לא הולך לבליינד דייט, לא למסיבות או לשוקי בשר.

לא מאמין להתאהבות יותר. היא שם ישנה והיא קיימת, אבל אני החלטתי לנדות אותה מחיי.

לא רוצה להתאהב. לא רוצה להירמס יותר.

לא מוכן יותר להתרפס בפני ביצ'ית שכל יתרונה עלי הוא שאני מאוהב בה.

לא רוצה יותר לאבד שפיות, לא רוצה להיעלב.

לא רוצה לגעת מתוך פחד, להמתין מתוך חרדה.

לא רוצה להיות שפוט של אף אחת ולא רוצה להשפיט אף נפש תחתי.

גמרתי עם המשחקים המלוכלכים של הזוגיות המתאהבת. גמרתי עם האלימות והאכזריות של ההיסוסים ושל הספיקות המכרסמים.

מי יתקשר קודם? מתי ? ישאיר הודעה? ימתין או ילך ?

אם היא מזדיינת בשנייה היא זונה, או נואשת ? אם היא לא מזדיינת גם ברביעית, היא משחקת ?

אם אתה ממתין יומיים בלי להתקשר זה מסעיר ? זה משפיל ?

אם "דפקת וזרקת" אתה גבר ? מניאק ?

להיות רע זה טוב כי כולן רוצות את הרעים ? אבל אני טוב, אז זה רע ?

להיות נחמד זה מעליב ? 

לא רוצה יותר את הזבל הזה. די.

לא רוצה את זה בחיים שלי. 

אתם יכולים להמשיך, אל תתייחסו אלי, אני יורד כאן ! 

אני יודע שאני מפסיד זיונים בשירותים של שיכורות מסריחות שנמרחות על כל מי שמוכן להתאמץ ולהוריד להן את המכנסיים ולגרור אותן לפינה אפילה רק כדי שהן יקיאו לו על הנעליים, ויתנצלו בשיכרון.

אני יודע שאני יוצא מהמרוץ ושיהיו מי שיקראו לי פורש-פחדן-נסוג-רכרוכי-יפה נפש -מתבודד ואני מסכים. אבל נמאס לי.

נמאס לי לפחד כל הזמן. אין אהבות שמחות, מה לעשות, אני לא יותר מאחרים.

אני לא רוצה שתשאלי אותי לאן היא הלכה, האהבה.

איך זה שפעם היינו מתרגשים ? לאן זה נעלם.

אתה לא אוהב אותי יותר ?

אני יודע שאני לא אוהב לנצח. לא יכול לשקר. לא רוצה.

אני רוצה לנוח. די !

מי שבכל זאת תהיה מעוניינת בי תצטרך להתאזר בסבלנות.

לא מתאהב יותר בחיים. אם כבר, אז קצת . קצת.

לא בטירוף ולא בשיגעון.

בשפיות. בסבבה. כמעט לא, אבל רגוע.

זהו.