כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הבחירות הקרובות הן ההכרעה של אופי המדינה - סופית

    0 תגובות   יום חמישי, 18/7/19, 03:37

    Image result for ‫נתניהו‬‎

     

    זהו חברים, זה נגמר. המשחק אבוד. לא יודע מי אתם, מה אתם חושבים, לא משנה מה הדעה שלכם, העובדות כבר יותר מידי מוכחות כדי שתתווכחו עם המציאות. בפסיכולוגיה מלמדים על תקופת התפתחות, בה נעשים ליקויים / טראומות / חוויות טובות שמעצבות את אישיות האדם. הסיבה שכל אדם שונה מאדם אחר (בהיבט פסיכולוגי) היא השוני בין החוויות שלנו בתקופת העיצוב. תקופת העיצוב עשויה להתפתח בקצב פזיז ומהיר, או בקצב איטי ולקוי, או באופן נזיל של התפתחות מהירה-איטית-מהירה, יש מלא סוגי התפתחות, ברוך השם. אבל בסופו של דבר האדם מגיע למצב קבוע, 'יציב', בו האישיות כבר מוחלטת. זהו. פיניטו לה קומדיה. זה המצב. אפשר לשפר, אפשר לשנות, אפשר להסתכל על דברים אחרת, הכל פתוח. אבל הבסיס כבר מקובע, התשתית אינה נתונה לדיון. זה זה, וזה הכל.

     

    ישראל היא אולי המדינה הכי ערמומית וזדונית בתחום ההתפתחות שלה. היא משלה אותנו כל פעם מחדש. לא ברור כבר מה העם חושב, ולמעשה, לא ברור גם מה הממשלה חושבת. זה נראה שרוב העם הוא ימני, אבל הנה, זה לא עובד להם מבחינה קואליציונית. זה גם נראה שהליכוד ימני ו'כחולבן' הם שמאלנים; אבל אני בפועל, מבחינת המצע, לא ממש מבין את ההבדל. למעשה אני כבר לא בטוח מי גרוע יותר בהיבט הבטחוני; כחולבן או הליכוד, כי שניהם די מסוכנים לדעתי. כחולבן בהתלהמות הצבאית והלוחמנית שלה בנתניהו כנראה לא תחדול באמצעים מול החמאס, וזה עשוי להגמר בהרבה דם שאני מעדיף להמנע ממנו למשל. 

     

    אבל למה, לעזאזל, בחירות שכאלו, שאמורות להיות כל כך משעממות, כל כך צפויות, כל כך חוזרות על עצמן (הן באמת חוזרות על עצמן;) - למה הן הקובעות? למה הן כל כך דרמתיות? למה מה שיקרה אחרי ספמטבר כל כך מעניין לעומת מה שהיה לפני ספטמבר?

     

    הסיבה פשוטה - כי השינויים שמתרחשים כרגע הם לא סתם שינויים, הם קווי יסוד. זה ההבדל בין כל שינוי אי פעם לשינוי הנוכחי. יש דברים שלא נוגעים בהם. אמא שלי לא אוהבת שנוגעים בעגילי זהב שלה. לא יעזור כלום. הם פשוטים, כיף לענוד אותם, אין סיבה שלא נשתמש בהם גם, והיא בקושי מתייחסת אליהם - אבל לא נוגעים. זה שלה. נקודה. אל תתווכח. אותו הנוהל היה קיים בישראל למשל לגבי מוסדות מדינה כמו הסתדרות העובדים, בתי המשפט או המשטרה. לא משנה מה קורה, לא נוגעים. זה לא יעזור. בג''צ? הצחקתם אותי. אולמרט, שהיה מגדולי מבקרי הממסד ומגדולי התחמנים, פשוט התפטר כשהוא ראה שהם ניצבים מולו. 

     

    הסיבה אגב היא מאוד הגיונית, למרות הניגוד המבלבל בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. שהרי, בסופו של דבר, הגופים האלה, המוחלטים האלה, כמו בית המשפט העליון, הם הערך הניצב מול הגבולות. כשראש ממשלה חוטא, למשל, אולמרט, ובית המשפט העליון ניצב מולו - אולמרט פשוט מבין שהמשחק נגמר. זה לא שהוא מתקפל או מוכיר להם כבוד, ממש לא. זה פשוט ששם הגבול שבו הוא מבין שהוא נפסל. שם הוא מבין שהתחמון לא צלח מספיק. שם מבינים שהנסיון לחמוק מכולם פשוט נכשל. הגבול הזה, של היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט העליון, גופי האכיפה הנוקשים בישראל, הם אינם אלא אות אדומה - חבר, זה נגמר. עד פה. מצטערים. בהצלחה בפעם הבאה.

     

    אבל ביבי החליט להטיל ספק באלו במעזים להטיל ספק במרותו. זה עקב הליך מוכר מאוד בקרב אנשים שנמצאים בשלטון יותר מידי זמן. אשליית השליטה נהפכת לאינסופית, שגעון הגדלות גובר מעבר לכל דמיון, ובמצבים כאלה, למשל, בניגוד לאולמרט הטירון בן השנתיים, אין מקום להטלת ספקות בסמכותך. אני ראש הממשלה, אני יכול הכל. מי אתם בכלל שתקבעו עבורי גבולות. 

     

    ביבי למעשה יוצר מציאות בה השליטה שלו היא ערך מוחלט, ומוסדות מדינה, חוקי יסוד, אמונות אדירות עצמה וותיקות שנים - כולם כפופים לו. הרי הסבירות הפשוטה לצידו; הוא המנהיג, הוא המחליט. אבל כאן יש בעיה אחרת לחלוטין. ישראל אינה משטר נשיאותי. ביבי כנראה עוד לא הבין זאת. להבדיל מארה''ב, בישראל, השלטון הוא פשוט כלי לאכיפת רעיונות. כשצפיתי בסרטון שמתאר את תנאי החיים והמשכורת מעוררי הרחמים של ביבי ושרה'לה המסכנים, זה לא הפתיע אותי - ככה ראש ממשלה אמור לחיות. למה? כי זה לא האישיו. ראש ממשלה לא אמור להיות עשיר, לא אמור לקבל משכורות ענק, זה לא נשיאות. ראש ממשלה פשוט צריך להיות נציג של הרעיונות של הבוחרים שלו, וזה הכל. זה מה שהיה עם בן גוריון, עם משה דיין, ואפילו עם רבין. 

     

    ''לבן גוריון יש קאדילק - ולנו יש קדחת'' (https://www.zemereshet.co.il/FlashPlayer/player.asp?perf_id=2753)

     

    תעשו לי טובה, אפילו קאדילק זה מותרות עבור מנהיגים בעבר.

     

    זו בדיוק הנקודה. יש כאן נסיון לערבל מושגי יסוד, לערבב אינטרסים. אנשים לצערי לא באמת מבינים מהם ההבדלים בין 'מדיניות' לבין 'מלוכנות'. שהרי לאדם הרגיל, שאינו פוליטי, אין הרבה הבדל - ההם שולטים בנו, אנחנו נשלטים על ידיהם, אם יש בחירות או מלחמה זה רלוונטי, ובשאר הזמן זה לא באמת משנה. אבל זו בדיוק הבעיה, כי מדובר במחט תת עורית שהשינוי שלה כל כך תהליכי, כל כך מכוון וכל כך איטי  שאנו גם לא מרגישים אותו וגם עשויים להיות תחת מציאות אפלה יותר מכל דמיון.

     

    Image result for ‫נתניהו‬‎

     

    מלוכנות ומדיניות - מה ההבדל? - אז ככה - ההבדל הוא קודם כל ביחס למנהיג. במלוכנות המנהיג זוכה ליחס של כבוד, הערכה, הערצה מאוד גדולה, כי הוא נחשב לאדם שיותר חשוב משאר האנשים בעם. זה בסדר, זה לגיטימי. במשטר מלוכני למנהיג יש את רוב האפשרויות לקבוע הליכים פוליטיים וחברתיים. הקואלציה והאופוזציה יכולים לערער או להטיל וטו, אבל אלו במקרים באמת יוצאי דופן, כיוון שסומכים על החלטות המנהיג. הקואליציה ושאר הסיעות הם בגדר ''יועצים'' - הם יכולים לדבר עם המנהיג על דעות ועל היבטים שונים, אבל הוא קובע. לבד. אין הצבעה, הוא מחליט.

     

    זה כמובן לא רחוק משלטון נשיאותי, שאמנם כן מאפשר יותר ביקורת כלפי המנהיג וכן מגביל את פעולותיו, אבל עדיין, רוב התהליכים הפוליטיים נעשים ביוזמתו בלבד. הוא לא צריך הצבעות ושכנוע של קבוצות פוליטיות כלשהן בכדי לעורר שינוי, הוא יכול לחוקק חוקים על דעת עצמו ובהסכמתו בלבד, ויכול לשנות באופן מהותי את החיים של האזרחים בשתי ידיו בלבד.

