הייתי בכיתה י' בבית ספר התיכון. אז הכיתות היו מסודרות טורים טורים של שולחנות, ישבנו בזוגות. המקום האהוב עלי, היה השולחן האחרון שבטור...איך לא, רחוק מהעין רחוק מהלב....האומנם ? היה זה בשעור אזרחות שהיה אמור להיות דוקא שעור מעניין,הפך למשעמם בגלל אותו מורה. אני שם, ישובה לי בסוף הטור, בשולחן האחרון, פיהוק אחרי פיהוק ואז כשהצואר לא נשא את הראש, שילבתי ידיי על השולחן הנחתי את ראשי ועפתי לי לעולם החלומות. לקול שאגות חבריי.....פנינה, תיזהרי.......התעוררתי, הרמתי ראשי ועל פניי התלבשה מטלית הלוח....פעם היה בכיתה ,לוח ירוק עליו כתבו בגירים ולו היתה מטלית למחיקה שברבות הימים , היתה הופכת ידך ללבנה ברגע שבמטלית אחזת, שלא כמו היום , הלוח מפלסטיק לבן ואת הגירים החליפו טושים מחיקים. וכך, קצת המומה, מוכרחה להודות, מהמטלית שעל פניי התלבשה, קמתי ממקומי לכיוון המורה לאזרחות, השלכתי את המטלית לעבר שולחנו ובטריקת דלת עזבתי את הכיתה, פניי היו לסגנית המנהל. סיפרתי לה את סיפור המטלית והוספתי נחרצות : "אין בכוונתי לחזור לשיעוריו של המורה עד שזה יתנצל בפני, הלזה יקרא מורה בישראל ועוד מחנך ?" אני את כוחי שאבתי מתוכי וגם מחבריי שנשפו רוח גבית בעורפי. לא עזרו שיחות השכנוע של סגנית המנהל וגם לא של המנהל, אני על שלי התעקשתי. זו לא התנהגות ראויה למורה ועד שלא יתנצל לא אחזור לשיעוריו. לאחר שבוע הגענו לפשרה....המורה יתנצל בפני על מעשה המטלית ואני בתמורה, על כך שנרדמתי בשיעור. הבנתי שחייבת לתת לו מוצא של כבוד, בכך שאתנצל גם אני. ואני תוהה....לו היום היה משליך מורה את ספוג הלוח לעבר תלמיד, כיצד היה מסתיים סיפור המעשה ???
. |