כותרות TheMarker >
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע - פנחס

    2 תגובות   יום שלישי, 16/7/19, 23:59

    עקביות והתמדה הם שהובילו את יהושע למנהיג אחרי משה   

      "וידבר משה אל ה' לאמר. יפקוד ה' אלוקי הרוחות..." (במדבר כ"ז).

    בסוף ימיו מבקש משה רבנו מהקב"ה למנות מנהיג לעם ישראל.

    זה מה שנמצא בראש מעייניו של משה רבינו לקראת מותו.

    לא דאגה לעצמו או לביתו, אלא לכלל ישראל (רש"י).

    מובא במדבר רבה (פרשה כ"א, ט"ו) שפרשת מינויו של יהושע למחליף למשה רבנו נסמכה לפרשת בנות צלפחד , כיוון שראה משה שירשו בנות צלפחד את אביהן ,

    כך חשב שבניו ירשו אותו .

    אמר הקב"ה למשה רבנו : "נוצר תאנה יאכל פריה, ושומר אדוניו - יכובד" (משלי כ"ז) - בניך , משה , לא ישבו ועסקו בתורה . לעומת זא ת, יהוש ע, שירת אותך כל הזמן ,

    רחש לך , משה , כבוד .

    יהושע היה משכים ומעריב בבית המדרש שלך , היה מסדר את הספסלים , פורס את המחצלאות . כיוון שהוא שירת אותך , ראוי הוא אף לרשת אותך ולהיות המנהיג הבא של עם ישראל תחתיך .

    לפי דברי המדרש כאן יהושע מונה לממשיך דרכו של משה רבנו בגלל הכבוד שרחש למשה רבנ ו.

    כיוון שהוא כיבד את משה רבנו והלך בדרכיו , לכן הוא יכובד ויהיה ממשיך הדרך .

    בהמשך המדרש יש זווית קצת אחרת לגבי מינויו של יהושע למנהיג .

    לאו דווקא בגלל הכבוד שרחש למשה, אלא יותר בגלל תחילת הפסוק "נוצר תאנה יאכל פריה".

    שואל המדרש מדוע נמשלה התורה לתאנה בפסוק זה ?

    "רוב האילנות , הזית , הגפן והתמרה נלקטין כאחת , והתאנה נלקטת מעט מעט .

    כך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה".

    רוב האילנות , קוטפים את היבול שלהם בבת אחת .

    יום אחד אין לך פירות , וביום למחרת המחסן שלך מלא בפירות שנקטפו .

    לעומת שאר האילנות , התאנה נלקטת כל פעם קצת קצת . זה יכול לייאש מאד .

    חוץ מאדם שיש לו סבלנות . הוא ויודע שהיום יש קצת פרות , כך גם מחר , אך לבסוף יהיו לפניו הרבה פירות .

    כך גם זכותו של יהושע לקבלת המנהיגות של משה רבנו לא הגיעה בזכות איזה מעשה חד פעמי גדול ככל שיהיה .

    בכל יום הראשון שהיה בבית המדרש של משה , היה יהושע .

    הוא גם זה שהיה האחרון ונעל את בית המדרש . יום אחרי יום אחרי יום. מגיע ראשון , מסדר את הספסלים , את המחצלות .

    אולי אדם אחר היה מתייאש מזה , אבל לא יהושע .

    ובזכות העבודה האיטית הזאת , שיש בה הרבה סבלנות , מצטרף יום ליום , שמיעת דברי התורה של משה אחד לאחד , עד שלבסוף כאשר מסתכלים לאחור יש כאן תורה שלמה , שכר הרבה , מעשים קטנים שמצטרפים לדבר גדול .

    כך הדבר הוא גם בלימוד התורה .

    אף אחד לא נהיה גדול בתורה מכך שיום אחד נשפך עליו דלי של כל הש"ס.

    אדם לא יידע את כל ההלכות מהברקה של יום אחד .

    זה סודו של לימוד הדף היומי למשל , או של כל לימוד יומי אחר , משנה , הלכה , תנ"ך .

    כל יום עוד פרק , עוד דף , עוד הלכה . זה יכול לייאש .

    בכל יום אתה רואה רק הספק מועט .

    אבל אחרי תקופה אתה כבר מסיים מסכתות , עוד הלכה ועוד הלכה מצטרפות ליידע גדול יותר .

    כך מסופר למשל , על פירושו של ר' פנחס קהתי על המשנה , שהיה פקיד בנק ואת כל פירושו כתב באוטובוס בדרך לסניף הבנק ובחזרה לביתו .

    אבל לא רק עליו , כל גדולי ישראל הגיעו להיות כאלה לא בזכות שכל חריף או גאונות עצומה , אלו דברים חשובים , אבל בעיקר מהתמדה .

    מהרבה פרטים קטנים שלבסוף מתחברים לדבר אחד גדול .

    "נוצר תאנה, יאכל פריה" . יהושע היה צריך להתאמץ .

    לא באופן חד פעמי , לא רק ב'גיבוש לסיירת' .

    מבחינה מסוימת זה קל יותר מאשר להתמיד בסיירת עצמה בכל יום ויום .

    עבודתו היומיומית של יהושע, השגרתית , סידור הספסלים , היא זו שהובילה אותו להיות ראוי להיות מנהיג של בני ישראל ולהכניס אותם לארץ ישראל .

     

    קרבן התמיד- קרבן לאומי

    בהקדמה ל'עין יעקב' מובאת מחלוקת מהו הפסוק 'החשוב ביותר' בכל התורה :

    "בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא (דברים ו ד) :

    "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

    בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא: (ויקרא יט יח): "ואהבת לרעך כמוך".

    שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא (שמות כט לט):

    "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"".

    לפי דעתו של שמעון בן פזי , פרשת התמיד המופיעה בפרשתנו היא הפסוק החשוב ביותר בכל התורה כולה. מדוע ?

    ניתן לומר שבן זומא מדבר על יחוד שם ה' המופיע בפרשת שמע . הוא העניין החשוב ביותר לדעתו.

    בן ננס שם דגש על עניין בן אדם לחבירו המופיע במצוות "ואהבת לרעך כמוך".

    ניתן לומר שלדברי שמעון בן פזי הדבר החשוב ביותר הוא התמידים כסדרם .

    הקביעות שבעבודת ה' בכל התחומים .

    הרש"ר הירש בפירושו לתורה מסביר כי עניין המשכן מטפח אצל כל יהודי שני ערוצי אמונות .

    האחת, שהתורה נמצא בקודש הקדשים , בארון שתחת הכרובים. התורה מגיעה אל העם דרך צינור לאומי .

    ומצד שני, קרבן התמיד פונה אל כל האומה כולה , לכל פרט . לכל אחד . יש מחוייבות לקיים את התורה והמצוות .

    אמנם כיום עדיין לא זכינו לבניית המקדש , ובכניסה לימי בין המיצרים אנחנו מתפללים שאכן נזכה לכך עוד השנה , ובכל זאת אנחנו רואים שגם לאחר אלפיים שנה ללא מקדש , שני הערוצים הללו נחקקו בעם ישראל .

    קרבן התמיד הוא הבסיס הרעיוני וההלכתי לתפילות שלנו במשך היום , ובכל מקום שיהודי נמצא בו- כיוון שתפילה שלו הוא לירושלים , למקום המקדש .

    זאת מתוך הבנה שהדרך להגיע אל התורה הוא דרך התחברות לצינור הלאומי.

    ובאמצעות התפילה של כל אחד ואחד, כל אחד מבטא את הקשר שלו לה' ולתורתו ,

    כל אחד מתחבר אל כלל אחינו שבכל מקום בעולם , ועבודת ה' שלנו מתחברת אל כלל האומה .

    הרש"ר הירש מסביר שזו הסיבה שראשית מחלוקתם של הצדוקים הייתה נגד קרבן התמיד , שהיה קרב מכספי הציבור .

    הם טענו שיחיד מתנדב ומביא קרבן תמיד, שנאמר :

    "את הכבש האחד תעשה בבוקר...",

    אך אולי הם לא שמו לב להמשך הפסוק שאומר : "את קרבני לחמי לאשי, תשמרו...".

    טענת הצדוקים הייתה שהתורה מונחת בקרן זווית , כל הרוצה ללמוד יבוא ויטול .

    לא במובן שהתורה שייכת לכל אחד , אלא שכל אחד יכול ללמוד ולפרש את התורה כרצונו .

    קרבן התמיד לדעתם איננו קרבן לאומי , אלא ביטוי לרחשי ליבו של כל אחד לעבוד את ה'.

    לכל אחד יש חלק בתורה , אך מתוך חיבור לכלל , לצינור הלאומי , לכן קרבן התמיד מגיע דווקא מתרומת הלשכה .


    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אהבתי במיוחד את הסיפא, תודה
        17/7/19 21:08:
      תודה לך ידידי היקר ר' שלמה על הפוסט המושקע והמחכים. יישר כח ושבוע טוב לך וליקיריך. ב א ה ב ה , ברוך.