     

    מהותנות - ביבי לא מבין את המהות. ביבי חושב שאנחנו נמצאים במשטר מלוכני, או נשיאותי, והוא חווה תסכול עצום של חוסר התאמת ציפיות. מה לעשות, בישראל, להיות ראש ממשלה זה די.... די מעאפן. זה לחטוף ביקורת, זה לחיות בהסתרה אינסופית, שונאים אותך מבפנים ומבחוץ (כולם, בכל מקום, כל הזמן), אתה לא באמת מקבל לידיך את היכולת לשלוט ולחולל רפורמות בידיך הבודדות, והכי באסה? שהתגמול לא משהו. כן, המשכורת לא בשמיים, המציאות לא כל כך מאפשרת, ומעון ראש הממשלה למשל לא ממש ארמון מרוקאי בלשון המעטה. 

     

    אז למה שמישהו ירצה להיות ראש ממשלה אם זה כל כך עלוב, ביזארי וחסר ערך? אני לא יודע, אני לא פסיכולוג. אני משער שאנשים שרצו להיות ראשי ממשלה בעבר פשוט עשו זאת מתוך תחושת שליחות ואחראיות, וכי האמונה והדאגה שלהם למדינה התעלו על האינטרסים האישיים שלהם. יש אנשים שהרעיון יותר חשוב מהם, ואז הם עושים תפקידים הזויים כמו להיות ראשי ממשלה. 

     

    זה הבעיה של ביבי, ולדעתי, של כל העם, שעדיין לא הבינו איך זה עובד, או איך זה נהג לעבוד. מהו מנהיג? מהו ראש ממשלה? לא משהו כיפי, בכלל. זה תפקיד שלא מעניק כבוד ואגו, אלא להפך, הוא פתיחת ציר לרמיסת הכבוד והאגו בכל היבט אפשרי. זה לא תפקיד מתגמל ומטיל מטבעות זהב, להפך, זה תפקיד שמקנה משכורת סבירה פלוס שמאפשרת לך לחיות עם בונוסים על תרומתך. זה לא תפקיד כיפי. בכלל. לא יודע למה הם כל כך נלחמים עליו, אבל מה לעשות, לאורך ההיסטוריה, ראשי ממשלה בישראל לרוב פשוט לא סבלו את העובדה שהם ראשי ממשלה בישראל ורק חיכו לעזוב. הם עשו את זה כי הם הבינו שאם לא הם לא יהיה מי, וכי המדינה הייתה חשובה להם מספיק בכדי לשאת בסבל. 

     

    למה זה ככה? ככה זה למה. מדינת ישראל מעולם לא הייתה מדינה שמאפשרת לעצמה (או כזו שיכולה לאפשר לעצמה) להיות מדינת מותרות ונהנתנות. המדינה הזו ניצבת בכתלי האויבים מכל צדדיה, בשינוי כלכלי מתמיד, בחוסר התאמה פסיכי בין השטח המרובע לבין כמות האוכלוסיה לאדמה. היא קטנה מאוד, מפוצלת מאוד, ומצריכה כל כך הרבה משאבים וכוחות נפש. במדינות יותר גדולות, עם יותר משאבים, בתנאים פחות לחוצים (כמו כל מדינה מערבית למעשה) - אפשר לדון על נהנתנות והתפנקות של מנהיגים, או אובססיה לכבוד ולסמכותיות. אבל זה לא המדינה לעשות משחקים כאלה.

     

    Image result for ‫משה דיין ביקורת‬‎

     

    לכן גם יש את הנוקשות של בית המשפט העליון ושל המשטר, לכן הם נעלים אפילו מעל המנהיג בממשלה. כי זה לא מדינה שמתאימה לשלטון נשיאותי או מלוכני. זו מדינה שמתאימה לשלטון שפועל במישור מסויים, מאוד מוגבל, ונתון להגבלות גדולות ממנו (כמו בג''ץ) בכדי שיזכור את תפקידו, אדם שכפוף לחוק בעל זכויות מרובות, אבל לא אדם שמכופף את החוק לטובתו. ראש ממשלה בישראל הוא רק כלי ביצועי ומשרת של החוק, של המשפט, ולא הקובע והמחליט אודותיו. 

     

    את זה ביבי פירק. את זה ביבי ריסק. את זה ביבי לא איפשר. ביבי בעצם עשה טרנספורמציה מפחידה ומאיימת לאופי השלטון בישראל. הוא הצליח באמצעות התקשורת ליצור את המצב הכל כך טיפוסי, של ראש ממשלה שחוטף ביקורת מכל העולם, למצב בו הוא בעצם חיה נרדפת. זה אגב, בוודאי, מרגיש ככה. להיות נרדף ביקורת ואשמה זה בהחלט חוויה כואבת. אבל זה ככה. זה ישראל. זה כל מנהיג בישראל. זה לא שביבי חריג; ביבי פשוט ותיק מאוד, אז קל לראות את הרדיפה כציר יותר המשכי, ולכן גם יותר ''כפייתי''. אבל כל ראש ממשלה בישראל נרדף על ידי התקשורת. ככה זה בישראל.

