגיבים אם אתם הולכים
    עם חברים למועדון ורק אתכם לא מכניסים?איך היית מרגישים אם הייתם מגלים שאמא שלכם אחרי שנים של ניסיון להיכנס להיריון לא מצליחה להיכנס להריון בגלל שהזריקו לה חומרים מעכבי הריון? איך הייתם מגיבים אם אחיכם הגדול היה נורה על ידי שוטר, ושאתם יודעים בוודאות שהוא יכל להיות בין החיים, עם טיפת חשיבה וסבלנות? ואני באמת יכול להמשיך.
    האלימות השקטה שנקראת "גזענות ממוסדת", היא קשה מאין כמותה, כי היא שקטה, והיא הורגת
    בשקט. אחרי שתעברו את קומץ המקרים הללו, החשיבה שלכם תשתנה. כל פרשנות היא סובייקטיבית נטו.
     

     ותאמינו לי שדברים קורים ומשתנים  לטובה.  תמו הימים של הורינו המתוקים והחמודים, קם דור חזק, שלא רואה בעיניים

    ומוביל בנקודות מפתח ודורש  דברים כל כך טריוויאליים שבראשם - די להרג אזרחים,אחינו נהרגים על מה?

    בצבא הם לא נפלו, יוצאים לאזרחות,ומחוסלים על ידינו? 

     
    דימום מהלב:



    רוב המפגינים מדממים מהלב, בשקט ואף אחד לא מקשיב. הקומץ ששורף, בועט ומנפץ, הוא אותו קומץ שמדמם בכל הגוף, כל ימות השנה, תהיו קצת יותר סלחניים,כי זה לא אישי, זה הממסד שחולה  לא האזרחים. 



    בסך הכל רוצים להרגיש שווים:



    אני עושה מידי פעם התנדבויות
      
    ומעביר הרצאות לבני נוער מהקהילה, ומה אגיד לכם? המצב בטטה, אך אני תמיד אופטימי.
    חניך שהיה בסיישן הרצאות שלי 
    לפני
    שלוש שנים, פגש אותי אתמול במחאה. 
    הוא היה אז כיתה ט', ילד בעייתי, מאוד בעייתי.מפה לשם הוא סיפר לי שהוא ניגש 
    לבגרות מלאה, והוא מתגייס
    לצנחנים.

     

     

    כשהוא סיפר לי את זה, נתתי לו חיבוק  ואמרתי לו "ניצחנו אחי! כל טעות סטטיסטית שכזו היא ניצחון, תן בראש ותוביל". הוא חייך אלי חיוך ענק ואמר"נשבע לך אתן את הכל". ילד של קטטות, ילד של שכונות 
     
    בעוד שנה או שנתיים בע"ה יהיה קצין לוחם.
     
    היו שם עוד 3 ילדים, כולם היו בסדנה וקראו לי "ארמאייס מהנדל"ן", כולם מתגייסים לקרבי, 2 צנחנים אחד מג"ב. מרגש אותי שבאמצע מחאה שכזו עצרנו לרגע לזמן איכות, ומבחינתם זו שליחות, ואם נתתי
     
    להם קצת משהו לחשוב עליו, קצת תקווה מהסיפור שלי, אני את שלי עשיתי. אנחנו כאזרחים, כבני אדם צריכים
     
    לתת לנערים הללו את התקווה לחיים טובים יותר, כי הם עוד רגע הולכים
     
    לתת את החיים שלהם בשביל שלנו יהיו חיים טובים יותר.

     


    ומשפט לסיום - כמה מכם היה משתף סרטון 

    בו מישהו מהקהילה מחזיק מגפון בוכה את נשמתו?

    וכמה מכם שיתפו סרטונים של ונדליזם? וזו בדיוק הנקודה,

    מה שמעניין בני אדם זה האקשן, האש, לכן

    זה מה שתופס כותרות.
     
    בואו נשנה את הפוקוס מהיצר הטבעי שלנו לראות אקשן ומיד לצאת בהצהרות לפוקוס שמתמקד בכאב אמתי של בני אדם.

     

     "זו לא המחאה שהפכה לאנרכיה זו האנרכיה שהפכה למחאה".
     

    כותב הכתבה: בן סולומון - לפייסבוק שלי


    https://www.facebook.com/benarmayes

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל