כותרות TheMarker >
    ';

    בונו

    הסיפור שלי

    13 תגובות   יום חמישי, 11/7/19, 14:37

    המשוררת צדקה בדבר אחד, רק על עצמה לספר ידעה, אבל למה אמרה אחר כך שעולמה צר כעולם נמלה? איך זה יכול להיות, משוררת דגולה כזאת, כנראה היתה צנועה וחשבה שזו הבעיה, שהעולם שלה צר מדי, בשעה שברור וגלוי שעולמה רחב מאוד. אולי הוא סופי מצד הזמן, אבל מצד החלל הוא חסר גבולות. לדעתי הבעיה נמצאת בכיוון אחר - אין עם מי לדבר, זו האמת. אין מישהו שאתה יכול לספר לו על עצמך בלי שיפער את הפה בפיהוק ענק, מלא שממון, ואם לא תמהר לסגת לאחור, הוא יבלע אותך על המקום. אז כך נראה הקיר: אתה לא מעניין אף אחד ובטח לא אותי - אני הרי מכיר אותך לפני ולפנים, אז מה יש לך לחדש לי? והנה, למרות שכבר נתקלתי בקיר הזה אין ספור פעמים, עדיין אני משוכנע שיש לסיפור שלי ערך מסוים. אלא מה, כדי להגיע אליו, צריך לעבור בדרך עוקפת ארוכה ומתישה למדי.

     

     

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/7/19 23:43:
      אני רוצה לספר לך משהו על שעמום שימי, דע לך שאין הרבה מקומות משעממים כמו אניית סוחר בלב ים, אתה מנותק מהעולם ושבוי בשגרה הרמטית שחוזרת על עצמה שוב ושוב, יום אחר יום, הים הוא אותו ים והאופק אותו אופק, השתעממתי עד יאוש, כמעט קפצתי לים מרוב תסכול, אבל אז, כשהגעתי לתחתית, נפתח איזה פתח שלא יודע איך להגדיר, הגוף נשאר באנייה והנשמה השתחררה ועפה למקומות אחרים, אחר כך, בהפלגות הבאות, השתדלתי להשתעמם ככל האפשר כדי להיכנס שוב בפתח הנסתר, אבל זה לא עבד, כאילו אפשר להיכנס רק פעם אחת.
        11/7/19 22:49:
      אם לנקוט בעוד פרפרזה של המשוררת "מעולמי הצר" כל התגובות, וגם הפוסטים באים לי מתוך שעמום שפתאום מסתקרן או מביע פליאה לגבי משהו... וכל זה בגלל שאני משועמם מהמחשבות השבלוניות של עצמי ומוצא דרך מילוט... בשעמום יש כמיהה ליצור רגע.
        11/7/19 21:16:
      את צודקת ולא צודקת בוחשת, כלומר עכשיו כשבחנתי מקרוב מה את אומרת, מסתבר שאת טוענת דבר והיפוכו בנשימה אחת, ועכשיו זה תלוי, כמו שאת אומרת, למה הקורא בוחר להקשיב ומה לדחות, אז עכשיו אני אומר שאת טועה, אבל זה לא ממש משנה, כי אחר כך שוב תהיי צודקת.
        11/7/19 21:03:
      זה היה פעם שימי, היום עם כל הגירויים והרשתות החברתיות, אנשים כבר לא יודעים מה זה שעמום אמתי, מתי נזכרים, רק כאשר יש הפסקת חשמל ולפתע מתנתקים, ואז נזכרים שפעם ככה היו החיים, שעמום ארוך ואינסופי.
        11/7/19 21:00:
      מעניין בוחשת, בתגובה הראשונה היית עם הגב למה שאמרתי בפוסט, אבל ככל שהתקדמת בתגובות כך התקרבת לראש, ונראה לי שבתגובה האחרונה כבר הבנת למה התכוונתי. אגב, בגלל שכל סיפור מותאם לצד השני המקשיב, אני לא מאמין ולא מזדהה עם הסיפור שאני מספר לאחרים, האידיאל שלי הוא לספר את סיפור שלי לעצמי, אבל כאמור זה קשה, אני מכיר מצוין את כל הסיפורים שלי.
        11/7/19 20:44:
      שעמום זה דווקא סיפור מעניין, למרבה האירוניה. כי זה בעצם סיפור על נפש האדם...
        11/7/19 20:03:
      הסיפור שלי לא מעניין בוחשת, דיברתי ברמה העקרונית, המחסום נמצא אצל המספר ולא אצל המאזין.