     

    ביבי רוצה להיות מלך. זה לא סוד. הוא אוהב את החיים הטובים. אבל מעבר להכל, ביבי עייף מזה שהוא לא מצליח לשלוט בכל המשאבים. הוא לא אוהב את ההגבלות של ביהמ''ש העליון, או של המשטרה, או של זה שלתקשורת יש יותר מידי חופש, או שהוא בכלל חשוף להעמדה לדין. זה לא מוצא חן בעיניו. הוא מספיק זמן בשלטון כדי להגיד ש-סליחה, עם כל הכבוד, אני הבוס. וכבוס, ביבי בוחר לשנות טיפה את ההרכבים. אז נסגור את ערוץ 10 פה, נוריד סמכות מהבתי משפט שם, נביא איזה פרץ אמיץ פה וסמוטריץ' שם, וככה, לאט לאט, נשנה את הDNA של הגופים המגבילים. ניצור מצב בו ישראל כבר לא תהיה מדינה בה המנהיגים כל כך מוגבלים וכפופים למשהו, אלא שהם מעל הכל, כי מה לעשות, מנהיג הוא מעל הכל. לא?

     

    לא. לא ולא. זה מתאים, אולי, למדינות אחרות, במצבים מאפשרים. לא בישראל. ביבי לוקח את ישראל למקום אפל במיוחד. כיפוף המוסדות ופגיעה בבשר החלש שלהן, שינוי התבנית מבסיסה, הסרת הסמכויות של בתי המשפט, המשטרה או התקשורת, הם מה שמאפשר לאדם בודד לשלוט במערכה שלמה. ביבי רוצה להגן על עצמו, וזה בסדר, אבל הוא לא חושב על הנזק שיקרה בעתיד. סמוטריץ' ופרץ הם כלי טוב לביבי, כי יעניקו לו כל מה שירצה, חסינות, עליונות, ובתמורה יסממו את הקהל הזועם בספינים הומופובים וחשוכים שיאפשרו תמיד להאשים אותם. הם החבר'ה הרעים, ויעשו עבורי את העבודה הטובה, ומקסימום, כרגיל, הם האשמים. 

     

    שר החינוך, רפי פרץ

     

    הסיבה לדאגה - ביבי ככל הנראה מתחמק מדין נורא - ישיבה בכלא. אבל עם ישראל פועל כל הזמן לפי הצורך להיות צודק, ומונע מעצמו את האפשרות להיות חכם. חברים, ביבי ניצח. הוא ימשיך לנצח. הוא יודע מה לעשות באופן פנומנלי וחוצה גבולות. חבל על הזמן. ביבי לא ישב בכלא. הוא לא רוצה. הוא לא יחדול באמצעים בכדי להתחמק מכך. זה כבר לא קשור לאינטרס שלו להשאר בשלטון, וממש לא איכפת לו אם ישראל תהיה מדינת הלכה או מדינת שלטון מלוכני בגללו, זה באמת לא איכפת לו. הבן אדם פשוט לא רוצה להשפיל את עצמו בכלא אחרי כל מה שהוא עבר במדינה הזו. כשזה קרע בין שתי האופציות הקיצוניות הללו; מדינת הלכה אריסטוקרטית או מדינה בה ביבי יושב בכלא; אני מבין למה שיבחר באפשרות הראשונה.

     

    לכן, הדרך היחידה להציל את המדינה, היא פשוט להציל את ביבי מהכלא. ברגע שבו לביבי לא יהיה על מה להלחם, הוא פשוט יפסיק להלחם. כשהוא לא יפחד כל כך מהכלא, מהמשפט, מהחוק, הוא פשוט יפסיק לנסות לשנות את העולם, כי התמונה ברורה מידי בכדי להטיל ספק. ביבי מנסה לשנות את המדינה כי הוא לא עומד בחוקים שלה, נקודה. אם הוא לא עומד בחוקי המדינה, הוא יהרוס אותה מהיסוד, ישבש וישנה כל צורתה, כך שיוכל לצאת נקי מכל פשע. 

     

    עקב חכמתו, שליטתו ויכולותיו המאיימות, חובתנו לנסות למצוא דרך יצירתית למנוע מביבי לפעול תחת האיום מכניסה לכלא. הנחת רוח וההקלה שתהיה לו לאחר שיבין שהוא יכול לחיות במדינה כש''מחליקים לו'' על השגיאות שעשה, והוא לא עתיד לשלם עליהן מחיר, זו הדרך היחידה לגרום לו להוריד ידיים מההגה ולהחזיר את השלטון לקו יותר שפוי, פחות עריצותי. זה הזמן להפסיק להיות צודקים ולהתחיל להיות חכמים. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון